פורום השדים האדומים

אני מכיר בחור, יאיא סימון, גם כן מוזיקאי בן 30. אני לא יודע עד כמה הוא משתכר ואני גם לא נכנסתי איתו לזה, אבל הבחור מאושר, שמח וחי בערך חיי מותרות, ככה זה נראה מבחוץ לפחות. גם אשתו של הבחור מוזיקאית. אם תחפש על הבחור בגוגל סביר להניח שלא תמצא הרבה, כי הבחור בין היתר מתנגד להתמסחר וגם אשתו. הוא עבד בין היתר עם הדג נחש בעבר(לא יאיא כהן, יאיא סימון, היו 2), עשה מוזיקה לכמה סדרות טלוויזיה כמו מ.ק. 22.

לא יצא לי לראות אותו כבר הרבה זמן כי אני מכיר אותו יותר דרך אחי, והבחור עבר לבאר שבע לפני כמה שנים. בכל מקרה, יש לו בת ובן אוטיסט מאומץ, ואני חושב שהבחור מסופק מהחיים.

לא יודע כמה זה עוזר, אבל שיתפתי.

בהמשך לסיפור של שחם, שכשתהיה בגיל שישים בוילה נחמדה באיזה יישוב נחמד אחרי ארבעים שנה של עבודה בהייטק, יש מצב שתסתכל אחורה ותגיד שחבל שבזבזת את כל החיים שלך על עבודה ששנאת ולא הלכת על החלום שלך.
איפה כתוב שצריך להתעשר כדי להרגיש טוב או אפילו כדי להרגיש "מסודר"?
לא לכל אחד זה הדבר הכי חשוב בחיים. יש כאלה שחיים צנועים מספקים אותם, כי החיים שלהם מלאים בדברים אחרים שמהם הם שואבים אושר וסיפוק (דברים שלא בהכרח עולים כסף).
רועי, תביא גם את זה בחשבון.

רועי הדרך הכי טובה זה ללמוד עריכת וידאו ואנימציה, הרבה מוסיקאים עשו את הדרך הזאת, תגמור צבא טוס לחו״ל תלמד קולנוע, תעבוד כמה שיותר, אולי בכלל תביים, אם תהיה טוב תוכל להרוויח יפה מאוד.
זו הדרך שאני עשיתי כשנטשתי את המוסיקה, אבל אני הייתי גיטריסט מחורבן... 

אל תתרץ בזה את החיים שלך

לא מצטער על החלטות שלקחתי בחיים למרות החרא...

ותמונה של אחותך לשידוך?

היא בת תשע,
אבל יש לה גוף של לפחות עשר וחצי.
תופס?

זקנות תשדך למישהו אחר

זה לא תחום מוצף ? :P

המון המון תודה למי שעוזר (גם פה וגם בפרטי , אין לכם מושג כמה חומר למחשבה נתתם לי)
לבחור שכתב קודם ולא שמתי לב - כן אני כותב קצת על הפועל
יש משהו עם לחן קיים ויום אחד אני עוד אוציא את השיר הזה

תחבר לנו את שיר המקום שני העונה...

אויויויויויויוי
ליגת טוטו של אירופה !

בעקבות 2 הודעות די משמעותיות שקיבלתי בפרטי נראה לי שאני אלך על המסלול המקצועי בצבא . אני מקווה שאני אהנה בו וכשאני אצא אני אנסה להתחיל את המוזיקה , אולי במקביל לעבודה רווחית (איך זה עובד גם עם תואר ? אוניברסיטה + מוזיקה + עבודה ? אוףףף החיים זה דבר מסובך)

בכל מקרה read my lines ( )
באליפות הבאה של הפועל (2037 ?) אני עולה על הבמה בחגיגות ושר

בהצלחה.

לעניות דעתי החלטה נבונה מאוד שלך
והלוואי ונשמע עלייך בתחום המוזיקה

(ולא תחום הפלילים שנשמע על גורי ושאר חברי הפורום כאן)

רק אל תזרוק את המוזיקה בשנים שאתה בצבא. תנגן מתי שיש לך זמן פנוי, ואם אתה בבסיס סגור שיש לך בו כמה שעות פנויות ביום אז תביא לשם אפילו את אחד הכלים.
אחרת יהיה כמעט בלתי אפשרי לחזור.

הבהרה :
להיסתדר בחיים אינו אומר לחיות חיים ראוותניים. הכוונה היא לחיות חיים צנועים, להיות בעל דירה בה לכל ילד יש חדר משלו לגור בשכונה טובה (לא נובורישית חלילה), ולא להיות תלוי בשכירות, לסיים לשלם את המשכנתא לפני גיל 50 , להיות מסוגל לספק לילדך חינוך מהשורה הראשונה ולהכינם לאתגרי החיים, לצרוך תרבות , לצאת פעם בשנה לנופש משפחתי בארץ, לסוע פעם בכמה שנים לחופשה בחו"ל.

זה ניקרא לטעמי להיסתדר בחיים.

זה איניבדואלי...

אחר יגיד להיות בריא ומסופק בגיל 50

בריא ומסופק זה אווויס. ברור.
למה חשבת שזה סותר את מה שכתבתי או שזה על חשבון.

לא חשבתי שסותר אבל כל מה שציינת קשור לחומר ולא לרוח

לפי דעתי זו טעות ללכת למסלול הזה בצבא.
בצבא יש לך הזדמנות חד-פעמית לעשות דברים שלא תעשה במקום אחר. במחשבים תוכל לעבוד כל החיים.

אני ממליץ לך לשקול טוב-טוב אופציות אחרות חוץ ממוסיקה ומחשבים.
לפי דעתי, רואה חשבון זה מקצוע מעולה. יותר טוב ממחשבים ויותר טוב ממוסיקה. וזה בטח לא יותר משעמם ממחשבים.

רועי היקר,

מאז תחילת האשכול לא הגבתי כבר תוקפה, אני לא רוצה לחזור על דברים שכבר נאמרו (וגם אני כבר אמרתי לך בכלליות את הדברים בעבר)

יש לי רעיון קטן, אמרת שאתה לפני גיוס לצבא.
זאת יכולה להיות תקופה נסיון ממש טובה בשבילך.
גם ככה, החיים נכנסים לסוג של הקפאה לשלוש שנים כמעט בכל תחום מקצועי.
אז קודם כל תתייחס לתקופה הזאת כתקופת ניסיון ובדיקה.
זה יכול להוריד קצת מהעומס ומהכובד של ההחלטה, שנראה שמקשה עליך כרגע להתקדם (בכל כיוון)

בנוסף, אני לא יודע באיזה שלב אתה בגיוס לצה"ל, אבל בניגוד להרבה תחומים אחרים, דוקא בתחום המוסיקה, יש לצבא כמה יחידות טובות שאפשר לנסות להיכנס אליהן (תזמורת חי"א, להקות צבאיות...) וככה בעצם "תתגלח" ע"ח הצבא. תתנסה בהופעה מול קה"ל, בהתעסקות במוסיקה כמקצוע ואולי גם תשיג כמה קשרים טובים שיכולים מאוד לעזור בהמשך.

כמו שכתבתי כבר פעם, כמה מהחברים הכי טובים שלי הם מוזיקאים, חלקם אפילו מאוד מאוד מצליחים ומפורסמים. וחלק מהם הניחו את היסודות שלהם בדיוק בשלב הזה, כששירתו בצבא.

וגם אם כבר מאוחר מדי בשבילך מבחינת מיונים ושיבוצים... אז כמו שכבר כתבתי, נראה לי שאתה רוצה לנסות את הכיוון, אבל חושש.
אולי בגלל שיש לך כבר תחום שאתה מאוד טוב בו וההורים/דודות "מעדיפים" שתמשיך בתחום הזה ולא תכניס לעצמך "ג'וקים" לראש... אז עדיין, צבא זה אחלה זמן לנסות ולהתנסות, גם ככה, כל קריירה כמעט, נכנס לתקופת המתנה של שלוש שנים, ותוכל לנצל זאת להתנסות חדשה.

עריכה - אופס, עכשיו אק ראיתי שפיספתי עמוד שלם חדש שכתבתם עם הנושא, אז תיקח מפה מה שאתה רוצה...

יש לי כמה חברים מוזיקאים, ופחות או יותר כולם נמצאים בדרכם הבטוחה להגשים את חזון ההסתדרות של אופטימי.
רובם, אגב, כושלים ביותר ואין שום סיכוי שמישהו פה שמע עליהם, ובכל זאת הם עושים את זה (שניים מהם גם מלמדים נגינה).

ואני מכיר מקרוב לפחות שלושים מוזיקאים שעדיין גרים בפלורנטין (או שכונה בסגנון) ומעשנים באנגים ולא מצליחים למצוא את העתיד שלהם. איזו אסמכתא בדיוק נתת פה?
אתם חופרים בשאלה שעולם לא תהיה לכם תשובה אלייה- העתיד.
כל הטיעונים הועלו (ובינינו צריך להיות קצת טיפש בשביל לא לחשוב על הטיעונים של שני הכיוונים בעצמך) ואנשים ממשיכים להגיב פה.

בתוך השאלה הזאת יש כמה שאלות
א. האם מראש אתה מוכן לצאת לשוק (הופעות וסינגלים בשלב הראשון) עם מוזיקה שלא בדיוק תואמת את טעמך המוזיקלי בשביל לנסות ללכת אל המקומות היותר מכניסים במוזיקה בישראל.
ב. זה ללכת קצת רחוק אבל במידה ולייבל גדול יחתים אותך האם תהיה מוכן לעקם את המוזיקה שלך לבקשתם או שהיושר המוזיקלי שלך חשוב לך ואתה לא מסוגל להתפשר.
אם התשובה לשאלה היא שאתה מוכן ל"עקם" את המוזיקה אז הסיכויים שלך להתפרנס עולים...אם לא אז עשה כמוני ופשוט תברח מהחלום הזה.
הנאיביות שלך מתבטאת בזה (לפי מה שאני רואה בהודעות פה) שאתה חושב שברגע שאתה הולך על הכיוון המוזיקלי אתה פשוט יכול להצליח בקלות ולהגשים את החלום שלך במלואו
אז לא...בישראל עסקי המוזיקה זה כנראה החרא הכי גדול שיש והלייבלים והמציאות פה (ולא רק פה) הם רוצחי החלומות הכי גדולים שיש. אין לי כוח להרחיב על זה, אבל מה שאני מנסה להגיד שזה לא כזה פשוט ואל תצפה לחיים מושלמים של סיפוק והנאה. יש שם חרא כמו בכל מקום אחר וברוב המקרים החרא הזה יותר מסריח כי מדובר פה על חרא שפוגע לך בנשמה.


ושאלת אם זה מציק לי שוויתרתי על החלום
אז את זה בגדול אני לא ממש יכול לפתוח פה בפורום...בוא נגיד שכן,
אבל אני אמשיך באותו קו שכתבתי בהודעה הקודמת- לא יותר מבחורה שוויתרתי עלייה. מה שאני מנסה להגיד שרגשות למוזיקה זה נחמד ויפה ויש אנשים שיהיו מוכנים להישבע שזה אמיתי, אבל לדעתי זה פשוט לא נכון פשוט כי מוזיקה זה לא דבר ממש אמיתי, אבל יכול להיות שזה אינדיווידואלי.

האמת די מוצף...

אתה צודק, לשם שינוי
במקצוע הנ"ל יש יתרון שתוחלת העבודה בו ארוכה יותר והוא מאפשר גם בניית קריירה שניה סביב אותו מקצוע.
הממה.....לטעמי למקצוע זה גם דרוש אופי מסויים. שלא לכל אחד יש אותו.
אני למשל לא הייתי יכול לעסוק במקצוע עד כמה שאני מכיר אותו מחברים או מעמיתים לעבודה בעבר.

ז'וגבנד, ברור לי שלא הבאתי בו איזו תוצאה סטטיסטית מרתקת.
רק רציתי שלא יווצר הרושם כאילו שחיי מוזיקאי הם בהכרח חיי עוני, או באנגים בפלורנטין.
אגב, יש מספיק אנשים שתקועים מעל הבאנג בפלורנטין בלי לדעת מאיזה צד מחזיקים את הגיטרה.

אני מאמין ששמת לב שכל הדיון הזה עוסק במובן מאליו. אני שוב כותב שאין טעם להמשיך את זה לשום מקום.
ורואה חשבון זה פאקין משעמם, אבל יש סיכוי גדול שזה מה שאני אעשה בחיים ...דוד שלי אחד הגדולים בארץ והוא רואה בי כממשיך דרכו

מה הקשר?

בטחון כלכלי בגיל 50 זה מה שמטריד אותך וגורם לך להתלבט? האם תסיים לשלם את המשכנתה עד אז או לא? באמת?
גם מללמד מוזיקה אפשר להתפרנס (אני מכיר יותר מבן אדם אחד שמתפרנס מזה מאוד יפה) וזה ממש לא חלטורה

שזה כנראה המוזיקה הכי טובה שאפשר להצליח איתה בארץ.