זלוטי כתב:
עוד משהו קטן, באופן אינטואיבטיבי חשבתי שפוינט גארד זו עמדה שמייצרת יותר נקודות מדד בממוצע מסנטר.
וזה אשכרה נכון:
http://insider.espn.com/nba/hollinger/s ... osition/pgנגיד לפי 50 הפוינט גארדים הראשונים לעומת 50 הסנטרים הראשונים, כל מקום של pg יותר גבוה מהמקבילה הסנטרית.
כך שאם מנסים לנרמל נק מדד בין האוורד לקאונסיל זה פועל לטובת האוורד.
אני יודע שנשבינו בסלידה מהאוורד ומהצורה שבה הראו לג'ף את הדרך החוצה. זה היה רע. אבל זה מה יש כרגע. תנו שקט למערכת.
אתה רציני? אין שום קשר בין מדד ה-PER שבו משתמשים ב-NBA לבין מדד היעילות שבו משתמשים בארץ ובאירופה (שמופיע באנגלית בכל מיני שמות כמו Efficiency, Index Rating, Evaluation וכדומה). אלה שני מדדים שונים לגמרי.
ולעומת ה-PER, מדד היעילות מוטה, ובצורה קיצונית, לטובת שחקני פנים, בגלל כל מיני פרמטרים - בעיקר ריבאונד שמשפיעה בצורה קיצונית על המדד, וגם סחיטת עבירות ואחוזים מהשדה שיותר גבוהים אצל שחקני פנים.
במקום ללכת עד ה-NBA יכולת פשוט ללכת לטבלת מובילי המדד בליגה שלנו, אבל כנראה שזה לא היה משרת את הטיעון שלך...
http://basket.co.il/stats-individual.as ... 2018&mode=העמדות של עשרת מובילי המדד העונה: 4, 5, 5, 2, 4, 3, 1, 5, 5, 5.
בעונה שעברה: 5, 1, 4, 5, 3, 5, 3, 4, 4, 5.
בעונת 2015/16: 5, 1, 5, 3, 4, 1, 3, 3, 5, 5.
בעונת 2015/16: 5, 4, 5, 5, 3, 3, 4, 3, 4, 5.
כמעט חצי מהמובילים הם סנטרים, השאר פורוורדים. בודדים הגארדים שיש להם מדד גבוה, וגם הם בדרך כלל בעיקר בגלל נתוני ריבאונד חריגים לגארדים שיותר מאפיינים פורוורדים (כמו לויד, ורגאס ודילייני שלקחו או לוקחים 5 ריבאונד למשחק).
אז להשוות את המדד של קאונסיל לזה של הווארד זה בערך ההשוואה הכי לא מהימנה ורלוונטית שאפשר להעלות על הדעת. קודם כל קאונסיל הוא קרוב לוודאי הזר הכי גרוע שסגר עונה מלאה בליגה הזאת בעשור האחרון, כך שגם "ניצחון" של הווארד בהשוואה הזאת מהווה סטנדרט עלוב מאוד עבורו. ומדד יעילות גם ככה מקפח בצורה קיצונית רכזים נמוכים כמוהו לעומת סנטרים כך שההשוואה הזאת גם לא הוגנת. ואתה עוד מדבר על השוואות דמגוגיות? באמת?
ואם לעזוב את ההשוואה הדמגוגית בין המדד של קאונסיל והווארד ולחזור לדיון העיקרי, הווארד אמנם נתן בשני המשחקים מספרים טובים מול שתי קבוצות עם קו קדמי בין עלוב ללא קיים שהעלו לו את הממוצעים (שכבר לא מממקמים אותו אחרון בליגה בכל קטגוריה אפשרית) וגם עשה פעולות טובות בריבאונד ובסיומת מתחת לסל מהכדורים שסידרו לו, שעזרו לנו לנצח. אבל לאורך זמן התרומה שלו עדיין עלובה, והנקודה העיקרית היא, שבניגוד למה שמכרו ומוכרים לגביו, הוא שחקן שהרבה, הרבה פחות טוב מהמספרים שלו (בינוניים ככל שיהיו גם אחרי שני המשחקים האחרונים). הוא שחקן הגנה מביש שעולה לנו בכמויות של נקודות בכל משחק. נגר כמו אוחיון הוציא ממנו בתחילת המשחק סל ועבירה כי הוא כל כך איטי וגמלוני, ואחר כך ברבע השלישי הוא נתן לו מטר וחצי להוציא זריקה למרות שנשארו שתי שניות על השעון (אמנם זאת הייתה זריקה קשה כי הוא מראש קיבל את הכדור במצב אבוד, אבל אם הווארד היה נצמד אליו כמו שצריך לעשות בסוף שעון, אוחיון לא היה יכול להוציא זריקה בכלל ולא היה לו זמן לעשות כל מהלך אחר). שחקן כמו פרפרוגלו עשה עליו סל בפוסט-אפ. לא זוכר מתי ראיתי סמול-פורוורד, לא פיזי בשום צורה, עושה סל בפוסט-אפ על סנטר. זה לא היה אפילו מהלך בתנועה, פוסט-אפ רגיל במשחק עומד שנגמר בסל רק כי הווארד כל כך איטי וסבסוב פשוט שלו השאיר את הווארד מאחור. אליהו עשה עליו סלים בלי בעיה, שחקן שכולם יודעים שפיזיות מחסלת אותו כי או ששולחים אותו לקו והוא עושה משם 0/2, או שמראש אליהו נמנע מהמגע כי הוא כל כך מפחד להגיע לקו העונשין ומחטיא את הזריקה. וזה מעבר לכך שאקטיבית הוא לא תורם שום דבר למשחק ההגנה במשך משחקים שלמים. שומר פיק-אנד-רול רע, לא יכול לשמור בפרימטר אף שחקן וכשזה קורה זה אסון, לא חוטף, לא חוסם, לא עושה שום פעולה חיובית בהגנה קבוצתית או אישית. ואם מצפים מכל שחקן לעשות פעולות הגנתיות טובות במהלך משחק, אז גם המחדל הזה הוא נזק הגנתי בפני עצמו.
על משחק ההתקפה הלא-קיים שלו והסירוס של משחק ההתקפה שלנו איתו כבר דובר ונכתב מספיק.
לגבי שחרור של שחקנים בזמן שהקבוצה בתקופה טובה והכנסה של המערכת לסחרור - בעיניי לחתוך שחקן חלש שלא תורם כלום או תורם מעט מאוד, והחלפתו בשחקן יותר טוב, לא מהווה בעיה בשום סיטואציה. מה שהכניס בעבר את הקבוצה לסחרור זה שחרור של שחקנים מובילים מסיבות שונות ומשונות והזויות.
היתרון היחסי שלנו הוא שיש לנו סגל ישראלי חזק, וכשאנחנו בסגל מלא אז יש לנו רוטציה של שמונה שחקנים שבמשך כל המשחק אנחנו יכולים להעמיד חמישייה שאין בה אף "חור". השחקן הרביעי והחמישי שלנו בחמישייה יותר חזק מהשחקן הרביעי והחמישי בשאר קבוצות הליגה ומהווה יתרון עבורנו, או לחילופין כשאנחנו משחקים מול מכבי, ירושלים, וחולון, אין לנו מיס-מץ' קריטי שאפשר לנצל אותו נגדנו. אנחנו גם הרבה יותר חסינים להיעדרות או למשחק חלש של שחקן (כמו הניצחונות שלנו בדרבי ועל הרצליה בלי מקניל) כי יש מספיק שחקנים שיקחו את הדקות של שחקן במקרה הצורך, או מספיק שחקנים שיכולים לתת משחק טוב כששחקן אחר לא מופיע למשחק מסוים. צריך גם להחמיא לפרנקו ולהגיד שהוא די מוציא את המקסימום מהסגל שלנו. בליגה כמו שלנו סגל מאוזן, עמוק, ונטול פציעות (בניגוד לבכי של פרנקו, אנחנו סובלים אולי הכי מעט עד עכשיו מפציעות וזעזועים בסגל) מספיק בשביל לעבור כמה קבוצות שנבנו רע ועוד כמה קבוצות עם חוסר מזל של פציעות ולהיות במקום שבו אנחנו נמצאים.
הבעיה היא שכל התכונות האלה מיתרגמות בדרך כלל רע מאוד בפלייאוף ובמאני-טיים, כשהאיכות והכישרון מדברים. כל שנה יש קבוצה כזאת, שנותנת עונה סדירה טובה אבל רואים מראש שאין לה מה למכור בפלייאוף. חווינו את זה בעונה עם קרלון (אמנם קבוצה שונה מאוד ממה שיש לנו עכשיו, קצרה מאוד עם שני סופר-סטארים, אבל גם אז נורות האזהרה לגבי הכישרון שלנו והאיכות של שאר השחקנים הבהבו מקילומטרים). חולון בעונה שעברה אחרי הפציעות של וואייט ודילייני גירדו את המקום הראשון מכוח האינרציה והיעדר תחרות, אבל היה ברור שהם במחסור איכות רציני ואכן בפלייאוף הם התפרקו. חיפה בשתי העונות של רמי הדר הייתה קבוצה קשוחה ומאומנת, שהוציאה 200% מעצמה בעונה הסדירה, אבל נטולת כישרון שבפלייאוף לא יכלה לקנות סל והודחה פעמיים מול קבוצות מוכשרות יותר. ויש עוד הרבה דוגמאות. בסגל השחקנים הנוכחי אני חושש שזה מה שיקרה לנו, כי מלבד מקניל, שהוא שחקן מעולה אבל גם לא סופר-סטאר ברמת הליגה, אין לנו ממש איכות יוצאת דופן.