פורום השדים האדומים

אני לא מתנגד לכל הזדמנות לרדת על האח נפטול, אבל האמת שהפעם אני לא ממש מבין מה אתם רוצים ממנו.

אני חושב שאורי משגב תיאר את זה לא רע . ועמיר שיבי הוסיף .

אני לא מתנגד לכל הזדמנות לרדת על האח נפטול, אבל האמת שהפעם אני לא ממש מבין מה אתם רוצים ממנו.
מצד שני, איילת שקד מוכיחה שוב פעם שהיא טיפשה אמיתית.

אני חושב שאורי משגב תיאר את זה לא רע . ועמיר שיבי הוסיף .

תוכלו להעתיק את הכתבה של אורי משגב?

http://www.haaretz.co.il/misc/iphone-ar ... -1.2228847

לא הבנתי. הוא איבד את האמון בעולם בגלל נעל?

אה ו:

1. לדעתי, תוכן הפירסומים של חברי הכנסת על הטיסה לפולין - הם לא מפתיעים מדי או הזויים, אלא פירסומים שמראש הייתי מניח שהייתי רואה בפרופילים שלהם.
2. מה שכן, כל המעבר הזה של חברי הכנסת לפייסבוק, וואטסאפ וכל זה, חשף בפולין את פניו הקיצוניות והמגוחכות ביותר של העידן הזה.

הם נדלקו על האמריקאים בגלל הפחד מג'ון קרי ומזימותיו.

מסתבר שלא רק אני חשבתי על זה: http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3760

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4482198,00.html

הבן אדם מפגר.

בכתבה נאמר גם שבעלות הברית ‏(המערביות‏) ידעו כל מה שאפשר היה לדעת על אושוויץ, וסירבו להפציץ את מחנה ההשמדה - לא מתוך אנטישמיות, חלילה, אלא כי היה להם “נוח”. זו טעות יסודית. המידע על מחנה אושוויץ כמחנה השמדה מקורו בדוח שני בורחים מהמחנה, רודולף ורבה ואלפרד וצלר, שהגיעו לסלובקיה ב–21.4.44. אחריהם ברחו עוד שניים. לפני כן היה ידוע שאושוויץ הוא מחנה ריכוז חמור, בעיקר לפולנים.

אמנם, המחתרת הפולנית ה”רשמית” ‏(הכפופה לממשלה הפולנית הגולה בלונדון‏) קיבלה ב–42’ מידע בדבר מתקני גז באושוויץ, וגם נאמר שם שהקורבנות הם יהודים, אולם אלה היו הערות שוליות לעניין המרכזי של הפולנים: גורלם של האסירים הפולנים במחנה. לא ידוע אם הפולנים בלונדון העבירו מידע זה לאנגלים, שכן ארכיון הנציגות הבריטית אצל ממשלת פולין בגולה נשרף בהפצצה גרמנית. כיום ברור שהפולנים בלונדון לא האמינו לידיעות מסוג זה, כפי שהעיד סטפאן קורבונסקי, ראש ה”דלגטורה”, הממשלה הפולנית במחתרת בוורשה. במברק שקיבל מלונדון נאמר: “לא כל מברקיך מתאימים לפרסום”.

קורבונסקי כותב: “התאמצתי להבין: הנה גורשו ונרצחו 7,000 בני אדם יום ביומו ‏(בעת הגירוש הגדול של יהודי ורשה לטרבלינקה בקיץ 42’ - י”ב‏), ולונדון סבורה שזה אינו מתאים לפרסום. האם השתגעו - או מה... רק חודשים רבים אחר כך הוסבר לי הדבר על ידי שליח ממשלתי שהוצנח לפולין: ‘הם לא האמינו למברקים שלך, לא הממשלה הפולנית ולא הבריטים. הם אמרו שאתה קצת מגזים’”.

בעת האחרונה פורסם בקובץ מחקרי יד ושם מאמר ‏(של יואל זיסנויין‏) המוכיח שהידיעות על המתה בגז התקבלו באי־אמון על ידי המודיעין המערבי. גם ב–44’ וב–45’ ואף אחרי המלחמה, כאשר “כולם” כבר אמורים היו לדעת, המשיכו להתייחס לכך כאל שמועות שאין להן אישור סופי.

הדוח של שני הבורחים הגיע לשווייץ ב–11.6.44–10 וסיכומו הגיע לוושינגטון ב–4.7 ‏(הדוח המלא הגיע רק בנובמבר‏). התקיפה יכלה אפוא להתבצע במהלך יולי, לו הבינו האמריקאים את מלוא משמעות הדיווח ולו רצו להפציץ. הם לא רצו. אך בכתבה אין כל הקשר כללי של המלחמה. למרות זאת, מפקד הטייסת ה–15 באיטליה, הגנרל קארל ספאץ ‏(גרמני־אמריקאי‏), אכן הציע להפציץ את אושוויץ ב–2.8 לאחר שנודע לו תוכן הדוח הנ”ל, אולם הוא לא קיבל לכך הרשאה. גירוש היהודים מהונגריה הופסק ב–9.7, כך ששום הפצצה אמריקאית לא יכלה למנוע את השמדת רוב יהדות הונגריה, שאירעה לפני שחיל האוויר של ארצות הברית יכול היה לדעת בשביל מה להפציץ.

בסופו של דבר, ההפצצות של אזורים אלה של דרום פולין על ידי האמריקאים, שעליהן מדברים שביט ואשל, החלו באוגוסט 44’, ולא במאי־יוני, כפי שהם חושבים. נציגי הסוכנות בלונדון, משה שרת וחיים ויצמן, ביקשו ב–6.7, לאחר שהידיעות הגיעו גם אליהם, שהבריטים יפציצו. הבריטים לא נענו, כמו שהאמריקאים לא נענו ‏(על הפצצות באזור המדובר היו ממונים האמריקאים‏). אכן, התצ”א של מטוס סיור הראה את מחנה אושוויץ כבר לקראת סוף יוני, אולם האחראים לא הבינו מה הם רואים משום שהמידע, כאמור, טרם הגיע. אם האלוף אשל קרא כל מה שאפשר, איך זה שלא ידע מה שכתבתי כאן - ויכולתי להוסיף הרבה?

מפליא שהאלוף אינו יודע שב–44’ לא היתה למעשה אפשרות להפצצה מדויקת שתפגע בבניינים שבהם התנהל הרצח. המאמר של ארי שביט מספר על תצ”א לפני ואחרי הפצצות המחנה התעשייתי הקשור לאושוויץ, מונוויץ, כמה קילומטרים בלבד ממתקני ההשמדה בבירקנאו, באוגוסט־ספטמבר, אבל אינו מספר שהגרמנים תיקנו את כל הנזקים תוך יום־יומיים, וניסיונם ‏(הכושל‏) לייצר שם דלק סינתטי נמשך ללא כל הפרעה.

אפשר היה להפציץ אחרי תחילת יולי 44’, לאחר שנרצחו כבר חמישה מיליון יהודים בערך. אבל זה היה אפשרי רק באמצעות הפצצת “שטיח” ‏(שימוש במספר רב של פצצות בלתי מונחות, כך שהן “מכסות” את השטח באופן מלא, במטרה להשמיד באופן מוחלט את אזור היעד‏), ואמנם לכך ייחלו האסירים במחנה הריכוז. ונניח שהיו מחליטים, ונניח שהיו מפציצים, ואפילו פוגעים ‏(בכל ארבע המשרפות‏) - האם זה היה מפסיק את ההשמדה? הרי לאחר שנפסק הרצח בגז, בתחילת נובמבר 44’, הגרמנים עוד הספיקו לרצוח בין 250,000 ל–400,000 יהודים ‏(המספר נתון במחלוקת‏) בצעדות המוות. בלי גז. בשביל הגרמנים, השמדת היהודים היתה עניין מרכזי, שיימשך בלא כל התחשבות בגורמים אחרים, בעוד שבשביל בעלות הברית הוא היה עניין משני.

האם צריך היה להפציץ? כן, כמובן, אבל לא משום שזה היה מונע את המשך הרצח, אלא משום שזה היה הדבר המוסרי שחייבים היו לעשותו ‏(אגב, גם לו לא היה מדובר ביהודים, אלא ביושבי קמצ’טקה‏). אלא שאז, כמו תמיד, וגם כיום, מדיניות ומוסר נפגשים לעתים רחוקות למדי.

מדוע לא הפציצו את אושוויץ? לא משום שהיה להם “נוח”, אלא מפני שבינואר 44’ החליטו ראשי המטות המשולבים בוושינגטון שאין להשתמש באמצעים צבאיים להפצצת מטרות שאינן צבאיות במובהק. הדבר לא היה קשור ליהודים, אלא לצרפת דווקא. מונוויץ היתה מטרה צבאית ‏(ייצור גומי‏). בירקנאו היתה מטרה “אזרחית”. ההחלטה היתה כללית, הטעמים היו צבאיים, והתוצאה שיקפה גישה שעמדה בסתירה משוועת לכללי המוסר הפוליטיים שבשמם לחמו בנות הברית.

לסיכום: עד יולי לא יכלו להפציץ כי לא ידעו; אחרי שיכלו, לא רצו, בשל פירוש מעוות מוסרית של צרכים צבאיים; לא ניתן היה להציל את יהדות הונגריה; הפצצה, גם לו היתה, לא יכלה להפסיק את הרצח.