ציטוט:
עידו חג'ג' הלך? חיים רמון חזר? תעירו אותנו כשיש רוכש להפועל תל אביב
הודעתו של עידו חג'ג' הולידה את התגובה שהכי פחות מאפיינת את האוהדים הדעתנים ביותר בליגה: אדישות. ומה עכשיו? להפועל תל אביב אסור ללכת לפירוק אלא היא חייבת להימכר
ערן לאור
22.07.2014 עודכן ב- 09:55
בבחירה המוכרת בין לצחוק או לבכות, נקטו אתמול (שני) רוב אוהדי הפועל תל אביב, נוכח הודעתו של מקבל ההחלטות במועדון עידו חג'ג', דווקא בתגובה שהכי פחות מאפיינת את האוהדים הדעתנים ביותר בליגה: אדישות. ככה זה כאשר כל תהפוכה חדשה נתפסת למעשה כעוד גלגול אחד במורד המדרון.
אפילו נוסח ההודעה, התולה את האשמה ב"קומץ אוהדי הפועל" שהגיעו לביתו של חג'ג', לא מצליח להעלות יותר מתחושת דז'ה וו: מדובר בשכתוב קל של דברי חיים רמון עצמו, אך לפני חודשיים, כאשר הודיע במסיבת עיתונאים כי הוא מוסר את ניהול המועדון לידיו של חג'ג', המחזיק בחלק קטן ממניותיו. מי שחשד כבר אז כי רמון לא הלך למעשה לשום מקום אלא רק החליף מקומות עם חג'ג' - שעבר לקדמת הבמה ולזרקורי מדור "גליצ'ים" באתר one - קיבל חיזוק נוסף.
עם זאת, לעזיבתו של חג'ג' עשויה להיות השפעה בטווח המיידי. לפי גורמים קרובים למועדון, הוא אמנם לא שימש הרבה יותר מהפרונט-מן של רמון, אך הסכים להתנהל בצורה מעט יותר חופשית מבחינה כלכלית; אין הכוונה להזרמת כספים מצדו - את זה כבר כמעט לא עושים בעלים בהפועל מזה עשור - אלא ללקיחת מעט יותר סיכונים על חשבון הגדלה פוטנציאלית קטנה של גירעון המועדון. כעת, משזכויות הניהול ישובו לרמון (שערבויותיו הן אלו שמופקדות בבקרה התקציבית), גם זה לא יקרה.
בכל אופן, מדובר בניואנסים. אין באמת הבדל מהותי בין הפועל "חג'ג'" תל אביב, שתקציבה 28 מיליון שקל, ובין הפועל "רמון" תל אביב שתקציבה הוא 20 מיליון בלבד, עם או בלי גילי ורמוט (שאותו, כמו את עומר דמארי, מנסה הנהלת הפועל לדחוף החוצה בכל כוחה מבלי להודות בכך בגלוי; כמה מגעיל, כמה חסר פאסון). שתי הקבוצות האלו, זו שנבנתה עד כה וזו שתהא גרסה רזה עוד יותר שלה, הן ברירות מחדל מקצועיות שנועדו לקצץ בהוצאות ובחוזים, אך הן בעיקר משרתות את המשך השקר שעוטף את הפועל תל אביב מזה שנים רבות.
הפועל תל אביב - והדבר נכתב לא פעם - מתנהלת כשמיכת טלאים. חיה בין ערבויות שהן "על הנייר" בלבד לבין הלוואות או תרומות אד-הוק, שמה את יהבה על הכנסות משלב בתים אירופאי ואת מבטחה בקהל הנאמן שממשיך לקנות מנויים ולמלא את בלומפילד (אותו קהל שמעניק בשנתיים האחרונות שקט - כן, שקט, למרות מה שנטען בספינים ובהודעות לתקשורת - גם על רקע הידרדרות המועדון בכל פרמטר: מקצועי, כלכלי וניהולי). כעת השמיכה נפרמת. בלויה מרוב שימוש, החורים כבר גדולים מכדי לכסותם.
אז מה עכשיו? מילת הקסם החדשה המרחפת בפורום האוהדים וברשתות החברתיות היא "פירוק". כמו ההצעה להפוך את הפועל לקבוצה בבעלות אוהדיה, גם כאן מדובר בהזיה מסוכנת. מי שהולך לישון עם מינוס 9 נקודות, קבוצת נוער מחוזקת ותקציב שאפילו לא מאפשר משחקי בית בבלומפילד, יתעורר כעבור שנה בשעות המוקדמות של יום שישי כדי להגיע למשחק במחזור הליגה הלאומית.
הפועל תל אביב, וזו אינה דרישה חדשה או מפתיעה בשום צורה, צריכה להימכר. רמון לא היה צריך להיות בעליו של המועדון אחרי השלכת אלי טביב ממנו, אלא להוות שלב ביניים טכני בדרך להעברתו לידיים חדשות. זה לא קרה, וכל יום שעובר מרחיק מהפועל את הסיכוי לכך, אבל זה עדיין אפשרי. הפועל תל אביב זקוקה לקצת פחות טקטיקות תקשורתיות שאותן אפשר לזהות מקילומטרים, ולקצת יותר תכלס. תג מחיר גלוי והעמדה פומבית "על המדף" הם התחלה טובה.