לירון האדום כתב:
בינמן כתב:
לירון האדום כתב:
הבעיה היא לא אצל השופטים אבל במערכת החקיקה, אם יש לכם ידיעות אחרונות תקראו את הטור בצד שמאל(בעמוד של הכתבה) ותבינו.
בשביל להרשיע על רצח צריך להוכיח כוונה או רצון.
אם לא מצליחים להוכיח את זה, זה הופך להריגה.
הבעיה היא גם אצל השופטים כאשר יש מספיק ראיות שמוכיחות כוונה להמית. היה פה מקום לפרשנות של השופטים, והם נכשלו.
וברור שהחקיקה דפוקה ופרימיטיבית. לך לדין האמריקאי, בין הריגה ורצח יש עוד כמה שלבים שמגבירים את העונש (כמו רצח שאינו בכוונה או רצון).
אז זהו שהפעם לא היו הוכחות שהיתה כוונת להמית, מסתבר שהמכות לא היו מכוונות לעבר מקומות שיכולים להמית, אריק ז"ל עוד הספיק לברוח וקפץ למיים, והיו עוד דברים(כמו מניע וכו').
בדין האמריקאי יש רצח מדרגה ראשונה(כמו אצלנו רצח) רצח מדרגה שניה(אצלנו-הריגה) וכו'..
בארץ רצח, הריגה, גרימת מוות ברשלנות.
במשפט פלילי- אין פרשנות על מנת להרשיע צריך להוכיח מעל לכל ספק סביר(99%) ולא כמו באזרחי(מעל 50%)
נו באמת...
השופטים לא חיים בבועה שבה יש את החוקים בלבד. אם אין מקום לפרשנות של שופט אז לא היו נותנים לו כל שיקול דעת.
כמו שבמקרה של כרמלה בוחבוט הופעל שיקול דעת, כמו במקרה של דניאל הופעל שיקול דעת (אמנם לזכות הנאשמים) כך גם במקרה זה היה צורך בהפעלת שיקול דעת הפעם לחובת הנאשמים.
כדי להוכיח רצח אתה לא צריך להוכיח שהמכות כוונו ל"מקומות אסטרטגיים", לא צריך להוכיח שהיה כלי נשק, צריך להוכיח כוונה. אם מכות רצח מ-3 אנשים לא נחשב רצח זה בעייתי.
אגב, אני חושבת שאין ויכוח שאם קרפ ז"ל לא היה בורח הוא היה מסיים את חייו במכות שקיבל אז זה די אותו הדבר.