פורום השדים האדומים

התקציר של הדקה האחרונה אחד הטובים שראיתי

Sent from my ASUS_Z00AD using Tapatalk

ליגה הזויה. גליל גלבוע סומנה כיורדת כמעט בטוחה ובינתיים עקצה גם את מכבי וגם את ירושלים.
כרגע, בניגוד לתחזיות שהפעם האליפות "בטוח" תוכרע בין מכבי לירושלים, לא הייתי מהמר על שום דבר. אילולא הנס בנהריה, מכבי עם 2 הפסדים רצופים ועל ירושלים חבל להשחית מילים. האם תהיה לנו "ראשון חדשה"?

Sent from my SM-G925F using Tapatalk

הנבלות הובילו 6 הפרש, 20 שניות לסוף. תענוג

זאת האמורה להיות העונה שלנו.

האמת שהמשחק של מכבי הזכיר קצת את המשחק שלנו מול חולון.
הובילו כל המשחק, הפרש משמעותי גם לקראת הסוף, מופע לוזריות אדיר, שתי החטאות עונשין הזויות ואיכשהו הצליחו להפסיד משחק שהיה להם עמוק בכיס.

גלבוע גליל - הפתעת העונה. כל פעם שאני רואה אותם -לרבות נגדנו- אני מתפעל.

אתמול לא נראו משהו וזה מה שמדהים.
מולנו שיחקו כדורסל מאוד בסיסי אבל כנראה שזה מה שהולך בליגה ויש להם את חומר השחקנים המתאים.

זה מדהים עד כמה ישראלים הפסיקו להיות פקטור בליגה הזאת, עד כמה שהם בכלל היו בעונות הקודמות.

איך עדין אף אחד לא כתב את זה?

מקל

תיזהר את מי אתה מעליב,
אני משער שהוא בקרוב אצלנו.

הלוואי.

הלוואי

עולה יותר מכל תקציב השחקנים שלנו. תמיד תענוג לראות את עוקצים את מכבי.

עוד לא. הוא עוד לא סיים את המשימה שקיבל מאיתנו להחריב אותם מפנים.

לפני חודש רצו לשחוט את אברהמי על זה שניצחנו את גלבוע רק בקושי, ואיך אנחנו מגיעים למשחק צמוד מול קבוצה כזאת. בסך הכל למרות התקציב הזעום שלהם, מדובר בקבוצה לא רעה בכלל, שניצחה את מכבי וירושלים, והיא במאזן 5:5 אחרי שגנבו לה כמה משחקים (למעשה חוץ מהתבוסה לחולון במחזור הראשון, כל המשחקים שהיא הפסידה כבר היו לה ביד, הניצחון שלהם אתמול רק מקזז את זה קצת). בדיעבד הניצחון עליהם, שלא היה ניצחון יפה בלשון המעטה (וגם אני בעיקר נשמתי לרווחה בסיום המשחק), לא נראה כזה גרוע.

מה שמעניין לדבר עליו זו התלות של המאמן בחומר השחקנים שלו, לא רק בהתקפה אלא גם בהגנה (גם בהקשר למשוואה המופרכת שרצה פה העונה בכל מיני וריאציות שהתקפה=יכולת אישית והגנה=אימון). במשך שנתיים, ובעיקר בעונה הקודמת, כולם היללו את רמי הדר (ובצדק) על כך שהוא העמיד בחיפה קבוצת הגנה למופת ועשה מהם חבורה של לוחמים קשוחים וממושמעים. עכשיו אוהדי מכבי מתלוננים שהוא לא הביא למכבי שום בשורה הגנתית, לא רק ביורוליג אלא גם בליגה. כנראה שבלי כלים הגנתיים, המאמן לא יכול לעשות יותר מדי. בחיפה היו לו גארדים קשוחים כמו ורגאס, קולמן ודיברתולומאו (ואפשר לראות את השניים האחרונים משחקים הגנה חזקה גם בלי רמי הדר על הקווים), פורוורדים אתלטיים שיכולים לשמור כמה עמדות ואיום חסימה בעמדה 5 (צ'וברביץ' או באנקר, שמוביל את הליגה בחסימות). למכבי יש קו קדמי רע מבחינה הגנתית עם איום חסימה לא קיים (הם אחרונים בליגה בחסימות, אפילו אנחנו מעליהם), וכנראה שיותר קשה להביא שחקנים של מיליון דולר לרמת משמעת ולחימה כמו שהייתה בחיפה.
לעומת זאת יש את גלבוע, שבנו קבוצה עם אוריינטציה הגנתית באופן מאוד מובהק, אפילו אבסולוטי. בזרים הביאו שני גארדים גבוהים ואתלטיים שיכולים לשמור כמה עמדות, ושני גבוהים הגנתיים שמביאים איום חסימה. גם בישראלים הם הלכו על שחקנים עם טיקט הגנתי כמו שוכמן, סקוורר וביר-כץ (ביר-כץ ספציפית שחקן הגנה רע לדעתי אבל הטיקט שלו זה הגנה). זה לא שבית-הלחמי ידוע בתור איזה מאמן הגנה אדיר (ובאופן כללי צריך לחזור אחורה הרבה זמן כדי למצוא מתי הוא הצליח איפשהו) כמו שיש לו כלים הגנתיים שהוא יכול לעבוד איתם.

הכי מעניין זה אלפסי שעבר תוך עונה ממאמן שניצח כל משחק צמוד (נדמה לי 11 מתוך 11 עד למשחק האחרון של הליגה) למאמן שמפסיד כל משחק צמוד, מקבוצה הגנה הטובה בליגה לקבוצת הגנה השלישית הגרועה בליגה, מהפתעת העונה לאכזבת העונה וכו׳.

אגב, נאום מעניין של ננו גינזבורג עכשיו על כל ההגזמה בחשיבות המאמן (דוקא אחרי ניצחון). אומר שהכל זה בלבולי מוח, שהכל פונקציה של השחקנים ושכל הנושא יצא מפרופורציה.

זה בעיני נכון רק ברמות הנמוכות יחסית, ברמות הגבוהות (דהיינו יורוליג, NBA) מאמן הוא פקטור הרבה יותר משמעותי כי הבדלי הכשרון נמוכים הרבה יותר.
תסתכל על OKC שנה שעברה ואיך מאמן ושיטה חדשה הביאו אותם נגיעה מגמר הNBA. תראה את יוסטון השנה ואיך דאנטוני העביר את הארדן לרכז, שם סביבו קלעים ופתאום הקבוצה נראית לגיטימית שוב.
אותו דבר ממפיס שבלי שינוי סגל החליפה מאמן, עברה מלחץ Grit and grind למשחק מרווח יותר עם גאסול מנהל את המשחק בהיי פוסט ורנדולף בכלל מהספסל וגם שם התוצאות נהדרות למרות הפציעה של קונלי.
העניין הוא שאצלנו בליגה למאמן בדרך כלל יש גם אחריות גדולה על איך יראה הסגל ולכן אולי יש לו פחות השפעה על המשחק בזמן אמת, אבל זה מתקזז עם העובדה שהקבוצה כולה בנויה סביב האסטרטגיה של המאמן.

הייתי מזכיר גם את טרינקיירי בבאמברג, שההשפעה שלו כמאמן ניכרת. מנגד יש גם הרבה קבוצות שיש בהם מאמנים ותיקים, מנוסים ובעלי רקורד שהקבוצות שלהם משחקות כדורסל פשוט פח זבל.

אני חושב שזה מתחלק לשניים. קודם כל, יש את השאלה עד כמה המוניטין והרקורד של המאמן זה באמת דבר משמעותי - ופה בארץ באמת רואים בשנים האחרונות מאמנים יחסית זולים ודלי רקורד כמו רמי הדר בשנתיים בחיפה, אלפסי שנה שעברה, בית הלחמי השנה, מיקי גורקה וכו' "עושים בית ספר" למאמנים יותר יקרים ונחשבים כמו קטש אצלנו, שמיר ושיבק באילת (שיבק בעונה שפתח), צביקה שרף באשדוד, קצורין בהרצליה, פיאנג'יאני בירושלים וכו'. יש לך בעלים כמו ג'ף רוזן שהביא מאמנים אלמוניים משום מקום (בראד גרינברג ורמי הדר כשהגיעו אליו היו חסרי רקורד לחלוטין) ואחריו הם איכשהו נהיו מאמנים של ירושלים ומכבי. כלומר עובדתית, מאמנים טובים פה התגלו בעיקר בדיעבד, וקבוצות שניסו לייצר יתרון דרך עמדת המאמן עם שמות גדולים ויקרים בדרך כלל בזבזו את הכסף שלהן לשווא (שמיר העונה בחולון הוא יוצא דופן מהבחינה הזאת).

בנוסף, יש את השאלה הכללית כמה חשיבות יש למאמן לעומת חשיבות הסגל והסיטואציה, שזו שאלה מורכבת. ברור שיש חשיבות למאמן, אבל כנראה הרבה פחות מאיכות הסגל, והחשיבות הזאת היא גם לא ברמה השטחית של כמה מאמן "טוב". יש יחסי גומלין מסוימים בין המאמן לסגל שלו - יש מאמנים שיותר מתאימים לסיטואציה אחת ופחות לסיטואציה אחרת, יותר לסגל אחד ופחות לסגל אחר. מה שמעניין זה שגם הקלישאות על מאמנים שהם "מאמני הגנה" או רס"רים וכו' די מתפוצצות - למשל צביקה שרף בשנה שעברה שהקבוצה שלו היתה הכי חסרת משמעת והגנה בליגה, למשל התנודות הקיצוניות שצוינו פה עם הדר / אלפסי / בית הלחמי וכו' מבחינת היכולות ההגנתיות של הקבוצות שלהם בהתאם לסגלים. בסוף מאמן זה לא "קוסם" אלא מישהו שעובד עם הכלים שיש לו, עם יכולת להשפיע שהיא בהחלט קיימת אבל בספקטרום שנובע מאיכות ואופי הסגל.

בינתיים סיטואציה הזויה בראשל"צ, שכאמור הביאו רכז זר שלא יכול לשחק באירופה, וכעונש מאלילת הקארמה קיבלו וירוס בבטן של בן שימול שלא יצא איתם למשחק של להיות או לחדול בצ'מפיונס ליג. כלומר הם עולים למשחק הזה מחר בלי אף מוביל כדור, וגם בלי דאוסן הפצוע, עם קו אחורי שמורכב מניצן חנוכי ופטריק ריצ'ארד בלבד.

הסיבה ש-OKC הגיעו רחוק היא שקווין דוראנט לא היה פצוע כל העונה כמו שבעונה שקדמה לה, ממש לא בגלל איזו שיטה מיוחדת, להפך. עד הפלייאוף הביקורות נגד דונובן היו חריפות ונטען שהם משחקים "cave man basketball". ממפיס העונה פשוט ניצחו המון משחקים צמודים גם עם הרבה מזל, עוד צריך לחכות ולראות אם הסטטיסטיקה לא תתיישר בתחום הזה...ואגב רנדולף עלה מהספסל גם שנה שעברה עד שמיליון פציעות החריבו אותם והוא חזר לחמישייה.
אגב בנבא לדעתי אפשר לספור על יד אחת מאמנים שיש להם טביעת אצבע ייחודית משלהם על הקבוצה. כמו שפז אמר, במקרים רבים זה תלוי סיטואציה, חיבור אנושי, וכמובן הכי חשוב חומר השחקנים ואיכות הסגל. כמו שננו גינזבורג אמר בראיון בסוף המשחק נגד נהריה אתמול, בסוף השחקנים הם אלו שמשחקים וצריכים לשים את הכדור בסל.

אני מסכים. אבל גם הייתי הולך לכיוון אחר, כל העניין הזה של לשחק באירופה. יש סביבו איזו הסכמה שזה טוב וכו' (לדעתי זה מושפע לא מעט מכל מיני פרשנויות ששמענו מהם על כמה זה חשוב וכו' וכו').
ובכן: אני לא רואה שזה תורם לראשון לציון ולנהריה ואפילו להרצליה. ובנוסף, אני לא רואה הנהלות משאירות פה מאמן שהצליח באירופה אבל נכשל בליגה. ולדעתי קבוצות צריכות לחשוב טוב טוב אם שווה להן להיכנס להרתפקאה הזו שבתכל'ס לא מעניינת כמעט אף אחד.

אם מתייחסים נטו לגישת ארזשטיין של ״חייבים לשחק שני משחקים בשבוע״ כי זה כביכול עוזר לקבוצה מקצועית, אז אני חושב שזה די קשקוש. הסיבה לשחק באירופה היא לא כדי להיות יותר טובים בליגה, גם אם יש לזה יתרון הוא מתקזז עם הפציעות והעייפות וכו׳. אותם מאמנים שטוענים שזה יתרון אחר כך יתרצו אחרי הפסד בליגה שהיה להם משחק קשה באירופה. כשהפועל שיחקה בבלקנית זו היתה פארסה מיותרת (ויקרה) כי זה גם לא עניין אף אחד וגם לא תרם כלום.

אבל מצד שני, הצ׳מפיונס ליג זה מפעל טוב ונחשב שרק ילך וישתפר כנראה. הוא לא רחוק מהרמה של היורוקאפ, הוא מאוד תחרותי ואנחנו רואים את ראשון ונהריה נלחמות בשיניים על מקום חמישי אפילו. בסופו של דבר זה מפעל שיש לו חשיפה ושחקנים רוצים לשחק בו. זרים נותנים עדיפות גדולה לקבוצה שמשתתפת במפעל כזה וזה משפיע על היכולת שלך למשוך שחקנים למועדון. עם המענק מהמנהלת למשתתפות אני מאמין שהצלחה שם גם יכולה להיות רווחית. אני כן חושב שכדי שהמועדון יעשה קפיצת מדרגה הוא יהיה חייב לשחק במפעל כזה.

העניין הוא שבאמת צריך לעשות קפיצת מדרגה. וצריך גם לדעת לתמרן בין המפעלים. בוא נקח מקרה קיצון: נהרייה במקום הראשון בבית שלה באירופה, ובמקום הלפני אחרון בליגת העל. מה היה במקרה הזה מעמדו של אלפסי?
בסופו של דבר צריך תמיד לזכור שרוב מוחלט של האוהדים מתייחסים לליגה המקומית, ואירופה זה מעין בונוס נחמד. רואים את זה גם בקהל, ברוב משחקי הבית של נהריה ורישון באירופה האולמות ריקים. בתכל'ס גם אם למפעלים האלה יש רמה - הם לא מעניינים.
כדי לשחק באירופה אתה צריך באמת סגל שיכול להחזיק שני משחקים בשבוע, ואתה צריך שהצוות המקצועי ידע לנהלאותו בצורה כזאת שהליגה היא החשובה ביותר, ולא לשרוף כוחות על משחקים באירופה שיגרמו אחר כך להפסדים בליגה.

לא הבנתי מה קשור מעמד המאמן. ההצלחה בליגה יותר חשובה, ועדיין גם ההצלחה באירופה חשובה. גם שנה שעברה דרוקר הצליח באירופה ונכשל בליגה אז הוא פוטר, אבל מה זה רלוונטי? השאלה היא האם טוב למועדון להשתתף במפעל כזה. המשחקים של נהריה וראשון רחוקים מלהיות משחקי האימון העלובים שהיו בבלקנית, ביורוצ׳אלנג׳ וכו׳ לאורך השנים שבמקרים רבים לא שודרו ובקושי מישהו ידע שהם מתקיימים. זה מפעל רציני על כל המשתמש מכך וכאמור אם אתה רוצה להתחרות בליגה של הגדולים אז צריך להשתתף בו. אתה לא יכול להפריד את עצמך משאר הליגה ולנצל את מלוא הפוטנציאל של המועדון בלי לשחק במפעל טוב באירופה. אם יגידו לך שהפועל תשחק ביורוקאפ גם אז תגיד שזה מיותר? מאמין שלא, כי ברור שזה מפעל ברמה גבוהה ועם מוניטין כזה שהוא יעזור לך לצמוח גם מבחינת שחקנים, גם מבחינת ספונסרים וכו׳. זה דבר מובן מאליו. והיום המגמה באירופה היא שהצ׳מפיונס ליג יכול להפוך למפעל השני בחשיבותו אחרי היורוליג, עם כל הפרישה ההמונית מהיורוקאפ שהסיבה היחידה להשאר בו היא בעצם השאיפה להיות ביורוליג.

זה רלוונטי במובן הזה שההצלחה נקבעת לפי הליגה. ודרוקר הוא דוגמא מצויינת.

גם בכדורגל אם ארבלדזה היה עולה שלב בליגה האירופית וממשיך להכשל בליגה הוא היה הולך הביתה. מה המשמעות של זה? זה אומר שלא צריך להשתתף בליגה האירופית?
השאלה היא האם להשתתפות באירופה יש ערך מוסף למועדון, לא האם היא יותר חשובה מהליגה. אני חושב שבמקרה של כל משחקי האימון בבלקנית, יורוצ׳אלנג׳ וכו׳ זה ברור שלא, ובמקרה של היורוקאפ והצ׳מפיונס ליג ברור שכן. אגב, במקרה של היורופקאפ של הרצליה לדעתי זה הרבה פחות ברור (נראה לי קצת מפעל של בזבוז זמן).

לא. זה אומר שצריך לשים את זה בפרופורציות הראויות ואם משתתפים להתאים את הקבוצה לעניין. וכמובן שסוגיית הערך המוסף היא קריטית.
בכל מקרה הטענה שלי היא בעיקר נגד גישה כמו של אדלשטיין שזה תורם וכו' וכו'. ושני משחקים בשבוע וכו' וכו'.

לגבי הגישה שזה תורם וזה חובה וזה משפר, אין ספק לדעתי שאלו שטויות. וחבל שאדלשטיין גרר אותנו להרפתקאה היקרה והמיותרת הזאת בבלקנית.
אני חושב שלמשל לראשל״צ היה קשה מאוד להתמודד בשתי מסגרות שנה שעברה וזו אחת הסיבות שהם סיימו מקום שישי בעונה הסדירה למרות סגל שלישי בטיבו בליגה באופן מובהק. הם היו קצרים מדי ועם שחקנים פציעים יחסית (כמו כריס רייט שהתעופף ונפצע כל יומיים) וזה פגע בהם. וגם השנה הם עושים טעויות שגורמים לזה לפגוע בהם, למרות שהם אמורים להיות עמוקים. דוקא נהריה והרצליה מתמודדים מצוין מבחינת חלוקת דקות, יש להם 5 זרים אז הם נותנים יותר דקות לזרים שלא משחקים הרבה בליגה (ג׳קו, פאוסט, נאש) וגם לחבר׳ה הצעירים (לאומי ומעיין).

אם היית משחק באירופה היית מן הסתם בונה סגל יותר רחב, לא היית צריך לשחרר את איידן למשל. אבל בכל מקרה הפועל חייבת לשאוף להשתתף בצ׳מפיונס ליג. אם עכשיו אנחנו מתחרים מול ראשון או נהריה על שחקן כשהם משתתפים במפעל הזה ואנחנו לא, כמעט אין לנו סיכוי לנצח למרות שאנחנו הפועל תל אביב. אשדוד עכשיו ניסו להחתים את ג׳רל מקניל (שחקן שאני מאוד אוהב) ולא הצליחו, אם הם היו משחקים בצ׳מפיונס ליג הוא היה מגיע לשם בלי לשאול יותר מדי שאלות. מסתכלים על המפעל הזה באירופה. תחשוב שנימבורק, מועדון ששיחק ב-vtb וביורוקאפ בשנים האחרונות, משתתף השנה רק בצ׳מפיונס ליג ובליגה הצ׳כית שלא מעניינת אותם (כלומר ננו נמדד שם לפי הצ׳מפיונס ליג וזו המטרה המרכזית שלהם). גם אם הקהל בארץ עדיין לא ״רגיל״ למפעל הזה הוא יתרגל כי פיב״א מתחזקת, כרגע זה סוס ששווה להמר עליו.

הכוכב האדום

רק אתמול כתבו כאן על ההגנה של מכבי נגד גליל ועכשיו ממש עושים ממנה צחוק ולא מדובר בצסקא... האם רמי הדר יפוטר עד כניסת השבת?

Sent from my SM-G925F using Tapatalk