20 כתב:
אני קורא סיום הכיבוש למצב בו אין אוכלוסיה שנמצאת תחת כיבוש, ללא זכויות וללא אזרחות. למה אתה קורא כיבוש?
בוא נחדד את ההבדלים:
אני חושב שאין סיכוי ממשי ל"סיום הסכסוך".
גם אתה חושב ככה - "משא ומתן כנה בו כל צד מפסיק לראות בשני את השטן עלי אדמות". גיב מי א ברייק.
בהינתן זה, אני מעדיף להחליט מה טוב לישראל כמדינה ציונית, להציע את זה, ואם אין הסכמה מהצד השני, לבצע את זה, מה עוד שבעולם תהיה לכך תמיכה מוחלטת.
אתה מעדיף לחכות להתעוררות פנימית / אחרית הימים / ביאת המשיח, וגם אז לבצע את זה באופן הדרגתי "בונה אמון" מה שיאפשר לכל מי שרוצה להרוס הכל.
אני אישית לא מחכה לכלום.
יש פתרון שבעיניי הוא פתרון ראוי.
לטעמי אין יותר מדי סיכוי שהוא יתקבל. עאלק מו"מ בין שווים בגובה העיניים, בלי שנאה. זה סרט הוליבודי, לא המציאות של ישראל. מסכים איתך בזה.
לכן נשארים עם שתי אפשרויות נוראיות, הראשונה היא שהעסק קורס ומדינת ישראל מפסיקה להתקיים בצורה שאנחנו מכירים אותה (נכבשת על ידי הירדנים\דעאש\טורקיה? מתמוטטת במלחמת אזרחים? הופכת לדיקטטורה דתית? לך תדע, יש הרבה אופציות), והשנייה היא שקונספציית "ניהול הסכסוך" משתלטת וכל מה שהעתיד צופן לישראלים זה מגורים בספרטה המודרנית (נראה שזה פחות או מה שאתה קורא לו "בהינתן המציאות, לעשות מה שטוב לישראל כמדינה ציונית").
שתי האופציות גרועות מאוד בעיניי, ולא הייתי רוצה לחיות באף אחד משני העתידים האפשריים האלה.
בנוסף, ולנושא הדיון: אם הפתרון שיימצא יהיה חד-צדדי ולא בהסכם, הרי שלפלסטינאים שנשארו מאחורי הגדר לא יהיו פתאום זכויות כבמטה קסם, והם לא יקבלו פתאום אזרחות יש מאין.
כדי שתהיה להם אזרחות משמעותית במדינה שמסוגלת לתת להם זכויות, המדינה הזאת והאזרחות שלהם בה וכו' וכו' צריכים להיות מבוססים על משא ומתן (או על הנחתה שרירותית מבחוץ, אבל אני מניח שאף אחד לא מצפה מנאט"ו לכבוש את כל המזה"ת ולקבוע לכולם מה לעשות).