ארדיטי כתב:
Fez כתב:
הכי מעניין זה אלפסי שעבר תוך עונה ממאמן שניצח כל משחק צמוד (נדמה לי 11 מתוך 11 עד למשחק האחרון של הליגה) למאמן שמפסיד כל משחק צמוד, מקבוצה הגנה הטובה בליגה לקבוצת הגנה השלישית הגרועה בליגה, מהפתעת העונה לאכזבת העונה וכו׳.
אגב, נאום מעניין של ננו גינזבורג עכשיו על כל ההגזמה בחשיבות המאמן (דוקא אחרי ניצחון). אומר שהכל זה בלבולי מוח, שהכל פונקציה של השחקנים ושכל הנושא יצא מפרופורציה.
זה בעיני נכון רק ברמות הנמוכות יחסית, ברמות הגבוהות (דהיינו יורוליג, NBA) מאמן הוא פקטור הרבה יותר משמעותי כי הבדלי הכשרון נמוכים הרבה יותר.
תסתכל על OKC שנה שעברה ואיך מאמן ושיטה חדשה הביאו אותם נגיעה מגמר הNBA. תראה את יוסטון השנה ואיך דאנטוני העביר את הארדן לרכז, שם סביבו קלעים ופתאום הקבוצה נראית לגיטימית שוב.
אותו דבר ממפיס שבלי שינוי סגל החליפה מאמן, עברה מלחץ Grit and grind למשחק מרווח יותר עם גאסול מנהל את המשחק בהיי פוסט ורנדולף בכלל מהספסל וגם שם התוצאות נהדרות למרות הפציעה של קונלי.
העניין הוא שאצלנו בליגה למאמן בדרך כלל יש גם אחריות גדולה על איך יראה הסגל ולכן אולי יש לו פחות השפעה על המשחק בזמן אמת, אבל זה מתקזז עם העובדה שהקבוצה כולה בנויה סביב האסטרטגיה של המאמן.
הסיבה ש-OKC הגיעו רחוק היא שקווין דוראנט לא היה פצוע כל העונה כמו שבעונה שקדמה לה, ממש לא בגלל איזו שיטה מיוחדת, להפך. עד הפלייאוף הביקורות נגד דונובן היו חריפות ונטען שהם משחקים "cave man basketball". ממפיס העונה פשוט ניצחו המון משחקים צמודים גם עם הרבה מזל, עוד צריך לחכות ולראות אם הסטטיסטיקה לא תתיישר בתחום הזה...ואגב רנדולף עלה מהספסל גם שנה שעברה עד שמיליון פציעות החריבו אותם והוא חזר לחמישייה.
אגב בנבא לדעתי אפשר לספור על יד אחת מאמנים שיש להם טביעת אצבע ייחודית משלהם על הקבוצה. כמו שפז אמר, במקרים רבים זה תלוי סיטואציה, חיבור אנושי, וכמובן הכי חשוב חומר השחקנים ואיכות הסגל. כמו שננו גינזבורג אמר בראיון בסוף המשחק נגד נהריה אתמול, בסוף השחקנים הם אלו שמשחקים וצריכים לשים את הכדור בסל.