אבא של קידר כתב:
קראתי את ההחלטה ואנחנו בבעיה רצינית, והבעיה הרצינית אינה בבתי הדין, אלה דווקא עושים את מלאכתם נאמנה. הבעיה היא בנו ובהתעקשות התמוהה שלנו להמשיך ולטעון טענות הבל [חופש הביטוי, "קומץ", תכניות חינוכיות למיניהן , אכיפה בררנית במובן הצר שלה (היינו, שקבוצות אחרות אינן עומדות לדין בגין השמעת אותו השיר) וכיוצ"ב] . איני מצליח להבין מדוע אנחנו מתעקשים שלא לטעון את הטענה היחידה הנכונה, היא טענת האכיפה הבררנית בפן החוקתי והפרסונאלי שלה לאמור, שמלכתחילה היה זה בלתי חוקי לברור קללה אחת (ש.מ.ת.כ.) מתוך ים הקללות האחרות (טועמה מחבל, הפועל חזבאללה, אין אדומים אין פיגועים, שופט אתה עומד למות היום, הפועל זונה הפועל מוצצת לכל השכונה, יאללה לזיין את הפועל ועוד ועוד) ולהכריז רק עליה כאסורה. את הטענה הזו היה צריך לטעון החל מהדיון הראשון ולא להרפות ממנה. כל עוד אנחנו מתעקשים לוותר על הטענה הזו, אין לנו להלין אלא על עצמנו בלבד. ושלא יספרו לי שגם הטענה הזו הועלתה. אין לה זכר בהחלטת בית הדין העליון.
עניתי לך כאן ורמי גם ענה על כך באספת החברים אבל אני אתייחס שוב בצורה מפורטת כדי להסביר טוב יותר:
הטענה היחידה שלנו בבית הדין כל השנים היתה שקריאה זו חוקית ואינה שונה מקריאות אחרות. לאחר שהפסיקה ניתנה, הטענה שנוספה היתה לאכיפה בררנית, רק זו. מה לעשות שבית הדין החליט שאין כאן אכיפה בררנית (בגלל שהאיגוד הראה שבמרבית המקרים המשקיפים רשמו וקבוצות קיבלו אזהרה, לאחריה לא חזרו על כך, ובגלל שהקבוצות ״הגיבו/ גינו / טיפלו באירוע", כמו ירושלים, ראשון וכו׳). לכן, בכל דיון הם טוענים שאנחנו מתכחשים לפסיקה ואנחנו חייבים להבין שהפסיקה היא עובדה מוגמרת ושאין אכיפה בררנית מבחינתם וגם אם יש לראייתנו, אין הדבר אומר שאנחנו לא צריכים להיענש כי אנחנו עוברים על החוק. ולכן, הדבר היחיד שהם רוצים מאיתנו הינו תוכנית למיגור תופעה/ גינוי/ הרחקת אוהדים סוררים, ואם לא כן, אז אנחנו בעד אותם קריאות ומזלזלים בפסיקה וניענש בחומרה.
ללא כל קשר, כאשר ביקשנו ממספר אנשים וניסינו גם בעצמנו, להוכיח בכתובים ומצולמים את נושא האכיפה הבררנית, העלנו מעט מאוד מקרים שניתן להוכיח ובכולם למעט 2 הוכיח התובע שהקבוצות הוזהרו וטיפלו בנושא, ומייד התובע הראה שגם אנחנו ב 4 הזדמנויות שונות השנה קיבלנו רק אזהרה, אז אל לנו להתלונן על כך.