פורום השדים האדומים

אני לא רוצה להגיד שטויות אבל אם החוק והכוונה היו כל-כך פשוטים לא היה כל-כך מסובך לקבוע עונשים ולהאשים אנשים ברצח.
אני ממש לא יודע מה הפרטים של האירוע, אבל קשה לי להאמין ש"סתם" ללא שום תיכנון או כוונה מוקדמת אנשים מגיעים
למצב שהם מכים מישהו למוות. בנוסף גם כאשר הם כבר מגיעים "בטעות" לתגרה רצינית וגם כאשר ה"קורבן" שוכב כמעט מת הם עדין ממשיכים להכות. באיזה שהוא שלב זה הופך ממשהו מיקרי למשהו מכוו שהכיוון אליו הוא רק גרימת מוות.

אין ספק שמסתמנת פה הפרדה די ברורה בין משפטנים/סטודנטים למשפטים, לבין כל היתר...
אגב, זאת ההצעה עליה דיברתי: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226391.html

הכל טוב ויפה, ייתכן ואתה צודק, אבל העובדה היא שהפרקליטות לא הצליחה להוכיח מבחינת החוק שהיה כאן רצח.
אין מה לבוא בטעות לשופטים, אולי לפרקליטות כן.

בשיעור הראשון בפקולטה למשפטים שאל פרופ׳
לבונטין מה ההבדל בין חוק לצדק והתשובה היא שמדובר בשני קוים מקבילים

למה לרדת לפסים מגעילים? הבנתי, יש שתי אופציות או החלטה "פופליסטית" או גזר דין ע"פ החוק היבש. אין שום בעיתיות בפסיקה ששולחת רוצחים לשנתיים מאסר? אולי הבעיה שיש לי היא יותר במתן העונשים ופחות בפסקי בדין. אני רואה הרבה פגמים ובעיתיות בעונשים קלים לרוצחים או אלה שרק הרגו לפי הגדרת החוק.
אגב אנשים שמרביצים מכות רצח לאדם ולא מרפים עד שהוא מת, נכון לא היתה להם כוונה כשהם יצאו לטיילת ושתו, אבל קשה לחשוב שלא היתה להם כוונה לרצוח בזמן הלינץ'.

מעובדות אלה, המכמירות כל לב, ניתן להסיק ברמת הוודאות הנדרשת, כי במישור השכלי, יכלו הנאשמים לחזות או לצפות את התוצאה הקטלנית של מעשיהם, ואולם, כאמור, אין בכך די ועל התביעה מוטל הנטל להוכיח כי הנאשמים גם רצו בתוצאה זו .

במישור זה, הנפשי, אנו סבורים כי לא הוכח חפצם של הנאשמים במות המנוח ולפיכך לא ניתן לקבוע כי נתגבשה בליבם ההחלטה להמית.

116. וביתר הרחבה.

בבואנו לבחון את נסיבות המקרה, במטרה ללמוד מהן על הלך רוחם של הנאשמים בעת הרלוונטית, עלינו לעשות זאת בזהירות הראויה ולזכור, כי עסקינן בצפונות הלב, בחלקים החבויים והנסתרים בקרבי מחשבות בני האדם ואחרי אלה, מעצם טבעם, קשה להתחקות.

זו אף זו, בטרם נוכל להסיק מסקנה ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, בכל הנוגע ליסוד הנפשי של הנאשמים, עלינו לבחון את טענותיהם של האחרונים ולוודא כי לא נותר כל ספק סביר ביחס למסקנה האמורה.



בענייננו, אין חולק בקרב הצדדים, כי במהלך התקיפה לא השתמשו הנאשמים בכלי נשק קטלני מסוג כלשהו, ואף אין כל ראיה המלמדת, כי הנאשמים כיוונו מכותיהם דווקא אל אזורים רגישים בגופו של המנוח. כמו כן, אין כל עדות על כך, שעובר לאירוע או לאחריו, נשמעו מפי מי מהנאשמים אמרות מהן ניתן ללמוד על רצונם במות המנוח ועל ההחלטה שגמלה בליבם להמיתו.

יתר על כן, תקיפת המנוח הסתיימה כאשר המנוח עזב את זירת האירוע בהליכה או ריצה ובכוחות עצמו.

ודוק: הנאשמים ראו אותו עוזב את המקום ולא רדפו אחריו, אלא מיהרו להגיע אל רכביהם, פן ייתפסו בידי המשטרה ויאלצו ליתן את הדין על מעשיהם.

במצב דברים זה בו ברור ומוסכם, שהנאשמים, בסופו של דבר, הניחו למנוח להימלט ובאין כל אינדיקציה אחרת היכולה ללמדנו על רצונם בתוצאה הקטלנית, הרי שאין בידנו לקבוע, וודאי לא ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, כי אכן גמלה בליבם של הנאשמים ההחלטה להמית, כפי משמעה על פי דין .

117. יוצא אפוא, כי הנאשמים אמנם היו מודעים לתוצאות הטבעיות של מעשיהם ובהחלט צפו את אפשרות התרחשות התוצאה הקטלנית ואולם, יחד עם זאת, לא הוכח בפנינו כי אכן התגבשה בליבם ההחלטה להמית .

קביעה זו שומטת בהכרח את הבסיס תחת האפשרות של הרשעה ברצח

בשיעור הראשון בפקולטה למשפטים שאל פרופ׳
לבונטין מה ההבדל בין חוק לצדק והתשובה היא שמדובר בשני קוים מקבילים

ילדי יש כאן בעיה עקרונית ברמת הטיעון של השופטים (כך אני מניח).
במידה ולטענתם "הנאשמים ... היו מודעים לתוצאות הטבעיות של מעשיהם ובהחלט צפו את אפשרות התרחשות התוצאה הקטלנית"
ובנוסף לא רדפו אחרי הקורבן רק מפני "שמיהרו להגיע לרכבם, פן ייתפסו בידי המשטרה ויאלצו ליתן את הדין על מעשיהם".
והלא בדיוק פיכך התכנסו השופטים. כלומר אחת מן הטענות שאין מדובר ברצח היא שהם פחדו שרציחת הקורבן תקח זמן רב מידי
ולכן היא תביא לתפיסתם, ולכן הפסיקו את המכות. כלומר לטענה זאת היתה כוונה והיתה ידיעה ואף איתה חשיבה תוך כדי הביצוע.
אני ממש לא חושב שזה טיעון מנצח מבחינה זאת, אדם לא יכול לצאת חף מפשע רק מפני שחשש להיתפס ולכן לא ביצע אותו
לא "בשלמות".
הם תתאר לך ששודד אשר לקח שלל חלקי מבנק יענש באופן חלקי "רק" משום שחשש להתפס ולא שדד את כל הבנק? זאת טענה
שלפחות מבחינתי לא יכולה לעמוד בחזקת הנתבע או השופטים וצר מאד שהם התמשו בה.

כאמור ייתכן ולא מדובר ברצח אבל זה מכיוון שזאת היתה פרשנות השופטים, הצגת דברים אחרת יכלה להביא לפרשנות אחרת
באותה מציאות
ולכן להגיד שלפי החוק אין מדובר ברצח זה לא נכון לטעמי.

הנסיון של משפטנים "לנכס" לעצמם כל ידע והבנה ב"נושאים משפטיים" ולהדיר ממנו את הציבור כ"מוסת" ו"פופוליסטי" מזכירה, להבדיל, את הנסיון של כלכלנים להפוך את "עולם הכלכלה" העלום למגרש משחקים פרטי שלהם ולפטור כל ביקורת "לא מקצועית". מעניין איזו תגובות היו מתקבלות אילו הייתי שולח מגיבים פה ללמוד כמה שנים כלכלה לפני שיגיבו על שביתת הרופאים, נניח. אני חושב שזה מגוחך, בלשון המעטה.
ֿכדי להבין טריגונומטריה לא צריך להיות משולש.
כאשר החוק (בהנחה שאכן הפסיקה מהווה פירוש נכון של החוק) סותר את הצדק הטבעי בצורה בוטה כל כך, שכל אדם סביר יכול לראות - נדרש שיקול דעת מצד השופטים, וברוך השם לשופטינו היקרים יש הרבה מאוד שיקול דעת שהם בוחרים להפעיל השכם והערב. קראתי את נימוקי השופטים ואני חייב לומר שהדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לתפוס את השופט שכתב את זה ולבעוט בו במקומות "לא רגישים" בלי להשתמש "בכלים" ובלי שום כוונה כמובן להמית אותו, רק להוציא עליו עצבים - ואם במקרה הוא ימות, אז סליחה.
עושה רושם שההתעמקות בפרטי הפרטים ונבכי המניעים הפסיכולוגים של הרוצחים פשוט סימאו את עיני השופטים מלראות את התמונה המלאה: שלושה צעירים תוקפים ללא כל התגרות אדם על חוף הים והורגים אותו במכות.
כמו שאמרה אלמנתו - אם זה לא רצח, מה זה רצח?
כל היתר הוא התפלפלויות חסרות ערך. סופיזם.

אגב, "הפועל" - הסיפור שהבאת נראה הרבה יותר חמור מבחינת טיפול המערכת במקרה, אבל לפחות בנקודה אחת הוא שונה - הקורבנות במקרה השני היו שני צעירים, והתוקפים - חבורת צעירים אחרת. הקורבנות במקרה הראשון היו חסרי מגן לחלוטין (אב אשתו ובתו) מה שהופך את הסיטואציה לקצת יותר אכזרית.

הנסיון של משפטנים "לנכס" לעצמם כל ידע והבנה ב"נושאים משפטיים" ולהדיר ממנו את הציבור כ"מוסת" ו"פופוליסטי" מזכירה, להבדיל, את הנסיון של כלכלנים להפוך את "עולם הכלכלה" העלום למגרש משחקים פרטי שלהם ולפטור כל ביקורת "לא מקצועית". מעניין איזו תגובות היו מתקבלות אילו הייתי שולח מגיבים פה ללמוד כמה שנים כלכלה לפני שיגיבו על שביתת הרופאים, נניח. אני חושב שזה מגוחך, בלשון המעטה.
ֿכדי להבין טריגונומטריה לא צריך להיות משולש.
כאשר החוק (בהנחה שאכן הפסיקה מהווה פירוש נכון של החוק) סותר את הצדק הטבעי בצורה בוטה כל כך, שכל אדם סביר יכול לראות - נדרש שיקול דעת מצד השופטים, וברוך השם לשופטינו היקרים יש הרבה מאוד שיקול דעת שהם בוחרים להפעיל השכם והערב. קראתי את נימוקי השופטים ואני חייב לומר שהדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לתפוס את השופט שכתב את זה ולבעוט בו במקומות "לא רגישים" בלי להשתמש "בכלים" ובלי שום כוונה כמובן להמית אותו, רק להוציא עליו עצבים - ואם במקרה הוא ימות, אז סליחה.
עושה רושם שההתעמקות בפרטי הפרטים ונבכי המניעים הפסיכולוגים של הרוצחים פשוט סימאו את עיני השופטים מלראות את התמונה המלאה: שלושה צעירים תוקפים ללא כל התגרות אדם על חוף הים והורגים אותו במכות.
כמו שאמרה אלמנתו - אם זה לא רצח, מה זה רצח?
כל היתר הוא התפלפלויות חסרות ערך. סופיזם.

אגב, "הפועל" - הסיפור שהבאת נראה הרבה יותר חמור מבחינת טיפול המערכת במקרה, אבל לפחות בנקודה אחת הוא שונה - הקורבנות במקרה השני היו שני צעירים, והתוקפים - חבורת צעירים אחרת. הקורבנות במקרה הראשון היו חסרי מגן לחלוטין (אב אשתו ובתו) מה שהופך את הסיטואציה לקצת יותר אכזרית.

אגב, "הפועל" - הסיפור שהבאת נראה הרבה יותר חמור מבחינת טיפול המערכת במקרה, אבל לפחות בנקודה אחת הוא שונה - הקורבנות במקרה השני היו שני צעירים, והתוקפים - חבורת צעירים אחרת. הקורבנות במקרה הראשון היו חסרי מגן לחלוטין (אב אשתו ובתו) מה שהופך את הסיטואציה לקצת יותר אכזרית.

השאלה היא לא הידע המוקדם שלך (למרות שגם זאת שאלה רלוונטית) אלא הליך הסקת המסקנות שלך.
אדם רציונלי ושקול מסיק מסקנות על סמך עובדות (ואגב, דווקא במקרה הזה הסיפור העובדתי לא טרוויאלי ב100%). השאלה הראשונה היא מאיפה אתה לוקח את העובדות שלך. ידיעות אחרונות? ערוץ 2?
והנה, יש הכרעת דין שכתבו שלושה אנשים שהם לכל הפחות משכילים ומנוסים. הכרעת הדין היא לא סודית. היא כתובה בעברית. אפילו בעברית לא קשה. היא אפילו לא נורא ארוכה. השאלה היא האם תהליך הסקת המסקנות שלך, כאדם רציונלי, שקול ונבון לא צריכה לכלול את קריאת אותה החלטה לפני שאתה קובע שאותם שלושה אנשים משכילים ומנוסים הם גם שפלים.

ואם נחזור שניה להבחנה הטכנית בין רצח להריגה (שהיא האמת הבחנה לא ממש מסובכת) אז הקביעה מה הוא הצדק היא קביעה די בעייתית. אלו מונחים משפטיים טכניים. הטכנאות הזאת היא היא הצדק. בלעדיה ידיעות אחרונות וערוץ 2 יהיו המדווח, השופט והתליין. היא מה שנותנת למערכת הפלילית (לא רק בישראל אגב) את האפשרות להעניש אנשים באופן שוויוני, שקול והוגן. כל התפקיד של המערכת המורכבת הזאת היא להתאים עבירה ועונש למעשה מסויים ולא לעבריין מסויים. זה הצדק של המערכת הפלילית.לא היית רוצה לחיות במדינה שאין לה מערכת משפט שכזאת (מספיק שקבוצת הכדורגל שלך משחקת בדיוק במערכת שאתה אוהב. ענישה שנקבעת לפי הטוקבקים של וואן).

אשר לשאלה "אם זה לא רצח, מה זה רצח". מה שיגאל עמיר עשה זה רצח. מה שעמי פופר עשה. מה שמי ששולח מחבל מתאבד עשה. מה שכרמלה בוחבוט עשתה. מה שהרצל אביטן עשה. רצח כולל מרכיב של רצון, רצון של ממש, שהקורבן יאבד את חייו שמלווה בתכנון מוקדם (תכנית) להוציא לפועל תכנית מסויימת (שיכולה להיות מאוד מאוד פשוטה או שלא) שתוביל ללקיחת חיי הקורבן. כל האנשים שציינתי עשו בדיוק את זה. הנאשמים כאן, כך קבע בית המשפט, לא.

מאוד לגיטימי להתווכח אם מבחינה מוסרית אלו הרכיבים שצריכים להרכיב את העבירה הכי חמורה בספר החוקים. כדאי מצד שני לציין שאלו פחות או יותר אותם רכיבים שבהם משתמשים שופטים בישראל לפחות 70 שנה, ואלו אותם רכיבים פחות או יותר שקיימים למיטב ידיעתי בכל העולם דובר האנגלית מזה מאות שנים (ואם הייתי צריך להמר, אז בכל מדינות המערב).
בחלק מהמקומות אגב לקחו את עבירת ההריגה שינו לה את השם (רצח מדרגה שלישית למשל) וזה הכל. אם היו משנים את שם העבירה והחבורה הזאת הייתה מורשעת במקום בהריגה בעבירה שקוראים לה "רצח קליל", או "התקפה בזויה שגרמה למותו של אדם", זה מה שהיה עושה לך טוב?

אז אם כבר להפך - זה אמור להדגיש את הברוטאליות של התקיפה
בכל מקרה אני לא חושב שהיכולת של הקורבן "להחזיר" אמורה לשנות.
זה לא אמור להוות סיבה בשום צורה לכך שבמקרה אחד הסעיף המבוקש היה הריגה והנאשמים יושבים בבית כל המשפט, ובמקרה השני הסעיף המבוקש הוא רצח והנאשמים יושבים במעצר לאורך כל המשפט.

ומלבד זה, כמו שאמרו בכתבה - ברור לכולם איך זה היה נגמר לו היה מדובר ב-3 ערבים שצעקו "איטבח אל יאהוד" בזמן תקיפה קטלנית עם סכין.

עשית פה כמה שגיאות יסודיות:
1. "הטכנאות הזאת" אינה הצדק אלא נתיב אל הצדק שהוא מושג שנתון לוויכוח. זו מגלומניה מקצועית רצינית לטעון שמה ששופט (או אפילו מחוקק) עושה הוא צדק, הוא מקסימום מנסה לקלוע כמיטב יכולתו למצב של צדק (וגם זה לא בטוח).
2. מקורות המידע - ובכן, כן. אני שואב את המידע שלי מכלי התקשורת ממש כמוך. אם מקור המידע הזה הפך להיות "נמוך מדי" אז אני מבקש מעתה ואילך לא לראות תגובות שלך המבוססות על שום דבר אחר מאשר קריאה ישירה של מסמכים, והתנסויות אישיות. מה אתה אומר? אני מניח שתפסיק להגיב על עניינים מדיניים עד שלא תלך ותראה באופן אישי כל קאסם, כל מהלך צבאי, כל הסכם חתום. נכון?
האמירה "על מה אתה מסתמך? ערוץ 2?" במסווה של עומק (עם קמצוץ קטן של התנשאות) היא.. ובכן, אני מעדיף לא להגיד מה שהיא.
3. לא כתבתי שהשופטים שפלים, אלא שהפסיקה שפלה. אני לא מכיר את השופטים האלה והם לא מעניינים אותי כבני אדם, עובדות המקרה פורסמו בהרחבה, כפי שכבר כתבתי, וגם נימוקי השופטים פורסמו, אתה רוצה שאני אצטט אותם שוב?
4. אותו מרכיב, המרכיב הפסיכולוגי, המרכיב של הרצון להמית, הוא זה שלא ידוע ולא יהיה ידוע לעולם לאף אחד מלבד הקדוש ברוך הוא אשר עליו נאמר בוחן כליות ולב. האם אפילו רוצח "רוצה" להמית את קורבנו? מהו "רצון" בכלל? האם ראסקולניקוב "רצה" להרוג את הזקנה? רגע לפני כן לא רצה, ורגע אחרי כן, ורגע מאוחר יותר לא, ושוב כן. מי ידע את נפש האדם? כאן יש מקום נרחב, נרחב מאוד לשיקול דעת. השופטים בחרו שלא לראות את התמונה כהווייתה, כפי שכל בר דעת רואה אותה - מעשה של רצח, ר צ ח בכוונה תחילה הם בחרו לפשפש, ולחפור, ולהתייסר כמו סופר רוסי עם סכיזופרניה מתקדמת - ולכן אין שום צדק בפסיקה שלהם, ולכן קיים זעם עממי רחב כל כך כלפיה.

נעם - התגובה הזו גם לך.