מאז החל הבמבי אני מחזיק באותן דעות.
חשבתי שצריך כבר אז לפעול מעשית לסילוק שני ה"בעלים", מוני וטביב. כולם אמרו קודם אחד ואח"כ השני.
כולנו יודעים איזה מחיר שילמו עבור עידן טביב. בהתחלה קופה עם עשרות מיליוני שקלים ובסיום, כלום, אפס, נאדה.
חשבתי זה ביזבוז אנרגיה להאבק בטביב.
החלאה הגיע בשביל הכסף וילך כשיקבל מספיק כסף. (אם הבעלים הנוכחיים היו מציעים לו 5 מיליון, הוא היה עוזב? - בחיים לא. ממש הזיז לו לערס והפסיכופאת המחאה. להיפך זה רק עזר לו, כי זה בדיוק מה שהוא רצה)
חשבתי שעדיף
לפעול לקדם מהלכים שיביאו לנו בעלים, אחד ומספיק אמיד, שיתן לחלאה מספיק כסף שילך. (מה זה 20 מיליון בשביל אחד כמו "גולדהאר"?)
כולם העדיפו לבזבז זמן על טביב.
אז קיבלנו את רמון, תאומים, עוד רסיסי בעלים ואוהדים שהחליטו שזה הזמן להשתתף בחגיגה ולהיות גם בעלים.
איך זה נראה ומה זה שווה כולנו רואים.
לאט לאט,
מעט מידי, אוהדים מתחילים להבין שכדי להציל את המועדון החולה הזה צריך בעלים, אחד ומספיק אמיד.
אז?
אז חזרנו לנקודת בבתחלה שהייתה בבמבי
זה היה ברור לי עוד אז.
מה לעשות היום?
נכון להיום רוב האוהדים בפורום הזה, ועל אחת כמה כל שאר האוהדים, בכלל לא מבינים עם מי יש לנו עסק ומה האינטרס שלהם במצב הקיים.
כשרמון ותאומים לקחו את הקבוצה והאוהדים התארגנו לקנות חלק ממנה, אמרתי שהרכבת כבר יצאה מהתחנה ואין מי שיעצור אותה.
כרגע המטרה היא לגרום לאוהדים לצאת מהבועה שבא הם נמצאים בה ולהתחיל להבין מה המצב של המועדון.
בענין הזה אני לא אופטימי.
הבן אדם היחידי שיש סיכוי שהוא יביא לשינוי המיוחל הוא גולדהאר. צחוק צחוק.
רק מה שקורה מעבר לכביש (וככל שיעבור הזמן זה יהיה טוב יותר) והסטירות שנקבל בדרבי, רק הם
אולי יגרמו לאנשים להשוות ולהבין מה באמת קורה אצלנו בעיקר מבחינת ה"ניהול".