גיא ברזל כתב:
שמאמן לא מאמין בשחקן, לא יעזור כלום. גף נכפה על פרנקו. עכשיו יש לדני את הקבוצה שרצה. חובת ההוכחה עליו. אין תירוצים.
כל הכישלון הניהולי של הפועל בשורה אחת.
"שמאמן לא מאמין בשחקן, לא יעזור כלום". ספר את זה למוטי אמסלם ועודד קטש. לפני שנתיים קטש רצה לחתוך מאילת, שדשדשה במקום השמיני, את קאליף וואייט (אחד הסקוררים הכי טובים בליגה) ולהביא במקומו את באטל (אחד הזרים הכי חלשים בליגה). הנה מקרה שהמאמן לא האמין בשחקן - אבל כן היה משהו שעזר, מסתבר. כמובן שמוטי אמסלם הטיל וטו המהלך המופרך הזה, והכריח את קטש להתיישר. זה פירק לאילת את הקבוצה? יצר קרע בין ההנהלה למאמן לשחקן? לא, אילת יצאה לסיבוב שלישי של שבעה ניצחונות בהובלתו של וואייט, סיימה את הליגה במקום החמישי וגם הגיעה לפיינל-פור. כמובן שבהפועל ההיסטוריה תמיד הפוכה. כשרמי הדר רצה להעיף שניים מהזרים הבכירים שלו בשלב מתקדם של העונה, ההנהלה לא עמדה לצד השחקנים ולצד טובת המועדון, אלא כרגיל שעתה לגחמותיו של המאמן, הכל בדרך לסיום עונה קטסטרופלי.
אבל בטח עם פרנקו זה סיפור שונה. הוא אוטוריטה, לא אחד שאפשר לכפות עליו משהו. רגע, זה לא אותו פרנקו שהפעם האחרונה שהוא בנה קבוצה הייתה ב-2012? זה לא פרנקו שבקדנציות האימון האחרונות שלו, האינפוט שלו בבניית הקבוצה היה בין שולי מאוד (בירושלים) ללא-קיים (בחיפה)? זה לא פרנקו שעשה את הקריירה שלו מלהיות מאמן שאפשר להנחית עליו הכל והוא יתמודד, מצד אחד עם הנהלות שלא מתחשבות בו ומהצד השני עם שחקנים יותר דומיננטים ממנו שמכתיבים את הטון (בראשם דונטה, ואחר כך בירושלים עוד שחקנים)? בירושלים ובחיפה לא "כפו על פרנקו" שחקן, כפו על פרנקו סגל שלם. והוא התמודד. והוא התמודד בצורה כזאת שהביאה אותו לאמן בהפועל. רק שבהפועל לא נותנים לו שום דבר להתמודד איתו, מאמן שהדבר העיקרי שהוא הוכיח זה שהוא יכול להתמודד עם תכתיבים - נותנים לו מה שהוא רוצה. בדיוק ההפך מדרך פעולה הגיונית, בדיוק ההפך ממה שהוכיח את עצמו בעבר.
וכמובן שגם בהפועל ידעו לכפות שחקן על מאמן. אבל במקרים מסוימים מאוד. גם קטש וגם אברהמי בתורם, לא רצו את מתן נאור. זה לא הפריע להנהלה לכפות אותו עליהם. על משבצת של ישראלי בכיר, שחקן בשלהי הקריירה, בשכר מופקע (שאותו הוא ידע לדרוש, מתוך ההנחה המוצדקת שההנהלה תכפה אותו על המאמן), שמסנדל קשות את המאמן בבניית הסגל ואת הקבוצה כולה לאורך עונה שלמה, אפשר לכפות. אבל זר רביעי בשני שקל, שבמקרה הוא השחקן הכי יעיל בקבוצה? מה פתאום, את זה אי אפשר לכפות.
ואז מגיעים לחלק השני של התאוריה הניהולית הכושלת. "עכשיו יש לדני את הקבוצה שרצה. חובת ההוכחה עליו. אין תירוצים". זה הסיפור. במקום שההנהלה תהיה מעורבת בתהליך המקצועי (מה שגם יגרום לה להרגיש אחריות על המצב המקצועי), במקום שההנהלה תעזור למאמן לקבל החלטות, וגם תחליט בשבילו מדי פעם כשהוא לא מסוגל לקבל החלטות נכונות, במקום שההנהלה תתן למאמן את כל התנאים להצליח - כן, לתת למאמן את התנאים להצליח זה לא לתת לו להחליט הכל, אלא לקבוע לו בנושאים שלא צריכה להיות לו בהם שליטה מוחלטת, נושאים שהוא מעולם לא הוכיח הצלחה בהם, ולהשאיר לו להתעסק רק במה שהוא יודע לעשות - במקום כל זה, ההנהלה נותנת למאמן להחליט הכל, גם החלטות שברורות מראש שהן לא הגיוניות ויובילו לכישלון, גם החלטות שמנוגדות לחלוטין לדעתה של ההנהלה. ואז כשההחלטות האלה מובילות לכישלון על המגרש, נוצר תסכול בלתי נמנע אצל האוהדים, נוצר גם תסכול בלתי נמנע אצל ההנהלה, שהרי "הוא קיבל את כל מה שרצה" ו-"אין תירוצים", ואז הפיטורים הם בלתי-נמנעים גם כן. במקום שההנהלה תעזור למאמן להימנע מטעויות ברורות, היא נותנת לו לעשות אותן, להתרסק ואז מפטרת אותו.
ככה היה עם אדלשטיין, שנתנו לו להמשיך עם קאונסיל עונה שלמה במקום לכפות עליו חיזוק (משפט שהוא אוקסימורון ויכול להתקיים רק בהפועל), ובזמן שכל קבוצות הליגה התחזקו הקבוצה שלנו הלכה ודעכה, עד לסיום עונה מגעיל שגררה פרידה בלתי-נמנעת.
ככה היה עם קטש, שוויתר על האופציה להמשיך במחיר מציאה עם דוראנד סקוט שהיה השחקן הכי טוב של הקבוצה, ששבוע אחרי הוויתור על האופציה חתם באיטליה בסכום כפול. ובנה קבוצה מזעזעת באותו שכל אחד (כולל בהנהלה כמובן) היה מסוגל לראות את הליקויים בה מקילומטרים, בלי קליעה ועם קו אחורי עלוב, עם ויתור על כוכבים כמו דיאנטה גארט ודרו קרופורד שהיו להפועל כבר ביד ובסוף חתמו באשדוד ובהרצליה בגלל ההססנות של קטש. זה גרר את הקבוצה לפתיחת עונה רעה ומתסכלת, לאובדן אמון מוחלט בקטש ובדרך שלו, ובסופו של דבר לפיטורים בלתי-נמנעים ולעונה שהתבזבזה כולה סביב ניסיונות לתקן את הליקויים בסגל שנבנה.
היה ככה עם רמי הדר, שהחליט בגיבוי ההנהלה לפרק את הקו הקדמי הכי טוב בליגה ולהעיף שניים מהזרים הכי טובים בארץ, להביא שני ליצנים במקומם, בתווך לעלות למשחקים קריטיים עם אליאספור בתור הסנטר הפותח, ולפרק כליל את הקבוצה הכי מוכשרת שהייתה להפועל מאז העשור הקודם, עד הפיטורים/התפטרות שלו חודש לסיום העונה כשהכל כבר גמור.
כולם מאמנים עם יכולות כלשהן שהצליחו בסיטואציות מסוימות, ועם חסרונות שהובלטו לתפארת תחת הגישה הניהולית הכושלת בהפועל ובסיטואציה הלא-בריאה שמאמנים נכנסים אליה אצלנו.
אז אפשר לראות מה קורה במשך שנים בהפועל, לנסות להבין למה אנחנו נכשלים שוב ושוב, ולשנות את ההתנהלות מול המאמנים לכזאת שבאמת יכולה להניב הצלחה למועדון, או להמשיך עם הגישה שנכשלה שוב ושוב, הפעם עם מאמן חדש (שגם הוא הצליח בסיטואציה שונה לחלוטין ממה שהוא מקבל בהפועל), ולקוות שהפעם משום מה זה יצליח, שהמאמן יקבל את כל ההחלטות לבד בלי שום הכוונה ובלי שום גבולות ועדיין איכשהו יצליח. וכשהוא לא יצליח (והוא לא יכול להצליח ככה, כי המאמנים לא נכשלים בסיטואציה כזאת במקרה), אז שוב יספרו לאוהדים שהלקחים יופקו, ושוב יגיע מאמן חדש שימכרו אותו כמשיח שיגאל אותנו מייסורינו, ושוב יהיה צריך לתת לו צ'אנס (כלומר, לתת לו כל מה שהוא מבקש), וכך הלאה.