יוסי ורטר
ציטוט:
בשובו מחופשה עם רעייתו מיכל ביערות הכרמל, הרים בוז'י הרצוג טלפונים לראשי המפלגות המיועדות לקואליציה. "תהיו רגועים", הוא אמר להם, "אני לא בעניין. הוא משתמש בשם שלי כדי להוריד לכם מחירים. אל תהיו פראיירים".
הם הודו לו בחום, אבל איש מהם לא יופתע אם בשבועות הקרובים נתוודע לשיחה או גישוש או מגע או ניסיון תיווך. זה יכול להיות תרגיל, זו עשויה גם להיות אזעקת אמת. שמו של המתווך רשום על הקיר: עוה"ד יעקב נאמן. איש סודו של נתניהו מימים ימימה, שר המשפטים שלו בקדנציה הקודמת, ושותפם של הרצוג ושל אביו המנוח, חיים, במשרד עורכי הדין הענק, הרצוג־פוקס־נאמן.
אם העבר מלמד אותנו דבר־מה, זהו הלקח שנתניהו הפיק מכישלון כהונתו הראשונה, בין 96' ל-99'. אז הוא עמד בראש ממשלה ימנית־חרדית: ראש ממשלה מהליכוד חייב תמיד לצרף מפלגה מהמחנה השני לממשלתו, אחרת הוא נקלע לצרות צרורות עם העולם. כך נהג גם אריאל שרון, שנתניהו רואה בו מורה דרך פוליטי בשתי ממשלותיו. כך עשה נתניהו בשתי ממשלותיו וראה כי טוב.
הוא מסוגל להקים ממשלת חלומות של 77 ח"כים, עם המחנה הציוני, כולנו והחרדים. בצירוף ישראל ביתנו, היא תמנה 83 מושבים בכנסת. המחיר המקסימלי שהוא יידרש לשלם, מלבד במיניסטריונים, יהיה לתת להרצוג שנה רביעית בראשות הממשלה. התמורה שהוא יקבל תהיה גדולה עשרת מונים: רהביליטציה, זמנית לפחות, מול העולם שרותח עליו וזומם להיפרע ממנו, כרטיס כניסה מחודש, בדלת הקדמית, לוושינגטון. ואולי נסיגה של הפלסטינים מהמיזם הבינלאומי שהם מתכננים לפתוח בו נגד ישראל, באו"ם ובמוסדותיו. בשיחות פרטיות הוא גם אינו פוסל לצרף את יאיר לפיד ויש עתיד, בהמשך הדרך, אם לא יסתייע עם המחנה הציוני.
בעייותיו העיקריות הן כמובן הנשיא אובמה והבית הלבן ומחלקת המדינה, שהולמים בו ומשפילים אותו ומבאישים את ריחו על בסיס יומי באמצעות תדרוכים, ראיונות והדלפות. לנתניהו קרה אסון: פתאום אובמה מאמין לו! טרם שכחנו את השיחה שהוקלטה באקראי בין הנשיא הצרפתי הקודם, ניקולא סרקוזי, לעמיתו האמריקאי, לפני יותר מארבע שנים, שבה הראשון קבל על מנהגו של ראש ממשלת ישראל לשקר לו מעת לעת, ואובמה השיב לו: "אתה מתלונן? אני צריך לסבול את זה כל הזמן".
ובכן, לא עוד. אובמה מדגיש בכל הזדמנות כי ההצהרה של נתניהו ערב הבחירות, שבתקופת כהונתו לא תיכון מדינה פלסטינית, אמינה ונאמנה עליו והוא מקבל אותה ללא הסתייגות. לאבחנה הזו הוא מצרף איום מרומז בהערכה מחדש של יחסה של ארצות הברית לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ביטוי שבלשון דיפלומטית הוא לא פחות מנשק יום הדין. את החורבן הזה ביבי לא יוכל לתקן עם קווי יסוד שבהם יוכנסו חוקי העמותות, וחוק הלאום, והתחייבות לבנייה בשטחי הגדה, והשד יודע מה עוד המתנחלים דורשים כתמורה לתמיכתם האצילית בליכוד.
מובן שהתסריט הזה טומן בחובו שורה אין סופית של מכשולים וקשיים, מכיוונים רבים. הרצוג אינו שותף טבעי. הוא רוצה להיות ראש ממשלה פעם. נתניהו החשדן יראה בו ובציפי לבני סוכנים כפולים: של אובמה מחד ושל נוני מוזס מאידך.
או תיק האוצר למשל, שכבר הובטח לכחלון. האם נתניהו ייקח אותו בחזרה, לטובת המחנה הציוני? שלי יחימוביץ' תהיה מוכנה להסתפק בתיק הכלכלה, הלא הוא התמ"ת (תעשייה, מסחר ותעסוקה) החולש על דיני העבודה במדינה. זו לגמרי הטריטוריה שלה.
ומה יהיה עם לבני? אם הרצוג הוא שר החוץ, איזה תפקיד יינתן לה? האם תהיה רוטציה ביניהם על המשרה? האם היא תופקר ותיזרק לשולי הדרך?
איש פוליטי מנוסה ניפק השבוע את התובנה הבאה: ללבני, הוא אמר, יש תפקיד היסטורי בחזרתו לשלטון של נתניהו ב-2009, ובביצור שלטונו. ב-2008 היא יכולה היתה להרכיב ממשלה, אחרי שאולמרט התפטר, אך כשלה, וסללה עבור נתניהו את הקדנציה. אחרי הבחירות היא לא צירפה את קדימה בראשותה לממשלה, כי התעקשה על רוטציה ובכך אפשרה את כניסת העבודה בראשות אהוד ברק נטול השאיפות הפוליטיות לממשלה, שכיהנה ארבע שנים מלאות. וב-2013 היא היתה כזכור הראשונה לחתום הסכם קואליציוני עם נתניהו ועד לפיטוריה שימשה מלבינתו הרשמית בעולם. עבור ביבי היא יותר מקמע, אמר האיש באכזריות, היא נכס אסטרטגי.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
