פורום השדים האדומים

ראשית תודה

אני מסכים איתך חלקית אלא שאתה לוקח הכל בצורה אוטופית. לא כולם מסוגלים להיות מאושרים,לא לכולם קל לעמוד בנסיונות ולקבל אותם. חילוניים או דתיים כמובן
זה כמו שלא כולם צדיקים,אין לצפות לאותה דרגה של אמונה,אין גם לצפות לאותה הדרגה של חוזק נפשי. ושוב,גם בין 2 חילוניים גמורים

החלק השני הוא בעייתי או לא הובן כראוי במקרה הטוב
אינני מקבל את הגישה האמונית (או החוסר אמונית במקרה הזה) של איציק,הכוונה היא שאני אוחז בדעות ליברליות-הומניות,אני רואה בקדמה ברובה דבר טוב ומנסה לשלב את זה בחייו של אדם מאמין. חלילה לא קיבלתי גישה אפיקורסית ולא זה העניין
אני פשוט לא חושב שאני חייב לקבל את כל ערכי צד מסויים: כלומר ניתן להיות אדם שהוא גם מאמין וגם ליברל בהמון נושאים
ואני יודע שאתה צודק בסיפא של הדברים שלך

לששון ושמחה

לא כ"כ הבנתי למה כוונתך או שאתה לא הבנת מה כוונתי
היכן ראית פרווה?
האם רק חרדי הוא אדם טוב? "דתי לאומי" זה לא מספיק?
האם אדם דתי לא יכול להחזיק בתפיסות עולם הומניות?

לא הבנת אותי.
זה לא קשור לזרמים.
אבל עם בן אדם רוצה להיות מחובר לקב"ה הוא צריך שכל היום שלו יתנהל
בענייני קדושה.
אם הוא עושה עצירה באמצע כדי לראות את הפועל או ללכת לסרט
או בוחר לעצמו את המצוות שבא לו.
אז הוא ייקרא אדם מאמין ואולי תהיה לו התעוררות פה ושם
אבל הוא לא יקבל את הכח האמיתי של להיות דבוק בקב"ה ובתורה.

ענייני העולם הזה מורידים את החיבור בינינו לה'
אלא אם כן אתה מכניס בהם קדושה.
אני מדבר על חוויה מיסטית על זיכוך על הרגשת האין סוף
אם הקב"ה צריך ללכת עד הסוף ואז מקבלים מתנות ענקיות לנשמה.

לא מקבל
כי גם בעבודה ניתן לראות עצירה באמצע
אנחנו חיים ועובדים ואוכלים ורואים כדורגל ומשתדלים לקיים מצוות. נכון שזה לא מאד קל בעולם המערבי של היום ויש המון פיתויים אבל אדם חייב להישאר חזק מולם אם הוא באמת מאמין
לא מאמין בהסתרת עיניים,מאמין בהסתרה מוחית. מה עוד שאי אפשר לחיות בלי להתעסק בענייני חול. הרי גם הגדולים מכולם עבדו והתנהלו עם חילוניים גמורים ועם גויים ועם מה לא
ההקצנה הזו מרחיקה המונים מהדת לצערי ובכך עלולה לייצר חטא בעצמה

לא הבנת אותי.
זה לא קשור לזרמים.
אבל עם בן אדם רוצה להיות מחובר לקב"ה הוא צריך שכל היום שלו יתנהל
בענייני קדושה.
אם הוא עושה עצירה באמצע כדי לראות את הפועל או ללכת לסרט
או בוחר לעצמו את המצוות שבא לו.
אז הוא ייקרא אדם מאמין ואולי תהיה לו התעוררות פה ושם
אבל הוא לא יקבל את הכח האמיתי של להיות דבוק בקב"ה ובתורה.

ענייני העולם הזה מורידים את החיבור בינינו לה'
אלא אם כן אתה מכניס בהם קדושה.
אני מדבר על חוויה מיסטית על זיכוך על הרגשת האין סוף
אם הקב"ה צריך ללכת עד הסוף ואז מקבלים מתנות ענקיות לנשמה.

הייתי בטישים ובהתוועדיות, למדתי בישיבות ואפילו פגשתי "צדיקי אמת" בחיים שלי. אני לא חושב שהגעתי להתעלות רוחנית כל כך גדולה כמו ב15/5/2010

מי שניהל את העניינים היה השחקן טלויזיה לשעבר גילי שושן.

עוד אחד שאיבדנו לטובת בורא עולם ?!

ישמור אותנו השם!

אשכרה. לא מספיק לקחו לנו את יהודה ברקן?

דווקא רווח נקי.
הייתי שולח אליהם בשמחה עוד כמה כאלה, זו סביבה מתאימה מאד לאנשים רדודים.

אני מבין שהשארת את חוש ההומור שלך בארה"ב או איפה שלא בילית לאחרונה..

זה אשכרה לא היה ברור שאני מתבדח?

אשכול מעניין.
בנוגע לחורים בעלילה של התנ"ך:
נכון, הם קיימים, אך, זה לא אומר שמשמעות כל חור היא סתירת התנ"ך.
לעיתים, דווקא חורים בעלילה נותנים מקום לפרשנויות אחרות להכנס, ולהאיר את התנ"ך באור חדש.
לדוגמא, אחת מהנקודות המרכזיות שביקורת המקרא התייחסה אליה היא סיפור בריאתו הכפול של האדם.
עד שהגיע הרב סולביצ'ייק ופירש בפירוש מקסים את החלוקה (בספרו, איש האמונה הבודד) העולם הדתי היה נבוך מהכפילות שביקורת המקרא הצביעה עליה. היום כמעט כל רב מבחין בין שני סוגי אדם על-פי הפרשייה ושם את הפרשה הכפולה שלבריאת האדם כיסוד אמוני.
כלומר, השאלות של ביקורת המקרא ודומיהם הן שאלות קשות, אנשי ביקורת המקרא מעירים נקודות נכונות, אך, הם גם קופצים מהר מידי למסקנות בצורה קלה מדי. השאלות לא הורסות אם שואלים אותן נכון ומשתדלים להבין שוב, ושוב, ושוב. (לא מאלצים, לא אונסים את הכתוב ולא מסמנים את המטרה אחרי שירו את החץ). ולפעמים גם נשארים בשאלה, כי באמת יש דברים שאנחנו לא יודעים (תקראו לזה "נסתרות דרכי ה'" או ענווה, מה שבא לכם).
לפי דעתי עדיף להישאר בשאלה אמתית מאשר באמונה מזויפת, אך, זה לא אומר שהשאלה מובילה לנטישת הדת או לעקירת כל התנ"ך.
בנוגע לסתירות עם המציאות של עולם המדע של ימיני- עם כל הבעיות הקטנות (ארנבת, קצוי הארץ), אני לא רואה סתירה ממשית שהופכת את התנ"ך ללא רלוונטי או כמסתמך על עובדות שלא נכונות יותר.

עד שנות ה50 של המאה הקודמת הייתה סתירה בתנ"ך בנוגע לבריאת האדם שאף אחד לא שם לב אליה, עד שבא הרב סולוביצ'יק ונתן לה באור?

בכל מקרה אני חושב שהתעסקות בקטנות כמו סתירות בספר של דת מסוימת לא יוביל אותנו לשום מקום. זה נחמד בתור אניקדוטה לדעת שהדתיים צריכים להמציא עוד ועוד תירוצים ככל שהמדע מתקדם. למעשה הבעיה האמיתית היא בבסיס, בכמות האקסיומות שצריך בן אדם דתי להאמין בהם רק כדי להתחיל לקיים את המצווה הראשונה. מקיום האל, אין סופיותו, נצחיותו, השגחה פרטית, יהדותו/איסלמיותו/נצרותו (מחק את המיותר) ועוד ועוד. אז איזו סתירה בפסוק, זה שכותב התנ"ך חשב שהעולם לא ממש עגול זה ירידה לרזולוציה לא רלבנטית...
בכל מקרה אם נודה על האמת, יש קשר מוכח בין סגירות קוגניטיבית לחזרה בתשובה (ופתיחות קוגניטיבית לחזרה בשאלה), מי שלא מוכן לשאול שאלות אמיתיות על החיים, מי שלא מוכן לפקוח את העיניים שלו ישאר עם האמונה הדתית שלו וכל עוד הוא לא רוצה לכפות עלי את דעתו או לנסות לשכנע אותי כמו רומאריו ושאר מסיונרים אין לי ולו דבר נגדו. אם זה מה שעושה לוטוב, מי אני שיפריע לאנשים באושר שלהם.

אני לא מקבל כלל את הגישה של ה"ביקורת".
באופן עקרוני ובסיסי ביותר אני מבין ומקבל את העובדה ששכלי הוא מוגבל ביכולתו לתפוס את החכמה הגדולה ביותר בעולם. (למעשה זו כל החכמה בעולם, משמעותה של חכמה זו התורה) לכן אין ולא שייכת כאן ביקורת, כי מי אני בכלל יציר נברא ומוגבל, ש"אבקר". אני מקבל כל שאלה הרי גם פרשני התורה, בעל פה ובכתב, שואלים פעמים רבות על "סתירות" אבל ברור שהסתירה היא לכאורה, (גם אם היא לא מתיישבת בשכל גם בסופו של דבר) הרי לא ייתכן סתירה אמיתית שמשמעותה- שקר, בתורתנו תורת אמת.
לבחון את התורה כיצירה ספרותית, או כספר חוקים, או כספר הסטוריה (היא גם אבל אלו רק אחד חלק מהרבדים בה) זו שטחיות ורדידות ברמות.
אני יודע שאין בתורה אף לא אות אחת מיותרת. שלימות התורה, תמימותה, חכמה האינסופית, 70 הפנים לה, הלוואי ונבין את הפשט בה...
לבקר? זה יומרני ולא לעניין ולו בשל העובדה שאין בי תורה מספיק בשביל זה. ואיך אפשר לבקר תורה מבלי להתוודע לה?

אני לא מקבל כלל את הגישה של ה"ביקורת".
באופן עקרוני ובסיסי ביותר אני מבין ומקבל את העובדה ששכלי הוא מוגבל ביכולתו לתפוס את החכמה הגדולה ביותר בעולם. (למעשה זו כל החכמה בעולם, משמעותה של חכמה זו התורה) לכן אין ולא שייכת כאן ביקורת, כי מי אני בכלל יציר נברא ומוגבל, ש"אבקר". אני מקבל כל שאלה הרי גם פרשני התורה, בעל פה ובכתב, שואלים פעמים רבות על "סתירות" אבל ברור שהסתירה היא לכאורה, (גם אם היא לא מתיישבת בשכל גם בסופו של דבר) הרי לא ייתכן סתירה אמיתית שמשמעותה- שקר, בתורתנו תורת אמת.
לבחון את התורה כיצירה ספרותית, או כספר חוקים, או כספר הסטוריה (היא גם אבל אלו רק אחד חלק מהרבדים בה) זו שטחיות ורדידות ברמות.
אני יודע שאין בתורה אף לא אות אחת מיותרת. שלימות התורה, תמימותה, חכמה האינסופית, 70 הפנים לה, הלוואי ונבין את הפשט בה...
לבקר? זה יומרני ולא לעניין ולו בשל העובדה שאין בי תורה מספיק בשביל זה. ואיך אפשר לבקר תורה מבלי להתוודע לה?

יכולת? ללשון אין עצמות והנייר סובל הכל.
מה רע בלשאול? אפילו רש"י שואל אז אנחנו ( ) החגבים שנתגאה ונתחצף ו"נבקר"?
אני אומר דע את מקומך בן אנוש כשאתה מתייחס לתורת השם.

אשכול מעניין.
בנוגע לחורים בעלילה של התנ"ך:
נכון, הם קיימים, אך, זה לא אומר שמשמעות כל חור היא סתירת התנ"ך.
לעיתים, דווקא חורים בעלילה נותנים מקום לפרשנויות אחרות להכנס, ולהאיר את התנ"ך באור חדש.
לדוגמא, אחת מהנקודות המרכזיות שביקורת המקרא התייחסה אליה היא סיפור בריאתו הכפול של האדם.
עד שהגיע הרב סולביצ'ייק ופירש בפירוש מקסים את החלוקה (בספרו, איש האמונה הבודד) העולם הדתי היה נבוך מהכפילות שביקורת המקרא הצביעה עליה. היום כמעט כל רב מבחין בין שני סוגי אדם על-פי הפרשייה ושם את הפרשה הכפולה שלבריאת האדם כיסוד אמוני.
כלומר, השאלות של ביקורת המקרא ודומיהם הן שאלות קשות, אנשי ביקורת המקרא מעירים נקודות נכונות, אך, הם גם קופצים מהר מידי למסקנות בצורה קלה מדי. השאלות לא הורסות אם שואלים אותן נכון ומשתדלים להבין שוב, ושוב, ושוב. (לא מאלצים, לא אונסים את הכתוב ולא מסמנים את המטרה אחרי שירו את החץ). ולפעמים גם נשארים בשאלה, כי באמת יש דברים שאנחנו לא יודעים (תקראו לזה "נסתרות דרכי ה'" או ענווה, מה שבא לכם).
לפי דעתי עדיף להישאר בשאלה אמתית מאשר באמונה מזויפת, אך, זה לא אומר שהשאלה מובילה לנטישת הדת או לעקירת כל התנ"ך.
בנוגע לסתירות עם המציאות של עולם המדע של ימיני- עם כל הבעיות הקטנות (ארנבת, קצוי הארץ), אני לא רואה סתירה ממשית שהופכת את התנ"ך ללא רלוונטי או כמסתמך על עובדות שלא נכונות יותר.

ואו,כמה התנשאות
מאמין הוא אדם שלא פוקח את העיניים שלו וחוקר,רק חילוני הוא כזה כמובן
וכי למה,אחד אדום? כי אתה "פקחת את העיניים" שלך וחזרת בשאלה?
ואם רומריו חזר בתשובה לאחר שגדל כחילוני הוא לא "פקח את העיניים"?
מה הקריטריונים לפקיחת עיניים?

לא אמרתי שקיבלת גישה אפיקורוסית חס וחלילה
אמרתי שבחיים זה לא טוב להיות פרווה.
בן אדם מקבל את העוצמה והאיכות של עניין מסויים אם הוא כל כולו בתוך העניין.
זה הכל.

זה לא רק הבדל סמנטי זה הבדל משמעותי... ההבדל בין גאווה לענווה.
ואם נשאל שאלה, זה כבר טוב. לרוב השאלות אינן שאלות בכלל.. אני עוד לא מדבר על טובות או לא..
כמו שאורנה קודם אמרה משהו בציניות. מכיוון שלא התעמקתי וקלטתי את המשמעות שמעבר טעיתי בהבנת הדברים כשפוטם.. וכאן מדובר על אורנה חח