|
טוב, מצטער על ההשתהות במענה, אבל עוד יום פחות יום זה כבר לא משנה.
בגדול, כמו שאמר לפני גיא האדום, כל המקרים שאתה מתאר נובעים מבעיה אחת - והיא שהכלב לא רואה בך את מנהיג הלהקה (פק-לידר) שלו. הלהקה מבחינתו, חשוב לזכור, זה בני הבית כולם. כל המשפחה כולה. הבעיה הבסיסית היא דומיננטיות יתר של הכלב וזה שהוא רואה את עצמו מנהיג הלהקה של בני הבית כולם.
דבר ראשון שהייתי מייעץ לך לעשות זה ליצור קשר עם מאלף טוב על מנת לקבוע איתו פגישה או שתיים (או שלוש) שבהן הוא ידריך אותך, אצלך בבית, כיצד יש להתנהג עם הכלב ומה לעשות במקרים שאותם תיארת. מאלף כיום זה לא רק "שב", "ארצה", "התגלגל" ו"תן יד" - מאלף היום זה קודם כל פתרון בעיות התנהגות (=משמעת).
אני יכול לומר לך את מה שאני קצת יודע (מניסיון, ומהרבה שיחות עם מאלפים). בגדול יש שתי גישות - גישה אחת, המורכבת יותר, הארוכה והמעמיקה יותר, אבל דורשת הרבה יותר זמן, סבלנות והתמדה מצידך - היא הגישה שצריכה להביא את הכלב בסופו של דבר לראות בך, ובכל בני הבית, מנהיגי הלהקה שלו, כך שהוא בהיררכיה הביתית יהיה אחרון לכולם. זה לא פשוט, בכלל לא, וזה תהליך ארוך ומורכב שדורש הדרכה פרטנית ואישית של מאלף שידריך אותך איך לנהוג בכל מצב ומצב כדי להגיע לכך. כרגע, לפי המצב שאתה מתאר, הוא רואה את עצמו מעל כולם. דוגמא לכך היא שהוא מרגיש את הצורך, כמנהיג הלהקה, להגן ולגונן על שאר חברי הלהקה שלו (בני הבית) כשבנאדם נכנס הביתה, במקום המצב הטבעי שבו הוא צריך להשאר מאחור ולסמוך עליך, או על כל מי שפותח את הדלת, שיגונן עליו ויגן עליו במקרה הצורך. המיתוס, כאילו כלב צריך לשמור על הבית ולשמור עלינו הוא מיתוס מוטעה ולא נכון (אלא אם כן מדובר בכלב שמירה שזו מטרתו, ואז אל תצפה שהוא יהיה נחמד. הוא ישמור. במקרה של כלב משפחה ביתי - הוא לא אמור להגן עליכם, הוא לא אמור לשמור - הוא אמור לבטוח בכם שאתם תגנו עליו). דוגמא נוספת היא שהוא גם מרגיש צורך להגן עליכם מפני עוברי אורח חולפים או כלבים זרים שמתקרבים אליכם. זה מצב מאוד לא רצוי.
כאמור, מאוד קשה לפרוט את הגישה הזאת לכמה מילים. יעזור לך מאוד לראות כמה פרקים של הלוחש לכלבים (ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק) ולנסות ליישם קצת מהעקרונות שהוא מעביר שם על מנת לקבע את מעמדנו כמנהיג הלהקה של הכלב. דרושה מידה רבה של סמכותיות, דרוש הרבה רוגע מצידנו, הרבה "אסרטיביות רגועה". עצבים ויציאה מן הכלים (למשל לצרוח על הכלב) לא ממש יקרינו סמכותיות כלפי הכלב - להיפך, כלבים נוטים לראות באובדן עשתונות שלנו וביציאה מן הכלים שלנו חולשה והעדר מנהיגות "אסרטיבית רגועה" שלנו, ובצדק.
אם שוב נחזור לדוגמה של מישהו שנכנס הביתה - המצב שבסופו של דבר צריך לשאוף אליו זה כשהכלב לא ניגש לפניך אל הדלת, ולא מנסה לגונן עליך פיזית, אלא דווקא נשאר מאחוריך, כמטר או שניים מאחורי גבך, יושב שם וסומך עליך שאתה הוא זה שמטפל במצב. הכלב צריך להשאר מאחוריך, רגוע וכנוע, ולא לפניך, מנסה לטפל במצב בעצמו. אתה אמור לחצוץ בינו לבין ה"סכנה" הפוטנציאלית, קרי - מי שבא לבקר.
הגישה השניה, הקלה יותר (אבל לא זו שמנסה להתמודד עם הבעיה מן השורש) היא זו שנותנת פתרונות נקודתיים, מין "טריקים" כאלה לכל מצב ומצב - למשל במקרה שמישהו זר נכנס הביתה יש פיתרון פשוט - ניתן להציב תמיד, דרך קבע, מכסה של סיר עשוי נירוסטה על הרצפה, בפינה ליד הדלת. ברגע שבנאדם נכנס הביתה, והכלב נובח עליו ולא עוזב אותו, בעיטה קלה במכסה הסיר לכיוון הכלב תגרום לו להבהל מהרעש של גרירת המכסה על פני הרצפה, ולהפסיק מיד.
אחרי שהבנת את הסיבה המשותפת לכל התופעות שציינת, אפשר להתחיל לעבור עליהן אחת אחת.
קודם כל חשוב לדעת שג'ק ראסל טרייר, ככל שהוא כלב נבון ופיקח, כך הוא גם ידוע בעקשנותו. גזע שמבין טוב מאוד מה שרוצים ממנו, אבל מתקשה לקבל מרות, ולכן גם קשה לאלף אותו. מלבד זאת, מדובר בכלבים מאוד מאוד אנרגטיים, בעלי מרץ רב, שדורשים פעילות גופנית רבה (הרצה, טיולים ארוכים, אופניים וכו'). מחסור בפעילות יוצר אצל הכלב תיסכול מצטבר, והתסכול המצטבר מתורגם במעשה לאגרסיביות ולעיתים אף לתוקפנות. כמו כן, הג'ק ראסלים יכולים להיות תוקפניים כלפי זרים (וגם כלפי כלבים זרים) אם לא עברו תהליך סוציאליזציה טוב כגורים (חשיפה יום יומית לכלבים אחרים, בעיקר גדולים יותר, מגיל אפס, וחשיפה להרבה אנשים זרים).
בכלל, כלבים קטנים נוטים להיות יותר פחדנים ויותר נוירוטיים כלפי כלבים אחרים (בעיקר גדולים מהם) וגם כלפי אנשים זרים או ידיים זרות שמושטות אליהם. את הפחד הזה הם מתרגמים לנוירוטיות ולתוקפנות.
בנוגע לזה שהוא תוקף כלבים - ראשית, זה ממש לא "טבעי" כמו שאתה חושב. כלבים מבוייתים מטבעם אמורים להיות חברותיים וידידותיים כלפי כלבים זרים ואנשים זרים. אבל מצד שני, אין ספק שזה דווקא נובע מחוסר בטחון, מנוירוטיות ומפחד כלפי כלבים אחרים (בעיקר גדולים ממנו) יחד עם אגו מצ'ואיסטי מנופח, תולדה של הבעיה שהגדרנו קודם - דומיננטיות יתר.
למען האמת, התופעה הזאת שכיחה מאוד אצל כלבים קטנים. ולמען האמת, אין הרבה מה לעשות, בעיקר בגיל מבוגר (בן 6). חשיפה אינטנסיבית לכלבים, בעיקר גדולים, מגיל אפס, היתה מונעת את זה. אני מדבר על לקחת אותו, ממש מגיל חודשיים-שלושה, לגינות כלבים, כל יום, כדי שילמד לא לפחד מכלבים זרים, שילמד איך מתנהגים בחברת כלבים, שילמד את שפת הכלבים, שיפתח כישורים חברתיים כלביים - מה שנקרא תהליך סוציאליזציה. כעת זה כמובן מאוחר מדי לכל זה. (ויכולים לקפוץ לי כל הוטרינרים שמזהירים מפני חשיפה של גורים רכים לכלבים בוגרים מחשש למחלות - תהליך סוציאליזציה בריא חשוב יותר לדעתי. זה קצת כמו רופא שימליץ לא לשלוח ילד לגן מחשש להידבקות בכינים או במחלות ויראליות).
אני מניח ומקווה שכלבים גדולים יידעו לקחת אותו בפרופורציות הנכונות ולא יתקפו אותו. בדרך כלל זה המצב. רוב הכלבים הגדולים, הנורמטיביים, ידעו לקחת את הרעש והצילצולים של כלבים קטנים בפרופורציות הנכונות, ולא יתייחסו לזה יותר מדי ברצינות.
לגבי זה שהוא נובח על בני אדם - לזה אין שום הצדקה. זה לא נובע, לדעתי, מאותה סיבה שהוא נובח על כלבים. אם על כלבים הוא נובח מפחד ומחוסר בטחון, הרי שעל בני אדם הוא נובח דווקא על מנת להגן עליכם. וזה, כאמור, לא המצב הרצוי.
יכולתי לייעץ לך להשתמש בקופסת רעש או בצרור מפתחות מיוחד לזה על מנת למנוע ממנו לנבוח על אנשים, אבל אני לא בטוח שזה הפתרון הרצוי במקרה של הכלב שלך. יכולות להיות לכך (שימוש בקופסת רעש) השלכות לא חיוביות של לפתח פחד כלפי אנשים זרים - ופחד אצל כלבים מוביל לנוירוטיות ולתוקפנות. בכלל פחד זה דבר מאוד לא רצוי אצל כלבים - בטח ובטח לא פחד כלפי אנשים זרים. כלב, במצב אידיאלי, צריך לסמוך על אנשים, גם זרים, אנשים בכלל, ולבטוח בהם. בטח לא לפחד מאנשים. זה הדבר האחרון שאתה רוצה לגרום לכלב שלך - לפחד מאנשים. פחד מוביל בדרך כלל אצל כלבים לתוקפנות.
ציינת שאתה לא גר באיזור של גינות כלבים. אני לא יודע איפה אתה גר, אבל היה טוב לחשוף אותו, לפחות פעם-פעמיים בשבוע, לחברת כלבים (בגילו כעת יש לעשות את זה בצורה מבוקרת ובהדרגה). גם חשיפה לחברת אנשים היא דבר חשוב - למשל לצאת איתו לטיולים ברחובות סואנים, היכן שיש הרבה אנשים זרים סביבו, רעשים של כלי רכב, אוטובוסים, רגליים מכל עבר וכדומה. חוף כלבים, למשל, פעם בשבועיים, זה דבר נפלא לכל כלב וחשוב מאוד לתהליך סוציאליזציה בריא.
עצתי - תפנה למאלף כלבים טוב, שיפגש איתך פעם או פעמיים וידריך אותך. עצה שניה - תתחיל, במידת האפשר, להריץ אותו הרבה. הרבה הרבה. פעילות גופנית נמרצת, בעיקר אצל כלבים היפר אקטיביים כמו הג'ק ראסלים, מונעת הצטברות של אנרגיות ושל מרץ, מה שמוביל להצטברות של תיסכולים, ובסופו של דבר לאגרסיביות. כשהוא יהיה עייף הוא יהיה רגוע יותר.
גם סירוס יעזור (למרות גילו המתקדם) - כלב מיוחם, שכל הזמן מת לזיין, ושבסופו של דבר לא מממש את היצרים המיניים שלו - נבנית אצלו הצטברות של יצרים מיניים שהוא לא יכול לפרוק אותם - וזה גורם לתסכול אללה יסתור שגם מוביל לתוקפנות.
תחשוב על עצמך, באי בודד, מוקף כל הזמן בבחורות כוסיות שגם מדיפות ריחות של סקס, ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום. גם לא לאונן ולא לפרוק את היצר המיני. או שתשתגע, או שתרצח מישהו בסוף. אותו דבר כלב. לכן אני ממליץ מכל הלב לסרס כלבים זכרים. בכל גיל. את ההתנהגות שלו שהוא כבר קיבע זה אמנם לא ישנה כבר בגילו המתקדם, אבל לפחות זה ירגיע אצלו את היצר המיני ואת הייחום.
לבסוף - טוב שהתחלת להריץ אותו. זה חשוב מאוד. לפחות שעה של ריצה (או הליכה נמרצת) כל יום. לא פחות. אגב, חשוב מדי פעם גם לשחרר אותו ולתת לו להתרוצץ חופשי. אבל, דבר ראשון שכל כלב צריך לדעת זה לבוא מיד בקריאת "אליי". זה דבר קל יחסית ללמד כל כלב, גם העקשן ביותר, בעזרת צ'ופרים טעימים (הצ'ופר הכי טוב זה נקניק קבנוס פרוס לפרוסות דקיקות קטנטנות, או נקניקייה חיה פרוסה לחתיכות קטנטנות). כל מאלף יוכל להדריך אותך די בקלות כיצד לגרום לכלב לבוא לקריאת "אליי". זה לא קשור ל"אילוף" - זו פשוט משמעת בסיסית וצעד ראשון לקראת לגרום לכלב להבין שאתה הבוס שלו, מנהיג הלהקה שלו.
מקווה שעזרתי, בקטנה. אם יש לך עוד שאלות, אשמח לנסות לעזור עוד.
ודינו, דינו! תתרום גם אתה! אתה מבין פי כמה ממני בכלבים.
(אגב, דבר חשוב אחד שלא ציינת - האם כל התופעות הללו היו אצלו תמיד? מגיל צעיר? או האם הן התפתחו בגיל מאוחר יותר, ואם כן אז באיזה גיל כל זה התחיל? ובכלל, מאיזה גיל הוא אצלכם?)
_________________
הפועל תל אביב כדורסל - לעולם לא תצעדי לבד!
הצטרפו עוד היום לעמותת הפועל אוסישקין.
ובואו למשחקים.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
