בן כספית-
"היום אני פותח את הפנקס בחזרה. אני מבקש סליחה. בשמי, בשם התקשורת, בשם הגאונים בדה־מרקר, בשם כולנו, כל מי שפותח ופתח פה על החיילים, על הקצינים, על האנשים המדהימים שאני מהלך ביניהם בימים האחרונים ורואה באיזו נחישות הם לוקחים את עצמם ונכנסים לתופת של סג'עיה כדי לשמור על האולפנים והמערכות והמשפחות שלנו בארץ. את האנשים האלה הפכנו לשק חבטות.
אני מבקש סליחה מסא"ל דולב קידר, מסרן צביקה קפלן, מרס"ן צפריר בר אור, מגלעד יעקובי, מעוז מנדלוביץ, ממשה מלקו, משון כרמלי - החייל הבודד שנהרג, מיובל דגן, מהשכן שלי שלא הכרתי - סא"ל אמוץ גרינברג - שבכלל שוחרר ממילואים בגלל גילו אבל התעקש להישאר עם החיילים ונהרג לפני יומיים בהיתקלות של חפ"ק חטיבה 188, אני מבקש סליחה מכל 25 החללים, מכל הפצועים, מכל הלוחמים שנמצאים עכשיו בשטח, ומהמפקדים שלהם, שנהרגים ראשונים. אנחנו לא ראויים לכם.
ועוד בקשה קטנה לסיום: בכל פעם שאמעד, שאמצמץ, ואפילו אשקול להצטרף למקהלה שהופכת את הבנים האלה לשק החבטות שלנו, אני מבקש שתסורו לארכיון ותוציאו לי את הקטע הזה משם, כדי שאזכור. כי אני רוצה שלחיילים האלה יהיו מספיק נגמ"שי "נמר" ושהם לא יצטרכו להיכנס לעזה עם "זלדה" בת 50 שנתקעה - ואז חטפה (שבעה הרוגים). ואני רוצה שיהיה "מעיל רוח" לכל טנק, וכיפות ברזל לרוב, ושהטנקים יהיו אפילו יותר ממוגנים, ושיהיה תקציב לאמן את החיילים האלה, ויהיה להם מכל טוב הארץ, כולל משכורת טובה ומפנקת, שתפצה על מה שהם מקריבים במישור המשפחתי והאישי, כדי שאפשר יהיה לשמור עליהם, כדי שישמרו עלינו."
http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=EE&0r9VQ=FLJJK