ציטוט:
דן מרגלית היה בשביל נתניהו אידיוט שימושי מאוד. לפני עשר שנים פורסם ב"הארץ" כי עלות שכרו כ-100 אלף שקלים, תמורת טור בסופ"ש ועוד אחד באמצע השבוע. בשוק העיתונות הכתובה, זה שכר אסטרונומי. הערך הכלכלי של כתיבת מרגלית לא מתקרב, כמובן, לעלות שכרו.
ערכו העיקרי ל"ישראל היום" היה סמלי: הוא העניק לשופר התעמולה לגיטימציה עיתונאית. אפוף בהילה הבלתי מתכלה של עיתונאי שהפיל ראש ממשלה, פיזר מרגלית על "ישראל היום" אבק דמוקרטיה מזויף. הוא לא מכחיש: "הייתי עלה תאנה. מה זה חשוב. נגיד". אבל גם "לא מצטער על דקה. אני חושב שעשיתי מעשה נכון. אני שמח שהבעתי את דעותיי שם".
שכר אסטרונומי, מופרך ממש בתנאים הנוכחיים ששוררים בשוק העיתונות הכתובה, יש בכוחו לשמח לבב אנוש ולמרק מצפון. אך מרגלית גיבש איצטלה רעיונית למעשיו: "אין טעם", הוא גורס, לפרסם את דעותיו ב"הארץ" (הטעם הכלכלי, על כל פנים, קרוב הרבה יותר לאפס מאשר ל-100 אלף שקל), כי "הרבה יותר חשוב לפרסם את דעותיי לקהל החשוב של 'ישראל היום' מאשר לקהל של 'מעריב', או 'ידיעות', או 'הארץ'".
האמנם? מה חשוב בזה, בדיוק? שהרי ברגע של התייחסות לעצמו בגוף שלישי, האופייני לטיפוסים שטיפחו תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית, הסכים כי "התפוצה של 'ישראל היום' לא תרד כתוצאה מזה שדן מרגלית לא יכתוב שם, זה ברור לגמרי". הוא לא חשוב לקוראים. וטוריו – גם הביקורתיים ביותר על נתניהו – לא שינו כהוא זה את עמדות "הקהל החשוב" של "ישראל היום", שהמשיך לתמוך במשטר שעוטה גון פשיסטי. בשיגיון הגדלות שלו סבור מרגלית שכתיבתו שם שקולה להגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי, לא פחות. ומכאן שלדעתו פיטוריו הם בגדר פגיעה בדמוקרטיה.
"פרנסתי נפלה על הגנת חופש הדיבור", צייץ בטוויטר. "פוטרתי בגלל דעותיי וזה חלק מהמאבק להגנה על הדמוקרטיה וחופש הביטוי". אך בעשר שנות כתיבתו שם נפגעו קשות הדמוקרטיה וחופש הביטוי, וביתר שאת בתקופה שבה מתח ביקורת על נתניהו. כתיבתו היתה שקולה בעיקר להגנה על הכנסתו, ולשיתוף פעולה עם "פרבדה" הישראלי.
האמת היא זו: הסמכותנות של נתניהו כבר לא זקוקה למרגלית כעלה תאנה. עד כדי כך החמיר מצב הדמוקרטיה בעשר שנותיו בעיתון.