פורום השדים האדומים

זאת בעיה שאני מתאר לעצמי שקיימת לא רק בישראל. איפה שיש קפיטליזם, התקשורת תהיה כפופה לבעלי ההון. איפה שהממשלה מממנת את התקשורת, תקבל תקשורת שנרתעת מלבקר את הממשלה במקרה הטוב, ופראבדה במקרה הרע.
זאת בעיה שהשורש שלה נעוץ בצורך במימון לעשיית תקשורת. לכן לדעתי הפלטפורמה הכי טובה* ליצירת וצריכת תקשורת כיום היא פייסבוק. נכון שגם לפייסבוק עצמה יש אינטרסים, ושגם שם לבעלי הון יש יותר כוח מאשר לאדם הפשוט (פרסום ממומן וכו'), אבל האינטרסים בטלים בשישים אל מול אלה של אנשים כמו נתניהו, מוזס או בן צבי, ובשורה התחתונה לדעתי זאת הפלטפורמה הכי חופשית והכי מאוזנת כרגע.

*בהערה הייתי מוסיף את השיטה של מימון המונים ותרומות. יש לה חסרון קרדינלי והוא החוסר ביציבות (שהוא הדבר החשוב ביותר כדי לייצר תקשורת), אבל העקרון שצרכני התקשורת יממנו את עשייתה בצורה ישירה הוא בעיניי הדרך הטובה ביותר לייצר תקשורת, וחבל שהוא לא נפוץ יותר.

נו, התאגיד הציבורי- יהיה או לא יהיה?
.

אתמול (חמישי) פורסמה באתר זכיינית ערוץ 2 רשת כתבה המראה כיצד חרדים מבני ברק תוקפים את הוכמן, כשהוא צועד בבני ברק עם דגל ישראל. לאחר הפרסום החלה להתעורר סערה באתרים החרדים, ובראשם "כל הזמן" – שחשף עדויות לפיהן מדובר לכאורה בפרובוקציה יוזמה. לפי מספר עדויות, הכתב הסתובב במשך חצי שעה ברחובות העיר, אך מלבד צעקות בוז מילדי חיידר שהיו בהפסקה, מרבית התושבים התעלמו ממנו. הכתב אף הלך ונעמד מול שטיבלאך סאטמר, אך המתפללים התעלמו ממנו, החל לשיר 'התקווה' בקולי קולות - וגם זה לא עזר לו. לבסוף נטען כי הכתב פגש מכר ותיק שלו וביקש ממנו לתקוף אותו.

אחד מעדי הראיה טען כי "השנים התחבקו ודיברו במשך דקות", וכי לאחר השיחה, האופנוען התרחק מהזירה ואז חזר במהירות, חטף את הדגל מידיו של הוכמן, שבר אותו וצעק עליו. עוד נטען כי לאחר מכן ניגש האופנוען להוכמן וקיבל ממנו מחמאות על פעילותו. באתר החרדי טוענים כי מטרת הסרטון היא להשניא את החרדים על הציבור הכללי ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

דן מרגלית היה בשביל נתניהו אידיוט שימושי מאוד. לפני עשר שנים פורסם ב"הארץ" כי עלות שכרו כ-100 אלף שקלים, תמורת טור בסופ"ש ועוד אחד באמצע השבוע. בשוק העיתונות הכתובה, זה שכר אסטרונומי. הערך הכלכלי של כתיבת מרגלית לא מתקרב, כמובן, לעלות שכרו.

ערכו העיקרי ל"ישראל היום" היה סמלי: הוא העניק לשופר התעמולה לגיטימציה עיתונאית. אפוף בהילה הבלתי מתכלה של עיתונאי שהפיל ראש ממשלה, פיזר מרגלית על "ישראל היום" אבק דמוקרטיה מזויף. הוא לא מכחיש: "הייתי עלה תאנה. מה זה חשוב. נגיד". אבל גם "לא מצטער על דקה. אני חושב שעשיתי מעשה נכון. אני שמח שהבעתי את דעותיי שם".

שכר אסטרונומי, מופרך ממש בתנאים הנוכחיים ששוררים בשוק העיתונות הכתובה, יש בכוחו לשמח לבב אנוש ולמרק מצפון. אך מרגלית גיבש איצטלה רעיונית למעשיו: "אין טעם", הוא גורס, לפרסם את דעותיו ב"הארץ" (הטעם הכלכלי, על כל פנים, קרוב הרבה יותר לאפס מאשר ל-100 אלף שקל), כי "הרבה יותר חשוב לפרסם את דעותיי לקהל החשוב של 'ישראל היום' מאשר לקהל של 'מעריב', או 'ידיעות', או 'הארץ'".

האמנם? מה חשוב בזה, בדיוק? שהרי ברגע של התייחסות לעצמו בגוף שלישי, האופייני לטיפוסים שטיפחו תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית, הסכים כי "התפוצה של 'ישראל היום' לא תרד כתוצאה מזה שדן מרגלית לא יכתוב שם, זה ברור לגמרי". הוא לא חשוב לקוראים. וטוריו – גם הביקורתיים ביותר על נתניהו – לא שינו כהוא זה את עמדות "הקהל החשוב" של "ישראל היום", שהמשיך לתמוך במשטר שעוטה גון פשיסטי. בשיגיון הגדלות שלו סבור מרגלית שכתיבתו שם שקולה להגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי, לא פחות. ומכאן שלדעתו פיטוריו הם בגדר פגיעה בדמוקרטיה.

"פרנסתי נפלה על הגנת חופש הדיבור", צייץ בטוויטר. "פוטרתי בגלל דעותיי וזה חלק מהמאבק להגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי". אך בעשר שנות כתיבתו שם נפגעו קשות הדמוקרטיה וחופש הביטוי, וביתר שאת בתקופה שבה מתח ביקורת על נתניהו. כתיבתו היתה שקולה בעיקר להגנה על הכנסתו, ולשיתוף פעולה עם "פרבדה" הישראלי.

האמת היא זו: הסמכותנות של נתניהו כבר לא זקוקה למרגלית כעלה תאנה. עד כדי כך החמיר מצב הדמוקרטיה בעשר שנותיו בעיתון.

טור שלם של רוגל אלפר מבלי שהוא מכנה על אוטומט את מושא הטור שלו כ"פשיסט" ו/או "הנורא באנשים" אף לא פעם אחת, אלא מסתפק רק ב"אידיוט שימושי"? מתחיל לדאוג, נראה שקרה לו משהו.

ביסמוט להיט.