פורום השדים האדומים

לא מסכים איתך.
הקהל של בית"ר פוגע בקבוצה שלו שהוא מתעסק בשטויות כמו הצ'צ'נים וכו'. שהשחקנים שם צריכים לקבל בראש הקהל שלהם יודע לבוא לאימון ולעשות להם את המוות ובגלל זה הם יורקים דם על המגרש.
לא תראה אצל בית"ר נרפות וחוסר אכפתיות כמו שאנחנו רואים בהפועל בשנים האחרונות. המיקום שלהם בטבלה הרבה פעמים לא תואם את סגל השחקנים האפור והמוגבל שלהם אלא את האקסטרה שהם נותנים על המגרש בשביל לא לעורר את זעם הקהל.
אם צריך להתנהג ככה? לא יודע להגיד לך. אם צריך להמשיך לחבק ולעטוף את השחקנים שלנו באהבה? העונות האחרונות הוכיחו לנו שזה לא נותן שום דבר חיובי כשרשמנו לעצמו שיאים שליליים ובושות על המגרש בתור מועדון כדורגל.

מה שבטוח זה שלא הקהל ולא בלומפילד השאירו את הקבוצה שלנו שנה שעברה בליגה וגם השנה אלה לא יהיו הגורמים שישאירו אותנו בליגה ואין לי ספק שנשאר.
אבל צריך לתת את הדעת על זה שאנחנו מספר שנים קבוצה לא רלוונטית ולאחרונה קבוצת תחתית מזעזעת שמציגה את הדמוי כדורגל המביש ביותר בליגה.

שריקות הבוז בחילוף של ביטון היו שריקות הבוז הראשונות שלא התנגדתי להן.
אם זה מה שידרש כדי שהסמרטוט הזה לא יראה דשא אז זה מה שצריך לעשות.
ואם זה לא יספיק אז לפחות שלא ירגיש בנוח לעלות לשחק. מהשנואים עליי ששיחקו אצלנו בעשור האחרון.

סגל השחקנים של בית"ר בשנתיים האחרונות הרבה יותר טוב משל הפועל. היו שנים שבית"ר הסתבכה בתחתית עם סגל שבקלות היה שווה חלק עליון והשחקנים שם לא היו מסוגלים לתת פס מרוב לחץ מהיציעים. מסכים שלא צריך לעודד כמו עיוורים כשהשחקנים נראים כמו שהם נראים, אבל בין זה לבין לשרוק בוז ולקלל אני תמיד אעדיף לעודד. התגובה האידיאלית זה כמובן לחכות עם הבוז לשריקת הסיום, אבל זה אף פעם לא מה שקורה. וכשאין עידוד כל פעולה גרועה של שחקן הופכת לעליהום והשחקנים מאבדים את מעט הביטחון שעוד נשאר להם.

מעט בטחון שנשאר להם? שום בטחון ושום יכולת אין להם, היחידי ששיחק עם בטחון אתמול זה בן רייכרט.
ברגע שחיפה כבשו את השלישי כל הקהל היה צריך לקום ולצאת מהיציאה כאות מחאה, השפלות כאלה שבוע אחרי שבוע לא יכולות לקרות בקבוצה כמו הפועל תל אביב.
אנשים פה יותר מדי רחמנים, 3 שנים שהאוהדים אוכלים חרא בלתי מתואר משחקני פח אשפה שלא שמים זין ועדיין מקבלים מאות אלפי דולרים ומרוששים את קופת המועדון.

אתה מוזמן לצאת ולתרץ את זה לעצמך בכך שהם נראים על הפנים.
הפועל תל אביב הייתה לפני השחקנים האלה ותיהיה אחריהם, אני לא מפקיר את הקבוצה שלי בשום סיטואציה.
רק המחשבה על זה ששחקן לובש אדום יירד מהמגרש מלווה בשריקות בוז מעוררת בי בחילה, אני מעדיף למחוא להם כפיים למרות שבאמת לא מגיע להם על איך שהם נראו אתמול, ואגב אני מאמין שבתוך תוכם הם רצו יותר ממה שהם הראו על המגרש אבל הגיע הזמן שיתרגמו את הדיבורים שלהם ליכולת.
לקרוא להם פחי אשפה שמקבלים מאות אלפי דולרים שמרוששים את קופת המועדון זה גועל נפש, אף אחד לא הכריח את כבירי לתת להם את החוזים האלה, ולקרוא לבני אדם שכל כשלונם הוא מקצועי פחי אשפה זה חלק מהתרבות הקופמנית במדינת ישראל שהלוואי ותיעלם מפה יום אחד.

גועל נפש זה שחקן שחתום על החוזה הכי יקר בקבוצה שהוא 350 אלף יורו לעונה ושיחק בחוסר רצון המסריח הזה שהוא שיחק בו אתמול.
הוא מקבל משכורת שנחשבת בישראל משכורת ענק ונראה שלהשתלב בקבוצת הנוער הוא לא יכול, זה גועל נפש .

גם אם המאמן משחק טיפה עם הצדדים או העמדות שבהם הוא שם את השחקנים שלו, זה לא אומר ש"זו לא העמדה של השחקן לכן הוא נראה על הפנים" ממש לא, שחקן טוב צריך להראות יכולת בכל עמדה (שהגיונית לסגנון המשחק שלו).
אז התירוץ של הוא כנף ימין ושמו אותו באמצע או להפך, לא אמור לשחק פה תפקיד.

העידוד המונוטוני הזה בכל זמן במשחק ללא קשר לתוצאה, נועד לשני דברים: לשכנע את הקהל שבעצם הכל בסדר ואין מה לדאוג כדי להדחיק את ההפסדים המחרידים האלו ואת הכאב שהם מעוררים, ושבפורום של מכבי חיפה המשתמש "ירוק לעד" או "ננאד פראליה" או "התלתל של ראובן עטר" יכתוב "וואו אחי איזה קהל יש להפועל האלה".

המטרה הכי משנית של עידוד מהסוג הזה היא לעודד את השחקנים או לתמוך בהם.

ולכל מי שמפקפק באהדה שלי לקבוצה זה בשבילכם:
כל מי שמכיר אותי אישית יודע ויעיד, שאני מאוהב בקבוצה שלי ואני אלך איתה לכל מקום, לכל מגרש ובכל עונה לא משנה כמה רעה היא תיהיה, אבל לי אישית ההפסדים האלה כואבים מאוד.
זה שלפעמים יש הפסדים או תבוסה והקבוצה צריכה חיזוק, אני אעודד הכי חזק מכל היציע, אבל כשהעניין ניהיה נורמטיבי וכשהקבוצה מקבלת מקבוצת פח אשפה תבוסה של 4 שערים בבית והקהל ממשיך לעודד, זה הזוי לגמרי ולא אמור לקרות בשום מצב.
השחקנים הם לא ילדות בנות 6 שמעריצות את ג'סטין ביבר, הם חבורה של גברים וגם גבר צריך לקבל סטירה מצלצלת לפעמים.

אפשר לחסוך את השוביניזם...

בכל מקרה, העניין בעיניי הוא לא הבעיטה שהשחקנים צריכים לקבל. אף אחד עוד לא שיפר את הביצועים שלו בסביבת לחץ כתוצאה מהגברה של הלחץ, אין בזה היגיון.

העניין הוא בעיקר לתת לעצמנו להפסיד ולהתבאס ולא לעסוק כל הזמן בתדמיות. אחרת זה באמת מזכיר יותר מדי את הקבוצה שמעבר לכביש, שמעולם לא הבינה מה המשמעות של קבלה של הפסד.

אגב, חוץ מלינגאנה אתמול (והוא באמת אחרון האשמים ביחד עם מחמיד המסכן) אף שחקן לא בא להתנצל בפני הקהל, רק למחוא כפיים כרגיל.
המחיאות כפיים האלה מטריפות אותי כבר כמה שנים טובות, או שתבואו להתנצל או שתורידו את הראש מבושה ותלכו לחדר הלבשה אל תבואו למחוא כפיים ולהמשיך את מפגן האוננות הזה שנמשך כבר יותר מדי זמן.

בסוף הקהל צריך לעזור לקבוצה. אני מצנגד לקללות או לשריקות בוז כלפי שחקן ספציפי או בחילוף (אלא אם כמובן השחקו עושה שביתה איטלקית). אין לי שום בעיה אם מפעם לפעם קהל יוצא מהעידוד המונוטוני שלו בשביל להבהיר לקבוצה שהם צריכים שיהיה להם אכפת ולא הכל עובר לסדר היום. להמשיך לעודד פעם אחרי פעם בלי אבחנה שהקבוצה היא קבוצה מפסידנית שנה אחרי שנה, זה באמת חסר טעם

לא צריכים להתנצל, לא סובל את כל המחוות פלסטיק האלה. שיתפסו את עצמם בידיים ויתחילו לשחק כדורגל.

להתנצל זה הרבה פחות פלסטיק בעיניי מהמחיאות כפיים האפתיות והבלתי נסבלות האלה.

אם עורכים השוואה בין הקהלים של הפועל וביטר, אז אם לנסות להיות אובייקטיבי ותסלחו לי, של ביטר בסופו של דבר הוא קהל יותר משפיע במגרש ויותר יודע לדחוף את השחקנים, כתוצאה מכך שהקהל הזה הרבה יותר חי את המשחק ודינמי. שלנו הוא מונוטוני ורובוטי מעט ויכולת הדחיפה שלו מסתכמת כמעט רק בשירים ולא בלחיות את המשחק ולהיות מעורב במה שקורה על הדשא.

לגבי זה שהקהל חי את המשחק , פשוט הוצאת לי את המילים מהפה.

התפקיד שלך בתור אוהד של הקבוצה זה לתמוך בקבוצה שלך בכל זמן. כשחרא וכשטוב. במיוחד כשחרא.
אף אחד לא אומר לעמוד ולמחוא כפיים כשמחרבנים עליך. לא כל אחד בקבוצה הוא רמזי ספורי.
כמעט תמיד יש שחקנים שאחושרמוטה "שווה" לעודד בשבילם. גם העונה. המחשבה הזאת צריכה להספיק לך בשביל לעודד גם במצבים כאלה.

אני לא יכול להבין שריקות בוז לקבוצה שלך,
אני לא יכול להבין קללות לשחקנים בקבוצה שלך,
אני לא יכול להבין את המנהג הבזוי הזה של לצאת לפני שריקת הסיום כשהקבוצה שלך בפיגור. גם בדקה 85.

כל מילה.

אני נזכר במשחק החוץ נגד ריינג'רס באייברוקס. הפסדנו 4-0. כמובן שבסיום המשחק נשארנו לעודד ולשיר לשחקנים.
הקהל הסקוטי היה המום. עמד ומחא לנו כפיים. ביציאה מהאיצטדיון התחננו לקבל מאיתנו את הצעיפים של הפועל. ידעתי שנשארנו להם בלב לתמיד.

לפני כמה שנים נפגשתי עם חבר בחו"ל. סקוטי. חבר ילדות שלא ראיתי עשרות שנים. מתברר שהבן שלו אוהד ריינג'רס. נתתי לו במתנה את הצעיף החצוי של הפועל וריינג'רס מהמשחק ההוא. הבן, בחור בתחילת שנות ה-20 סיפר ששמע על הפועל והוא עוקב אחריהם מהסיפורים שהוא שמע. כמובן שהתרגש עד דמעות מהצעיף.

מה זה אומר?
1. בדברים חיוביים משיגים דברים יותר מאשר בדרך השלילה.
2. אפילו באי הבריטי זה לא כזה נפוץ שמעודדים קבוצה אחרי תבוסה.
3. איזה כיף שהקבוצה שלי (ורוב הקהל שלה) יחודיים בנושא הזה.
4. בלי קשר לסיפור. אני חושב ששחקנים לוקחים את דרך ההתנהגות הזו של הקהל כנתון במחשבה אם לבוא לקבוצה (עזבו לרגע את הכסף) ואני יודע כעובדה שהם מדברים על זה ביניהם.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני ראיתי בעיני השחקנים בסיום המשחק כמה התביישו ברמת המשחק שהציגו - דווקא בגלל שעודדנו אותם. לינגאנה, מחמיד, בן ואפילו אנטל. אל תגידו לי שזה לא משפיע. לטעמי, זה משיג הרבה יותר מאשר קללות שרק יוצרות אנטגוניזם (או פחד)

אני זוכר את המשחק באייברוקס כאילו היה שלשום, האוהדים הסקוטים חיכו לנו בחוץ קרוב לשעה והתחננו לקבל מזכרת אמרו שכזה דבר לא ראו וכו׳
אותו דבר הייתה הגאווה בנתניה אחרי שהפסדנו שם שלוש אפס ונתנו תצוגת עידוד מטורפת.
אבל ההבדל הוא עצום, אז הייתה קבוצה מחוייבת שרצתה והייתה פחות טובה מריינג׳רס במלא דרגות. הקהל דחף ונתן אבל זה לא היה יכול לעזור, הפער בין הקבוצות היה גדול.
בנתניה הייתה נפילת מתח וידעת שאחר כך הם יחזרו לעצמם כי זאת הייתה קבוצה עצומה, ומחוייבת.
מה שאנחנו רואים בעונות האחרונות זה לא זה, לא רק בגלל הרמה, לא רק בגלל שאין מאמן כבר חצי שנה וכו׳ המחוייבות של שחקנים בירידה מתמדת, ובתכל׳ס גם של האוהדים.
יש משבר אמון בין אוהדים רומנטיים לבין כדורגל מודרני ציני

זוכר את זה גם, הם פשוט היו בהלם שם וביקשו להחליף צעיפים, עד היום יש לי בבית דגל קטן שבו כתוב וולטר סמית אגדה (או משהו כזה).
אני זוכר שבאותו הלילה אחרי המשחק, ראיתי מישהו הולך ברחוב עם חולצה של אולטראס הפועל והסתבר שהוא בכלל אוהד רינג'רס שהחליף חולצה.
היו ימים....

נמאס מאוהדים שמתרצים את זה שהם לא מעודדים בהפסדים כי "הקבוצה לא נלחמת". רוצים להרגיש נוח עם עצמם עם זה שהם לא מסוגלים להיות אוהדים אמיתיים. הבוז לדודו ביטון זה אחד הדברים הכי מביכים ומגעילים שראיתי בזמן האחרון.

אהא, רק אוהד שמעודד הוא אוהד אמיתי? טוב לדעת

אבל הוא כן צודק לגבי "הלא נלחמים"

וואוו

היו ימים שמה? שאנשים עודדו? היו חלקם כבר "מבוגרים" מדי בשביל לעודד. כבר עברו את גיל 22.

היום אנחנו מס' אחת בלא לעודד ולהתפעל מתצוגות קהל במרוקו או תצוגות קהל שלנו (אלף אלפי הבדלות כמובן).
ומס' אחת בכמות האנשים שרק חושבים שהם מעודדים.

קהל מביך.

לא לזה התכוונתי, היו ימים בהם הפועל הצליחה, היום ימים בהם הפועל סחפה את כל הקהל אחרייה.
היו ימים טובים יותר

היו ימים..
היום הקהל שלנו לא שונה מאף קהל אחר בליגה למרות "העידוד בפיגור" ונופלים מהרבה קהלים בנושא של השפעה על המשחק, לא מדבר כבר על כמות שזה אף פעם לא היה היתרון שלנו למרות שחשבו.
כל אותם אנשים שנתנו את הייחוד הזה התבגרו ומי שבא במקום לא מתקרב אליהם.
זה בא לידי לביטוי גם ברמת השירים, בזה שמכניסים יותר מידי שירים חדשים בתקופה כל כך קצרה (כמה שירים כבר הכניסו מתחילת העונה?)ולא מפרסמים את המילים שלהם מסיבה לא מובנת בזה שמתעקשים לשיר אותם במקום שיר קליט ומוכר שידחוף את הקהל.
אותו דבר גם שירי שחקנים.

בזמן שלמשל הקהל של מכבי התפתח ברמת המילים והשירים אנחנו נשארנו עם "מוות לצהובים" , "מלשינים" , "פאק מכבי" ושירי שואה למינהם כתגובה.
פה ושם יש הברקות חד פעמיות בשירים (מחכה כבר שעות)
איפה הימים שאנחנו היינו אלה שממציאים דברים ושירים?

איזה מפותחים מכבי בשירים, מי ישמע.

בשנים האחרונות, הקהל של מכבי מבחינת השפעה על המשחק, עולה על הקהל ב2 דרגות.
הקהל של הפועל בא לשירה בציבור, וכמה שתקבל יותר על הדשא, ככה הם יעודדו יותר חזק.
האולטראס כנראה רואה הרבה יוטיוב