אמרתי שאביא מידי פעם דיווחים מהשטח על עוולות הכיבוש, עבור אלה שלא יודעים מה קורה מעבר להרי החושך, וחושבים שהכיבוש נאור.
אלכס ליבק וגדעון לוי כתב:
בהפגנה בכפר תקוע, כל האש כוונה אל נער אחד
זאת לא היתה הפגנה גדולה במיוחד וגם לא מאוד אלימה. ובכל זאת, אחד ממיידי האבנים, קוסאי אל־עמור, נפגע משישה כדורים. כשנפל הסתערו החיילים וגררו אותו, כשראשו נחבט בסלעים
צילום ענק בגובה שתי קומות מכסה עכשיו את קיר ביתו. כך הוא נראה ברגעיו האחרונים: חיילי צה"ל אוחזים בידיו וברגליו, סוחבים אותו כמו היה שק תפוחי אדמה, ראשו נחבט בסלעים. מסביב עומדים עוד כעשרה חיילים ומתבוננים במעשה חבריהם. הצילום הזה, המודפס על כרזה ענקית, עוטף את בית השכול, ונראה מכל מקום בכפר? בתחתיתו כתוב: "אל תגידו שנהרגתי בילדותי. אני אתגרה בשוכני הקברים ואכריז על מהפכה מתחת לאדמה". אי אפשר להישאר אדיש מול המראה.
אי אפשר היה להישאר אדיש מול הסרטון שתיעד את הריגתו: הירי במיידה אבנים לא חמוש, הנער השוכב חסר תנועה על האדמה, החיילים שמסתערים עליו בחמת זעם — אחד מהם אף מועד ונופל על גופו. אחר כך שני החיילים שמנסים להרימו, הוא נשמט מידיהם ואז מתחיל מסע הגרירה במורד, ראשו נחבט בטרשים.
החיילים רצים כמוצאי שלל רב בינות לעצי הזית. לא ידוע מה היה מצבו בעת הזאת, שישה כדורים כבר נעוצים בגופו. אחר כך גם יורים כדור גומי באחותו של הנער, שמנסה להתקרב, והיא נמלטת על נפשה, מדדה בצעקות על רגל אחת. למחרת אושפזה האחות, היאם שמה, אשה בת 40 ואם לשבעה, שניסתה להציל את אחיה מידי החיילים שהרגו אותו. ברקע מתנוסס קוממיות דגל כחול ולבן על אחד הג'יפים הממוגנים של צה"ל, שחונים שם לתפארת צה"ל ומדינת ישראל.
כך הרגו ביום שני, 16 בינואר, את הנער קוסאי אל־עמור, תלמיד כיתה י"ב מתקוע, כפר גדול בן 14 אלף תושבים, מזרחית לבית לחם. באותו בוקר קם קוסאי מאוחר, שכן היתה חופשת סמסטר. הוא היה בן הזקונים של עקרת הבית פטימה וחסן, פועל במנסרות האבן. 12 אחיו ואחיותיו גדולים ממנו. תלמיד מגמת מדעים, שחלם לנסוע ללמוד באלג'יריה כמו שכבר עשו כמה מבני כפרו. הוא הלך להתפלל ואחר כך נסע לבית לחם לחוג העשרה בפיזיקה. בשובו הלך לבקר את אחותו היאם, שמתגוררת בכניסה לכפר.
מגדל מבוצר של צה"ל הוצב לפני כארבעה חודשים בתחילת כביש הגישה לתקוע והכניסה והיציאה לכפר נעשות תחת עיני החיילים. בשבועיים שקדמו להריגתו של קוסאי, הִרבה צה"ל לפלוש לכפר, יומם וליל, לבצע מעצרים, להתגרות בצעירים ולהתעמר בתושבים. לא ברור למה. הכביש זרוע מאז באבנים ושרידי צמיגים מפויחים. הנסיעה בכביש היא בתנועות סלאלום.
תקוע הוא כפר לוחמני, הצעירים החלו להפגין על כביש הכניסה כל אימת שהחיילים מגיעים, בעיקר בימי שישי וגם באמצע השבוע אם כי בנוכחות קטנה יותר. ביום שני ה–16 בחודש, עמדו בינות עצי הזית שלצד עיקול הכביש על פי העדויות, 10–20 נערים רעולי פנים, ויידו אבנים בחיילים שהגיעו בכוחות גדולים יחסית.
ראש מועצת הכפר, חאתם סבאח, היה באותה עת במשרדו בבניין המועצה, הבניין הראשון בכניסה לכפר, שצופה אל זירת העימותים. הוא התבונן מטה מחלון משרדו והבחין בכוחות גדולים ובהם מסתערבים וכוחות מיוחדים אחרים שהגיעו לכניסה לכפר. הוא אומר שהרגיש שמשהו רע הולך לקרות, שזו איננה ההיערכות הרגילה של הצבא.
סבאח הורה לכל עובדי המועצה ללכת הביתה והוא נשאר בבניין יחד עם מנכ"ל המועצה, תייסיר אבו מפראח. השניים ראו שבעה כלי רכב צבאיים, ובהם כלי רכב מוסווים כאזרחיים. ארבעה מכלי הרכב נכנסו לכפר ושלושה נותרו בכניסה. הם גם ראו ארבעה רחפנים בידי החיילים. היה ברור להם שמשהו לא שגרתי עומד להתרחש.
הנערים כמנהגם, יידו אבנים בכלי הרכב הצבאיים. ראש המועצה אומר שכל כמה דקות הם זרקו אבן אחת ואלה לא פגעו באיש. לדבריו הנערים לא זרקו בקבוקי תבערה, זולת בקבוק אחד שנזרק לעבר אחד הג'יפים, רק אחרי הריגתו של קוסאי. ראש המועצה אומר שקרא לנערים להפסיק ליידות אבנים, כי משהו לא רגיל עמד באוויר. כמה מהנערים הסתלקו. זה נמשך כ–15 דקות.
גם בהפגנות שישי הגדולות והסוערות יותר החיילים לא יורים כאן אש חיה. אבל בסביבות ארבע אחר הצהריים נשמעו לפתע כמה יריות שכוונו כולן אל הנער רעול הפנים עם הסרט הירוק על מצחו — קוסאי אל־עמור. חברו שעמד לידו נמלט מהמקום. קוסאי נפל. החיילים הסתערו על הפצוע. הם סחבו אותו אליהם וליד הג'יפ ניסו להגיש לו סיוע רפואי. אמבולנס פלסטיני שהגיע לפנותו סולק בידי החיילים. על פי הדו"ח הרפואי הפלסטיני, שישה כדורים פגעו בקוסאי — ארבעה בחזהו ושניים ברגליו. הוא מת כתוצאה מדימום פנימי. לא ברור אם עוד היה בחיים בעת שנגרר על האדמה. לדברי עדי ראייה, בזמן שנורה למוות, כרע קוסאי על רגליו.
לפני כשנה נפצע קוסאי מירי גומי לרגלו, בדיוק באותו מקום. חמישה חודשים אחר כך באו חיילים באישון ליל ועצרו אותו בביתו. הוא שוחרר כעבור עשרה ימים. אחייניתו הקטנה טלא, מסתובבת עכשיו בחצר האבלים במעיל ורוד וכרזת דודה נישאת בגאווה בידיה. היא בת שלוש. האם השכולה לובשת חולצה עם תמונת בנה, האב בדיוק חוזר ממתן עדות למצ"ח במתקן עציון.
למה הלך קוסאי להפגין שוב ושוב? ראש המועצה סבאח מסביר שהצעירים בכפרו נתונים ללחץ כבד במיוחד: תקוע מוקפת התנחלויות והצבא והכיבוש מורגשים מאוד בכפר: "החיילים מגיעים בכל לילה למעצרים. הם לא אמורים להיות כאן", הוא אומר. האם,פטימה, אומרת שבנה רצה להקריב את חייו למען אל־אקצה. והאב השכול חסן אומר: "הוא הלך כמו הצעירים האחרים בכפר. הוא לא הלך לתקוף את הצבא — הצבא בא אליו". כשנהרג בנו, היה חסן עדיין בעבודה. קרוב משפחה התקשר ואמרו לו חצי אמת: הצבא לקח את קוסאי.
לאחר שהחיילים פינו את הגופה והניחו אותה על הכביש למרגלות מגדל השמירה, באה לשם האם פטימה, בלוויית כמה מבני המשפחה. בנה שכב על הכביש. היא לא ידעה אם הוא חי או מת. והיא אומרת שהתחננה בפני החיילים שייקחו אותו לבית חולים בישראל. חיילת צה"ל גירשה אותה משם בדחיפות, היא אומרת.
אמבולנס של צה"ל לקח לבסוף את הגופה לבסיס סמוך. בחמש וחצי קיבל אמבולנס אזרחי של בית החולים אל־הילאל בחברון את הגופה מידי הצבא. היא נלקחה לבית החולים אל־חוסייני בבית ג'אלה הסמוכה, שם ראו אותה הוריו. רק כעבור ארבעה ימים העז האב לצפות בסרטון הווידיאו של הריגתו. הוא צפה בו פעם אחת ויחידה והוא אומר שלא יצפה בו עוד לעולם: "לא האמנתי כשראיתי את הווידיאו. היו גם יהודים שהזדעזעו. מה אני אגיד? לראות את הבן שלי נגרר ככה. מה הוא עשה?".
בתקוע משוכנעים שהחיילים באו להעניש את התושבים על ההפגנות והמהומות, להתנקם בכפר הסורר וללמדו לקח. ראש המועצה ואחרים משוכנעים כי החיילים באו הפעם בכוונה מראש להרוג. גם התחקירן המנוסה של בצלם, מוסה אבו־השהש, אומר שלא רגיל לירות שישה כדורי רוגר באדם אחד. בדרך כלל יורים כדור אחד לרגל, כדי לנטרל. בקוסאי ירו שישה כדורים.
דובר צה"ל מסר השבוע בתגובה כי "במהלך הפרת סדר אלימה בהשתתפות כ–200 פלסטינים בכפר תקוע, אשר כללה זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, לוחם מג"ב הגיב בירי לעבר אחד ממפירי הסדר. לאחר זיהוי הפגיעה, כוח צה"ל הגיע אל הפצוע במטרה להעניק לו טיפול רפואי מיידי. בעת הפינוי נזרקו אבנים לעבר הכוח באופן שסיכן אותו ולכן הפצוע פונה במהירות למקום בטוח בו החלו בטיפול רפואי אשר בסיומו נקבע מותו. משטרת ישראל פתחה בחקירה בשיתוף מצ"ח".
בלילה שלאחר ההלוויה שוב פלשו חיילי צה"ל לתקוע. הפעם הם עצרו שלושה צעירים בשנתם: את דחללה חאבס אל־עמור, בן דודו של קוסאי ואת מוחמד אל־בדאן ותאמר אל־בדאן. הם לא שוחררו מאז. כ–40 מתושבי תקוע נמצאים בכלא הישראלי. ביום שני השבוע, בדיוק שבועיים אחרי התקרית, ראינו רועה צאן עם עדרו במקום בו נפל קוסאי. למראה המכונית הישראלית ושני הישראלים שיצאו ממנה, נמלט הרועה ונמלטו הכבשים.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
