Officer Barbrady כתב:
נועם, מודה לך על התגובה המפורטת.
ראשית, העיר עזה הייתה מעורבת בלחימה? אני זוכר כשחלקים קטנים ממנה הופצצו, בתקשורת נטען שזה נדיר כי בד"כ היא לא חלק מהלחימה.
אתה טוען שהקש בגג הוא כן מוסרי, פשוט שהוא לא מתבצע מהסיבות הנכונות (אם הבנתי נכון). זאת אומרת שאם צה"ל והממשלה היו יכולים מבחינה בינלאומית לעשות זאת, הם היו הורגים (במקרה הזה, רוצחים) אזרחים בלי הבחנה. אתה בטוח שזאת עמדת האלופים בצה"ל? ושל ביבי? להרוג אזרחים סתם ככה? אני חושב שהקש בגג הוא הכרח מוסרי בלחימה מסובכת כזאת. אני חושב שרוב האלופים ורוב הפולטיקאים מוסרים מספיק כדי לאשר נוהל כזה גם אם אין פיקוח בינלאומי. שנית, אני דווקא זוכר אחרת. אני זוכר שמה שהרס את הלחימה בעזה הם דווקא הפסקות האש הבלתי פוסקות שביבי הכריז עליהם, ושחמאס היו מפרים בלי הפסקה (כולל ביום שישי השחור, שעוד רגע אתייחס אליו). חיילי צה"ל היו כמו ברווזים במטווח בגלל הפסקות האש האלה, והכל בשם הרצון של ביבי ובוגי לסיים את הלחימה ואת ההרג. אתה חושב שזה לא מציג עמדה מוסרית? לסכן חיילים כדי להשיג הפסקת אש?
נכון שישראל משקיעה הרבה כסף בבטחון, אבל זה בדיוק מה שהכסף הזה נועד להשיג - בטחון. כיפת ברזל ושרביט קסמים וכל שאר מערכות ההגנה הכל כך יקרות נועדו להגן על אזרחי ישראל ולא לתקוף את תושבי עזה. שלא תחשוב, אני לא חושב שצה"ל הוא מוסרי בצורה אבסולוטית, אלא בצורה יחסית. יחסית לאופי הלחימה, אנחנו מוסריים. יחסית לסכסוך המתמשך, אנחנו מוסריים. יחסית לחיילים אמריקאים באפגניסטן ועיראק, אנחנו מוסריים. אתה חושב שאני מרוצה מהסכסוך? לא, אני לא. אני רוצה שנהיה עם הפשלתינאים כמו שאנחנו עם ירדן ומצריים. שקט נטול דם. חמאס לא רוצה את זה (למרות שמאז צוק איתן הוא משדר סימנים שונים), הפלשתינאים בעזה ובגדה לא רוצים את זה, אני רוצה את זה. כל סבב לחימה בעזה קשה לי וקשה להם. לא אשקר לך, לשמוע שילד ישראלי נהרג מפגיעת רקטה הרבה יותר כואב לי מלשמוע ש-4 ילדים פלשתינאים נהרגו בחוף עזה. מודה. אין לי סימפתיה אליהם כל כך, האינטרס שלי בשמירה על המוסריות קשור ברצון שלי לא לאבד את הערכים היהודים האוניברסליים ולמצוא חן בעייני אלוהים. מבחינתי הפלשתינאים בעזה הם אויב שהיה עושה לי שואה אם היה יכול. אז כל עוד אני "יוצא ידי חובה" בהקש בגג או בפינוי שכונות שלמות, המצפון היהודי שלי יכול לישון בשקט. כל עוד אני יודע שהטייס שירה את הפצצה שהרגה משפחה שלמה, לא רצה לעשות את זה, אני שקט. כשיהודים שורפים ילד בידיים שלהם, ובמיוחד יהודים דתיים, אני נחרד. העם שבעזה בחר בבחירות דמוקרטיות ארגון טרור ואיבד כל זכות לרחמים מצידי.
ובעניין יום שישי השחור ונוהל חניבעל- אני בעצמי לא יכול להגן על הנוהל הזה. הנוהל הזה הוא על הגבול בין מוסרי ללא מוסרי, ומה שקרה ברפיח זה משהו שאני לא יכול להגן עליו בטענות מוסריות. אני יכול לטען שטקטית זה נכון, אבל לא על זה אנחנו מדברים.
טוב, גם פה אני נדרש לחלק את התגובה לשני חלקים, אבל כאן הם שונים בתכלית אחד מהשני.
קודם כל, לעניין הפרקטי של הלחימה. אני אתחיל בלהתייחס קצת לעובדות. הסתכלות קלה במפה של רצועת עזה יכולה להראות שהעיר עזה לא יכולה שלא להיות חלק בלחימה. כמעט כל אזור ברצועה הוא מיושב, 3 הערים הגדולות (עזה, רפיח וחאן יונס) מכסות שטח עצום באופן יחסי למדינות אחרות, וגם אזורים שנחשבים פרברים הם לרוב כאלה בערך כמו שגבעתיים היא פרבר של תל אביב. מרבית הפסקות האש לא באמת היו מוסכמות והלחימה בהן לא באמת נפסקה, חלקן מהצד הישראלי, חלקן מהפלסטיני, חלקן מאף צד. בפרט, ביום שישי השחור חטיפת החייל הייתה תגובה לפעילות התקפית של ישראל שהתרחשה שעתיים אחרי כניסת הפסקת האש לפועל. אדר גולדין נחטף תוך כדי פעילות התקפית של צה"ל ברפיח. את הדברים האלה היום אפשר לראות גם בתחקירים בערוץ 2 ו10, בזמן אמת לא הייתה דרך לדעת את זה מהתקשורת הציונית. מי שהתעניין באמת יכול היה לדעת את הדברים האלה, אבל הערוצים בהם המידע עובר הם מצומצמים מאוד ונמצאים בעיקר בפייסבוק. למי שלא מחובר (או נמצא בשטח, אבל זה רעיון קצת פחות טוב) מאוד קשה לדעת תוך כדי באמת מה קורה. גם בזמן יום שישי השחור, דובר על "חטיפת חייל ברפיח" ואחר כך על "הפצצות כבדות". אדם שיושב מול הטלוויזיה יכול לקבל את הרושם שמדובר בתגובה לגיטימית, כשבפועל מדובר בכמעט טבח.
בעניין האלופים והצבא, הסיטואציה קצת מורכבת. במשך כל השירות הסדיר שלי, ובפרט במלחמה, נורא הייתי סקרן לעקוב אחרי המוטיבציה של אנשים לשירות. בגדול זה מתחלק לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה היא אלה שמאמינים שמטרת הצבא היא להגן על המדינה, ושהוא משמש נטו ככלי ביצועי של הממשלה. לרוב הם לא שואלים שאלות בנוגע לעניינים מוסריים, וטוענים שהצבא צריך למלא את תפקידו ולבצע את הפעולות שהממשלה מורה לו לעשות, גם אם הן נראות לו לא הגיוניות, בלי לשאול שאלות. אפשר לדבר עוד הרבה על הקבוצה הזאת, אבל לצורך השיחה שלנו זה מספיק. בגדול היא כוללת חיילים בכל הדרגות. מהפשוט ביותר שעומד במחסום, העתודאי מ8200, דרך מג"דים ואלופים ועד רמטכ"לים. הקבוצה השנייה, שפחות רלוונטית לשיחה, היא הקבוצה שמבחינתה מהות הציונות היא להתעלל/להשפיל/להרוג ערבים. לה פמיליה, הצל, וכו'. חלקם מייחסים את זה להגנה על המדינה (רק שהם פשיסטים), אצל חלקם זה שנאה או סדיזם טהור. הקבוצה הזאת בעקרון צומחת מלמטה, אבל בצורה מאוד מטרידה. אני באמת מאמין שרוב צמרת צה"ל כרגע לא הורגים פלסטינים כי כיף להם לעשות את זה, אבל זה סרטן בתוך צה"ל שלאט לאט עולה בדרגות והמטכ"ל כבר מבין שנוצרה כאן תופעה שאין ברירה אלא לנסות להתמודד איתה. לא סתם המשפט של אלאור אזריה הפך להיות אירוע כל כך משמעותי. זה כבר לא משפט של חייל סורר, אלא קרב על העתיד של הצבא, וכל הצדדים מבינים את זה (חוץ מאבא שלו והצל, ששניהם די מטומטמים). אז באופן כללי התשובה שלי לשאלה היא לא, אבל 'לא' קצת מסויג. בעניין הממשלה, אני כבר אצטרך לקצר, אבל בעקרון המטרה של הממשלה (כל ממשלה) היא להמשיך ולהנציח את השלטון שלה, את ערפול התודעה הציוני, ובאופן כללי רוב הפעולות של הממשלה מכוונות לזה. כשנתניהו מוכר את הגז לתשובה, לא אכפת לו שתוך כדי שהוא מסדר את החברים שלו (וכנראה בעקיפין ומישרין גם את עצמו) הוא לוקח מיליון עניים והופך אותם להרבה יותר עניים, גם כשהוא נלחם בעזה לא אכפת לו שתוך כדי שהוא מנציח את אווירת המלחמה התמידית, דואג לעצמו למנדטים, ועוד כמה דברים, הוא לוקח 3 מיליון אסירים בעזה והופך אותם להרבה יותר אסירים ולקצת פחות מ3 מיליון. וזה לא ייחודי רק לנתניהו. זה נכון לרוב המוחלט של ממשלות ישראל, ואולי לכל הממשלות בכל מקום. בנושא הזה אני עוד צריך לחשוב.
העניין האחרון הוא זה עם תקציב הבטחון, זה בדיוק מה שדיברתי עליו בתגובה הקודמת. כמו שאתה יכול לשלוף את טיעון הבטחון, ככה גם החמאס/הפלסטינים יכולים לטעון אותו דבר בדיוק. לעניין המנהרות, הרקטות, או כל דבר אחר. הייתי שמח אם היית מגיע לזה לבד, אבל גם לי לקח הרבה שנים להשתחרר מהכבלים של הציונות ואני לא רוצה לבוא בטענות לאף אחד. אני לא יודע למה, אבל את הקטע הבא אני קצת מהסס לכתוב (אני כנראה מרגיש קצת חשוף מדי), אז אני פשוט אכתוב בלי למחוק. אחד האירועים שהכי צרבו אותי מבחינה תודעתית היה 15 שניות שראיתי בערוץ 10 בסוף המלחמה. צילמו שם פלסטיני ברפיח על רקע הבית שלו שנחרב בהפצצות, ורואים אותו מצביע אחורה וצועק באמוק (בערבית) "זה הכל בגלל נתניהו הנאצי והממשלה הנאצית שלו". אז באופן כללי אפשר לומר המון דברים על הקטע הזה, ולספק אלפי תירוצים, אבל אני לא חושב שצריך. על אותו קטע של כמה שניות חשבתי כבר עשרות (אם לא מאות) פעמים מאז, וזה כנראה היה השיעור הכי מטלטל בפרספקטיבה שקיבלתי בחיים.
אז כאן בערך הסתיים החלק הראשון של מה שרציתי לכתוב (מצטער, לא יכולתי לוותר על כלום

), ואת החלק השני אאלץ לדחות להמשך הדיון כי אחרת זה פשוט ייצא בלוק עצום ולא קריא. אבל השורה התחתונה היא שכשתשמע את דעתי תגלה שהיא כמעט זהה לשלך (עד כדי החלפה של כמה טיעונים על מוסר דתי בכאלה על מוסר כללי). זה בסה"כ לא מאוד מפתיע אותי, כי שנינו ליברלים, אבל זה מעניין לקרוא משפטים שלך ולהרגיש כמעט כאילו אני כתבתי אותם.