|
שמעון גרשון: "היום אוהדי הפועל תל אביב אומרים לי שתמיד הייתי ג'נטלמן, אולי כי יש להם רפרנס אחר"
הבלם לשעבר מדבר על הפיו-פיו של ערן זהבי ("צריך לתת את הכבוד למקום שממנו הגעת"), המעבר המתוקשר לבית"ר ירושלים ("אני יודע שאכזבתי את האוהדים, אבל הפועל תמיד נשארה בלב"), השילוב בין מוזיקה לכדורגל ("נכנסתי לחדר של קשטן, ואמרתי לו 'היי דרור, אני מוציא דיסק'") והבחירה של בנו שסגרה ת'פינה ("הוא הבין כנראה שהפועל זה המקום הכי טבעי בשבילו")
עירד צפריר
שמעון, ספר קודם כל על ספר הילדים החדש שלך, המשך ל"סודות הכדורגל של נועם".
זה ספר שני בסדרה, שמלווה את אותו גיבור בהרפתקאות חדשות ובמדינה חדשה, כשנועם נוחת בליוורפול אחרי שהסקאוט שלהם מזמין אותו למבחנים. הוא לומד את סודות הכדורגל מכל מיני כוכבים.
למה דווקא ליוורפול? לדמות כבר יש סוכן?
האמת שההחלטה היתה בגלל יוסי בניון. יש כל מיני פרטים בספרים שקשורים לאנשים שאני אוהב ומעריך. לליוורפול כמועדון יש גם מסורת מטורפת וליוורפול תמיד נשמעה לי מסתורית. המספר של נועם בספר זה 14, בחרתי בזה בגלל שלום תקווה.
דיברנו גם כשהוצאת את הספר הראשון ושאלתי אותך אם זה נכון שהבן שלך, נועם, משחק בהפועל תל אביב, ואמרת שזו סתם שמועה והוא רק בן שלוש וחצי.
עכשיו הוא באמת משחק שם.
הנה, השמועה הגשימה את עצמה.
כן. תראה, לי זה היה מאוד ברור שהוא ישחק בהפועל תל אביב. יש לו חברים שהלכו לכל מיני קבוצות אבל הוא לבד רצה לשם. הוא מכיר את ההיסטוריה שלי והבין כנראה שזה המקום הכי טבעי בשבילו.
הוא יהיה בלם?
זה עוד גיל כזה שאין ממש תפקידים אבל אני רואה שיש לו נטייה הגנתית עם הרצון לפרוץ קדימה.
אתה מאמין שיום אחד הוא יוכל להיות שחקן בוגרים בהפועל ת"א?
אני חושב שכן, אם הוא ממש יתמסר לזה הוא יוכל לעשות משהו בכדורגל. זה מוקדם אבל אני מאמין בו, אני רואה את האישיות שלו ואני רואה בו הרבה דברים שמזכירים אותי – האחריות, הרגישות, שיקול הדעת וקור הרוח. זה מאוד מגניב בשבילי לראות אותו משחק בהפועל, אחד הדברים הכי כיפים בשבוע שלי.
אתה ואשתך מלי גם עשיתם קאמבק מוזיקלי אחרי תקופה ארוכה. עברו הרבה שנים מאז הדיסק הראשון.
הדיסק הראשון יצא עוד כששיחקתי כדורגל, עשינו ממנו חגיגה, הוא הצליח, אבל זה גבה מחיר.
מבחינה תדמיתית?
כן, אבל זה היה מובן לי והייתי מוכן לשלם את המחיר כי זה חלק ממני כבן אדם. היה קטע שנכנסתי לחדר של דרור קשטן, המאמן הכי קשוח בארץ, ואמרתי לו "היי דרור, תקשיב, אני מוציא דיסק, מוזיקה". תאר לך את הסיטואציה.
איך הוא הגיב, בתור אחד שהשעה את מילאן אוסטרץ רק כי צבע שיער לבלונד פלטינה?
הקשר שלי עם דרור תמיד היה מדהים, הוא עיצב אותי כשחקן וכבן אדם. הוא פשוט זרם, אמר לי "עניין שלך, קח רק בחשבון שלדברים האלה יש מחיר. אתה צריך להיות עכשיו סופר מקצוען אם אתה רוצה שיקבלו את הפרויקט המוזיקלי בצורה שקטה".
לא יעזור כלום, הלהיט המוזיקלי הכי גדול שלך עד היום זה "הפועל ת"א מחזיקת הגביע". זה שיר שכתבת לילה לפני הגמר, נכון?
זה סיפור שאני מספר בהופעה שלנו, שמעיד עד כמה המוזיקה תמיד היתה חלק מהחיים שלי. לילה לפני הגמר, אני שחקן צעיר, אחרי 11 שנים שהפועל ת"א לא זכתה בכלום, ואני מתקשר לאחי, סבי, ואומר לו "תקשיב, כתבתי כמה מלים לשיר גביע, תכתוב גם אתה כמה ותקפוץ למלון". כפיר אודי היה שותף שלי לחדר והסתכל עלי "איזה חוצפן, יש מחר גמר גביע והוא חושב על שיר". סבי בא עם הגיטרה, כתבנו מלים ולחן והתחלנו לנגן. יצרנו את השיר לילה לפני הגמר כשאותו גמר התנקז לפנדל מכריע שלי. אותו פנדל הכריע לא רק את גורל הגביע אלא גם את הקריירה המוזיקלית שלי. אני זוכר שפשוט הרגשתי שאני מרחף שם מעל הדשא באיצטדיון רמת גן. זה היה תואר שפתח את הדרך בהפועל ודברים התחילו להיבנות ממנו, שחקנים צעירים התחילו להאמין ושנה אחרי זה לקחנו דאבל והכל נגרר לכיוון חיובי.
עברת הרבה חוויות באיצטדיון רמת גן. אחד המשחקים הזכורים והמבאסים שלך שם זה ה-1-1 של הנבחרת נגד אוסטריה. הבקעת פנדל בפאננקה שעד היום אני לא יודע איך היה לך את הביצים לבעוט ככה.
הפנדל הזה היה התפתחות של הבעיטות שלי, רוב הזמן הייתי בועט ימינה גבוה עם הפס, שזה מסוכן וגם ראיתי שהשוערים מתחילים לקלוט את זה ולזנק לכיוון. גם הייתי צריך לגוון כי השתעממתי מהר, כמו בחיים. הצ'יפ זו בעיטה שהתאמנתי עליה הרבה ואחרי זה התחלתי לעשות את זה יותר, גם בליגה. איך עשיתי את זה פעם ראשונה דווקא במשחק כל כך חשוב מול 40 אלף איש באיצטדיון? לא יודע, השראה של רגע.
ואז מקבלים את השוויון בזמן פציעות אחרי עבירה שלך על איביצה ואסטיץ' רחוק מהכדור. יש כתבה שרואים אותך דקה קודם לכן...
גמור.
כן, ואז דני ענבר מנתח שזה סיפור הכדורגל הישראלי, שעשית את הפאול כי לא היה לך כושר גופני.
היו שחקנים עם כושר גופני הרבה יותר טוב ממני. היה לי כושר גופני בסדר גמור, לא מהמדהימים, אבל הייתי מאוד דומיננטי במשחקים בקטע של לעלות להתקפה ולרדת. תראה וידאו שמוטי אקסמיט הכין לי ותראה כמה הייתי אוהב לעלות הרבה יותר מבלמים אחרים.
היית אחד הבלמים עם משחק רגל ויציאה קדימה הכי טובים שראיתי בארץ.
באותו משחק, אני זוכר שבאמת הגעתי לאיזושהי אפיסת כוחות. היתה תקלה עם הפאול הזה ואז הכדור עבר בין הרגליים של כולם בחומה. זה רגע שפחות נרצה לזכור, היינו יכולים לעלות להצלבה.
היריבות עם האוסטרים אז היתה גדולה. הפינג פונג של "אוטו באריץ' בן זונה" באיצטדיון רמת גן מצד לצד זה משהו שרק אתה זכית לחוות.
כן, אמא שלי בהתחלה לא ידעה איך לאכול את זה, אבל אחר כך היא התחילה ליהנות. אמרתי לה "אמא, זה בסדר, זה מתוך ריספקט".
זה היה בעיקר אוהדי בית"ר.
נכון.
כשבאת לעבור לבית"ר זה לא עבר לך בראש?
המעבר לא היה פשוט, הוא היה מלווה בהרבה חששות. מגיל 10 עד גיל 28 הייתי שחקן וקפטן של הפועל ת"א. הייתי מאוד מזוהה, בגלל זה קיללו אותי תמיד. גם האוהדים יודעים שהיום מקללים אותך ולמחרת אם אתה עובר לקבוצה שלהם ותורם, אז יעודדו אותך. ההנהלה של הפועל ת"א אז (מוני הראל ושחר בן עמי; ע"צ) לא ניהלה אתי משא ומתן בתום לב לצערי, והייתי צריך לקבל החלטה, אם אני נשאר כקורבן של המערכת או לוקח את גורלי בידי. הצד הכלכלי היה ברקע, אבל הם פשוט לא תקשרו אתי בצורה כנה והוציאו לאוהדים כל מיני ידיעות סותרות. מצד שני, אתה רואה מועדון שמאוד בונה עליך ורוצה שתוביל אותו. היו לי שם ארבע שנים מדהימות עם חמישה תארים.
היתה את מסיבת העיתונאים שבה בכית, היו אנשים שאמרו שאלה דמעות תנין. מה התחולל אז בתוכך?
מי שכתב את זה לא מבין דבר או חצי דבר, לא בכדורגל וגם לא באנשים. המטרה של מסיבת העיתונאים היתה אחת, לכבד את התקשורת ויותר מזה את האוהדים של הפועל. לנסות להסביר להם את השיקולים ושניסו להטעות אותם. חמש דקות לפני עוד הייתי בקור רוח אבל ברגע שאתה אומר מול כולם "אני רוצה להודות לכל השחקנים ששיחקו אתי", המשפט הזה מכיל כל כך הרבה תמונות, חוויות, אמוציות ואימונים שרצו מול העיניים.
תגיד, בילדות שלך היית אוהד בית"ר, נכון?
(חושב) לא, האמת שבתור ילד – ואני רואה את זה גם על הבן שלי – לא היה לי אף פעם אופי של אוהד. כל הזמן העדפתי לשחק כדורגל בשכונה וכשהתחלתי לשחק בהפועל הייתי הולך לראות את הפועל. לא אהבתי לראות משחקים, זה היה ארוך לי מדי, אהבתי שהכדור אצלי.
ערן זהבי עבר למכבי דרך קבוצה באירופה וגילי ורמוט עשה את זה ישירות. אתה בטח יכול להבין את זה.
אני יכול להבין שחקנים, זה לא דומה לשום דבר אחר. תחשוב שבן אדם עובד באפל ורוצה לעבור לעבוד במתחרה, אבל כל הלקוחות של אפל אומרים לו "לאאאא, אתה הסמל שלנו!". אני בטוח שלגילי ולערן היו החלטות מאוד קשות ובסוף צריכים להיות שלמים איתן, וגם האוהדים צריכים להבין שהקריירה של שחקן כדורגל קצרה. אני מתחייב בפניך שאף שחקן לא מקבל החלטה ברמה עסקית נטו, רק בגלל כסף. החשיבות קיימת אבל לא כמו שזה נראה לאוהדים מהצד, יש התנהלויות מאחורי הקלעים שהאוהדים לא רואים, למשל כשאומרים לשחקנים "אנחנו חייבים שתעבור קבוצה כי אין כסף, זה המצב".
מצד שני, לעלות כקפטן בדרבי כשאתה יודע שאחרי המשחק אתה עובר ליריבה - בעייתי.
בעייתי, אבל תאמין לי שגילי לא ישן בלילה בגלל זה.
כשעברת לבית"ר תמיד היית מסויג מול הפועל, מעולם לא חגגת בצורה מוחצנת במיוחד, לא התגרית באוהדים, אפילו כשקיללו אותך כהוגן.
כשהייתי בבית"ר כל פעם הכניסו אותי לפינה ואמרתי "אני אוהב את הפועל ת"א, אבל אני שחקן של בית"ר היום". הבאתי את כל המקצוענות שלי אבל אף פעם לא התביישתי בזה שאני אוהב את הפועל. לא זו בלבד, הספר הראשון שלי שיצא על נער שגדל בהפועל ת"א וזכה איתה בסוף בגביע, נכתב כשהייתי שחקן פעיל בבית"ר. זה שמעון. וכן, התנהגתי בצורה ג'נטלמנית עם האוהדים כי גם הבנתי את המקום שממנו הם מגיעים, וזכרתי שאני חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הפועל. אני פוגש היום אוהדים והם אומרים לי שתמיד הייתי ג'נטלמן, אולי כי היום יש להם רפרנס אחר.
זהבי. אותו ואת הפיו פיו אתה מבין? בכל זאת הוא במכבי היום וזו יריבות גדולה.
שמע, אני לא יודע מה גרם לו להתנהג בצורה כזו, אולי הדליקו אצלו כל מיני כפתורים, אבל אתה רואה גם בעולם שחקנים שעברו ליריבה והם מצניעים את החגיגות. צריך לתת את הכבוד למקום שממנו הגעת.
יש שני רגעים ביחסים שלך מול הפועל כשחקן בית"ר שזכורים במיוחד. הראשון, הדאבל שלקחת עם בית"ר על הראש של הפועל בגמר גביע של 2008, כולל פנדל מכריע שלך. השני, הדאבל שהפועל לקחה על הראש שלך ושל בית"ר בטדי ב-2010. איכשהו תמיד כשהפועל ובית"ר מעורבות בהקשר שלך זה נגמר בדאבל.
(צוחק) באותה עונה (2009/10; ע"צ) לא היינו בקרב האליפות והפועל כן, אז במבט אחורה אני שמח שאני הייתי מרוצה, הם היו מרוצים בעונה אחרת.
המשחק ההוא בטדי היה אחד האחרונים שלך בקריירה. כאב לך שהפועל לקחה עליכם דאבל או שזה עבר לידך?
הם היו קבוצה נהדרת באותה שנה. לא כאב לי. עשינו את הכי טוב שלנו, הגיע להם, לקחו דאבל, עדיף הם מאשר מישהו אחר.
קפצת על ערן זהבי בגליץ' בגול שלו.
יכול להיות, אני צריך לראות את זה.
והפנדל ההוא נגד הפועל בגמר גביע?
האמת שזה היה גמר מאוד אמוציונלי בשבילי. היה לא פשוט פתאום לראות את התמונה מהצד השני. הגיעו הפנדלים ואמרתי לשומי "תקשיב, אני לא בועט". ישב עלי משהו מאוד מוזר, אמרתי לו "אני כרגע לא בועט, אם צריך הבעיטה תגיע אלי". לא הייתי בחמישייה, וזה לא שהחלטתי שאני בועט שישי. פשוט הסתכלתי הצידה וראיתי שחקנים מפורקים, אחד הקיא, השני תופס את הרגל עם קרח. אמרתי "טוב, אין ברירה, הבעיטה הגיעה".
לקראת סוף התקופה שלך בבית"ר עם הבעיות הכלכליות והקיצוצים בשכר, רצית לחזור להפועל. היו גורמים, כולל אחיך, שדחפו לזה אבל האוהדים בלמו את המהלך.
האמת שאני לא לחלוטין זוכר, היו כל מיני דיבורים בזמנו, לא ממש פרקטיים. האוהדים היו מאוד אמוציונליים לגביי, אני יודע שאכזבתי אותם וכל הדבר הפך למשקע שתמיד נמצא שם. היה צריך לקרות משהו גדול כדי שחזרה כזו תקרה. אבל סיימתי איפה שהייתי צריך, פרשתי בגלל הבעיה בלב. תמיד התגעגעתי ותמיד אתגעגע להפועל, זה תמיד בלב.
בזכותך הציבור הישראלי גם נחשף למילה פוצ'ימוי.
כן, עם הכוכב ארקדי.
איך הרגשת בעקבות הקטע ההוא שבו גיידמק העליב אותך בצורה כל כך בוטה?
יש מקרים בחיים כשחקן שצריך להסתכל עליהם ולומר "אוקיי, זה הסרט שהבן אדם הזה חי בו, אני לא מצטרף לסרט. תן לרגע לחלוף". הדברים חלפו, גם הבן אדם חלף, הוא ממש חלף.
כשקראת שהוא הלך לכלא מה עבר בראש?
כלום. הוא עשה עבודה מדהימה בתחילת דרכו בדברים חברתיים אבל ביקש לעשות קיצורי דרך שאין להם היתכנות. אני באמת מצטער עם מה שקרה לו.
אני יודע שאחיך מורדי חזק בעניין של הסיינטולוגיה. אתה ומלי גם נכנסתם לזה?
האמת שלא. אחי מורדי הוא סיינטולוג. זה תחום שיש עליו הרבה דיסאינפורמציה ויחסי ציבור לא טובים שעושים לארגון הזה. מה שיצא לי להיחשף דרך אחי זה דברים מעניינים כמו תקשורת עם ילדים, דברים נורא פשוטים והגיוניים. סיינטולוגיה מההגדרה שלה היא מהמילה science, וזה לא משהו דתי. זה כלים לחיים יותר טובים ומאורגנים. אני יודע שבארגון לומדים חרדים, מוסלמים, חילונים.
יש שאומרים שזה נגד היהדות, שזה סוג של כת.
מהמעט שנחשפתי לא פגשתי משהו שהוא נגד היהדות או נגד דת. הם נלחמים בריטלין ובסמים, עושים עבודה חברתית מאוד מבורכת.
מכיר את הסדרה "סאות' פארק"?
אנימציה, כן. לא ראיתי.
יש שם פרק שמספר מה באמת הסיינטולוגיה טוענת ומאמינה בו על סמך כתבי רון האוורד, ומציגים שם איך האמונה הסיינטלוגית היא שיש נשמות של חוצנים שכלואות בתוך הגוף של בני אדם והם הגורם לכל החששות והפחדים שלנו.
(צוחק) אני חושב שהסיינטולוגים צוחקים על העניין הזה. אם תגיד לאחי משהו לא במקום, הוא יגיד לך "החייזרים תכף יבואו". שטויות כאלה של הומור עצמי, אבל זה לא הכיוון בכלל.
יאללה, תודה רבה שמעון ושיהיה בהצלחה בהמשך.
תודה לך.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
