פאביו כתב:
צריך להפריד את הילדים מהריאליטי הזבל הזה
צריך לדעת איפה הילד שלך מסתובב בלילות
צריך לדעת מי החברים של הילד שלך
צריך להקנות לילדים שלך ערכים
ונכון , זה לא פשוט.
וואו, איזה ברור זה עכשיו, רק לשמור עליהם מצפייה בריאליטי, וככה לגרום לזה שלילד יהיה קשה להתחבר, כי הילדים האחרים רואים ריאליטי, וזה מה שמדברים עליו בכיתה.
מכאן הילד ימצא דרך לצרוך את הריאליטי, דיי בקלות אפילו (או לחילופין לא יימצא, יהיה בודד, וישנא אותך על זה שמנעת ממנו חברים).
ואיזה קל זה לדעת איפה הילד שלך מסתובב ברחוב, הרי הוא אף פעם לא יגיד לך שהוא הולך לחבר, ומשם הם ילכו למועדון.
וזה הרי ידוע שהחברים של הילד שלך הם בדיוק מה שהם נראים, ואין מצב שהבן של העורך דין הנחמד מעשן נרגילה וצורך סמים.
ולהקנות לילדים ערכים זה ממש קל, עזוב את זה שרוב מה שאומרים לנער מתבגר לעשות הוא עושה הפוך.
תראה, נערים מתבגרים מטבעם חסרי כל הגיון, הם נסחפים אחרי החברים והאנשים החזקים בתקווה שגם הם יהיו חזקים חברתית כמוהם, והילדים החזקים הם בדרך כלל עם הכי פחות מושג מה הם עושים, הם בעצמם מחפשים דרכים לשמור על המעמד החברתי, ולהישאר במעמד העל-אדם שהם הצליחו לבנות לעצמם, בשביל להיות כזה אתה צריך לעשות דברים שהם ראציונלית שגויים, אבל גורמים לך להיות מגניב, ולהראות כאחד שאין לו חולשות, תראו איזה גבר אני, אני שואף גז מזגנים על הגג, לא אכפת לי שיש סיכוי שאני אפול, אין לי את החולשה הזו, אין סיכוי שאם אני אעשה אני אקבל סרטן, אני לא כמו כולם, אין לי תחולשות האלו. מכאן קל מאוד להגיע למצב שאם לא תשכבי עם אייל גולן, מי מהחברות הנחשבות באמת תדבר איתך? מה את לא זורמת? נו בקטנה, כולן עושות את זה, אפילו הפופולאריות.
אני אומר את זה אגב, כנער כזה בעצמי, אין שום הגיון במה שנערים מתבגרים עושים, לפני 3 שבועות קיבלתי רישיון נהיגה, היום אח שלי נהג וסימס בו זמנית, הוא אמר לי אף פעם לא להוריד את הידיים מההגה ושמה שהוא עשה זה מטומטם.
הוא צודק לגמרי, זה מסוכן ומקטין מאוד את טווח התגובה שלך. עדיין אני מאמין שאני אעשה את זה. למה? כי אני רוצה לנסות את זה, האגו שלי לא מרשה לי לא לעשות דברים שאח שלי עושה, אני חייב לנהוג ביד אחת כמוהו, כי אם לא זו לא בעיה, למה שלי זו תהיה?.
ואני אולי עוד מישהו שמחשיב את עצמו חזק בעניין הזה, אף פעם לא עישנתי כלום, לא שתיתי הרבה יותר מדי (וגם אם כן, כמעט תמיד היה לי איך לחזור הביתה ביחד עם אדם נוסף). ושילמתי על זה גם מחיר חברתי דיי יקר (אני לא מוקצה חברתית או משהו כזה, אבל חברים שאני נפגש איתם על בסיס קבוע אפשר לספור על יד אחת, חברה למשל לא הייתה לי מכיתה ג' כשהציעו חברויות כדי להיות כמו הגדולים (כן, אני "בתול מת" בן 18 אם מישהו שואל)).
עכשיו ברור, אפשר לנסות ולחנך את הילד לחשיבה עצמאית, לא ללכת עם הזרם, ללכת תמיד עם מה שחינכו אותו להאמין בו אבל:
1. ברוב הגדול של המקרים, ממה שראיתי אצל חברים גם זה לא יעזור.
2. ואני אומר את זה הכי פשוט והכי אמיתי שאני יכול - הלוואי שלא הייתי מרגיש שאני צריך לדחוף את הדעה שלי לכל מקום, הלוואי שהייתי הרבה יותר נסחף עם הזרם, נותן שאכטה כשמעבירים את הנרגיליה, שותה עוד שוט, שהייתי מבריז מבית ספר והולך עם חברים לאכול איפשהו, כי אני ממש ממש לא בטוח שהבידוד החברתי היחסי שיש לי (שלא יובן, אני מודה לאלוהים על כל אחד מהחברים האמיתיים שיש לי), שווה את כל הקטע הזה של דעה עצמאית והתנגדות לרוב, שזה שווה את ה100 ב5 יחידות מתמטיקה, שזה שווה את זה שאני לא אסתבך בצרות.
אני כמובן לא רוצה להיות זה עם הפנים המטושטשות בערוץ 10, אבל מצד שני, גם הצד השני לא כזה פנאן, ורוב האנשים לא באמת מוצאים איזון, תמיד תרגיש שאתה צריך להיות יותר זורם, תמיד תרגיש שאתה בשליטה על מה שאתה עושה, שאתה יודע לשים את הגבול, גם אם הגבול זה שאייל גולן רק ינשק ולא נעשה סקס, טוב נעשה סקס אבל רק עם קונדום.
תראה, כל מה שרשמתי לא נוגד את העניין הזה שיש סיכוי, לא קטן אפילו, שאם ההורים היו מתנהגים אחרת הילדה לא הייתה מגיעה למצב הזה. אבל זה כל כך רחוק ממדע מדויק, הגיון ולוגיקה לא באמת עובדים כאן, יש כל כך הרבה השפעות לכאן ולכאן שההורה לא תלוי בהם, וכל מהלך של ילד מתבגר נוגע לכל כך הרבה גורמים, שלהאשים את ההורים במקרים (לא בכל המעשה, רק באיך שיצאו הילדות), זה פשוט לא הגיוני ולא נכון לטעמי.
ההורים אחראיים למצב של הילד בגילאים שהוא לא עצמאי, עד אזור סוף היסודי. משם כבר הגורמים כל כך משתנים שזה לא באמת אפשרי להגיד שההורים האלו לא היו צריכים להיות הורים (מעט מאוד הורים היו מקבלים "רשיון להורות" אם זה היה תנאי הקבלה).
שער חמש הוא קרנבל, התיאור שנתת משקף מציאות בצורה מאד מפוקחת, ומרשים לקרוא את זה מפרספקטיבה של מישהו בזמן אמת. הרבה נערים מרגישים ככה, אבל גם היכולת לבטא את התחושות הללו היא לא מובנת מאילה בכלל. אני חושב שבן אדם שמודע למעשים שלו, לשני הכיוונים, מוצא את האיזון שמתאים לו ולא מתחרט בראיה לאחור.
תיכון זה שלב כזה, שרק כשאתה יותר ממנו אתה מבין איזו בועה מוזרה זו הייתה. רוב האנשים שאתה מכיר יבינו לעומק את מה שאתה אומר רק מאוחר יותר בחיים שלהם, אם בכלל.