1 . יומיים אחרי יום כיפור, יום שני בבוקר, הרובע היהודי בירושלים. ההכרזה הרשמית על הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי החדש, הרב יצחק יוסף. בדיעבד, טקס ההכתרה של הבן היה גם טקס הפרידה מהאב. זו הייתה ההופעה הפומבית האחרונה של הרב עובדיה יוסף. עד הרגע האחרון רחשו השמועות: יבוא או לא יבוא? בסוף בא, אבל כל כך חלש. בית הכנסת העתיק רבי יוחנן בן זכאי היה צפוף מאוד כשהמכונית של הרב עצרה בחוץ, והוא ירד ממנה והועבר אל כיסא משרדי עם גלגלים, שעליו הסיעו אותו למקומו. הקהל שרגיל לקבל אותו בצהלה הוכה בהלם. הרב נראה כפוף, שפוף, כאוב. בקושי רב הצליח לדבר ולאחל שם לבנו הצעיר בהצלחה בתפקיד.
הפער בין עזרת הנשים לעזרת הגברים באירוע הזה היה גדול. אולי אפשר לומר שלמטה, בעזרת הגברים, נראתה ש"ס כפי שהיא, ובעזרת הנשים — כפי שהיא הייתה יכולה להיות. למטה, העסקנים של אריה דרעי התחככו בעסקנים של אלי ישי במבטים לא מפרגנים, רבים ציינו שהרב היוצא, הרב שלמה עמאר, לא הגיע אל הטקס של מחליפו בתפקיד בגלל המתיחות הרבה בצמרת ש"ס, ואחד מחברי מועצת חכמי התורה של ש"ס גם תקף בחריפות את נציג הבית היהודי שישב שם.
אבל לש"ס של מטה יש גם ש"ס של מעלה. ישבתי שם ליד עדינה בר שלום ורבקה צ'יקוטאי, שתי בנות של הרב. שתיהן דמעו כשאביהן הוסע פנימה לאולם על כיסא. "היינו פה לפני בדיוק 40 שנה", אמרו, "בהכתרה של אבא. כאן הרי מכתירים את כל הראשונים לציון. היינו עם אמא ז"ל, ישבנו כאן, וקנינו שמלה חדשה לכבוד האירוע, כדי שנוכל לברך באירוע המרגש הזה 'שהחיינו'".
שאלתי מה לדעתן החברה הישראלית חושבת על אבא שלהן. "אין ספק שלצד מאות האלפים שמעריצים אותו, יש גם רבים שהוא ממש לא כוס התה שלהם", אמרה עדינה. "הוא לא פוליטיקלי קורקט. יש בו צדדים עדינים אבל גם צדדים תקיפים, שהעליבו אנשים. בשבילי הוא בכלל לא הדמות הציבורית שלו, הוא משהו אחר לגמרי. הכי עממי ונגיש ומקסים שיש. תביני, את הילדות שלנו העברנו בשדרות רוטשילד פינת שינקין בתל־אביב, מחוברים מאוד להוויה הישראלית. אבא למד ולימד כל היום, ובערב היה יוצא עם אמא להליכה, וגם לאכול גלידה בדוכן קבוע שלהם. זה לא היה בית עשיר, אבל הייתה בו המון הכנסת אורחים ועזרה לכל מסכן ונזקק, ובעיקר — יהדות חמה ויפה".
אחותה רבקה הוסיפה: "תמונה אחת זכורה לי במיוחד מהילדות שלנו: אבא יושב ולומד בחדר, ואנחנו הילדים לומדים לריב בשקט. ככה רבנו, בלחישות, כדי לא להפריע לאבא ללמוד תורה. ילדות תמימה, של תורה וחסד. שום פוליטיקה".
רגע לפני שהטקס מתחיל בתרועת שופרות, עדינה נזכרת בעוד משהו: "בצהריים הוא היה מגיע הביתה לתת לנו ארוחת צהריים. הוא היה פותח את הרדיו ומאכיל אותנו. הוא השמיע לנו באופן קבוע את 'פינת הילד' ברשת א' ואחר כך את פינת התנ"ך שהגישה פרופ' נחמה ליבוביץ. הוא תמיד אמר לנו, הילדות: תקשיבו לה, תהיו כמוה, היא אישה מלומדת".
2. הרב עובדיה יוסף היה אחת הדמויות האהובות בישראל. הוא היה גם אחת הדמויות שעוררו הכי הרבה אנטגוניזם. ומעל הכל, הוא היה מדובר. נוכח. הילד שעלה מבגדד בגיל ארבע לא ירד לרגע מהכותרות הראשיות במדינה במשך כ־40 שנה. זה יישמע מוזר, אבל השפעתו המרכזית היא בכלל לא פוליטית. נכון, הוא היה מנהיגה הרוחני של ש"ס, אבל ההשפעה האמיתית והמכרעת שלו על חייהם של דתיים וחילונים לא עברה בשדה הפוליטי.
על הדתיים השפיע במפעל חייו, שעליו גם קיבל את פרס ישראל: החזרת עטרה ליושנה. כן, זו גם הייתה סיסמת הבחירות של ש"ס, אבל המשמעות המקורית של המושג היא הלכתית: הרב עובדיה יוסף שאף קודם כל להחזיר את כל היהודים אל המורשת שזנחו.
הוא כיתת את רגליו לכל רחבי הארץ כדי לדאוג למצוות הבסיסיות ביותר שנשכחו דווקא אחרי העלייה הגדולה של בני עדות המזרח ארצה: שבת, כשרות, תפילין. אבל מעבר לכך, הוא רצה לאחד ולחבר את כל הנוסחים והמנהגים של כל העדות תחת מסורת פסיקה אחת. בלשונו של בן־גוריון, הוא שאף לכור היתוך הלכתי. הוא נאבק אידיאולוגית ברבנים שניסו לשמר נוסחים עדתיים והקדיש את חייו כדי ליצור קודקס הלכה אחד ואחיד. בעוד דורות זה מה שייזכר, ולא הח"כים של ש"ס.
3 . ובעצם, גם ההשפעה שלו על הציבור החילוני בישראל הייתה אדירה. במלחמת יום כיפור הקדיש ימים ולילות להתרת עגונות המלחמה. זה היה פרויקט הלכתי אישי שלו, ובני הבית מספרים שהוא כתב את פסקי הדין שבהם קבע ודאית שהבעל נהרג, ובכה תוך כדי.
השפעה דרמטית נוספת שלו על החיים של כל ישראלי היא באי־ההתנגדות להסכמי אוסלו. יצחק רבין שיכנע את הרב בנחיצות הביטחונית של ההסכמים, ומפלגת ש"ס לא תמכה אבל נמנעה — וכך נוצר בכנסת רוב לאוסלו א'.
ההכרה שלו בהיתר המכירה במהלך שנת השמיטה ובגיור הצה"לי של חיילים יוצאי רוסיה נתנה מטרייה הלכתית יוקרתית לפרויקטים האלה, שהציונות הדתית לא מסוגלת לתת להם והחרדים לא מעוניינים לתת להם.
שלא לדבר על מהפכת האקדמיה החרדית שמשפיעה על מערכת ההשכלה הגבוהה באופן משמעותי. בתו עדינה בר שלום הייתה חלוצה בתחום והקימה את "המכללה החרדית" בעידודו הנמרץ. מה שהחל בקבוצה קטנה של אמהות שבאו עם תינוקות בעגלה, הפך למכללה עם אלפי סטודנטים וסטודנטיות שכבר מעניקה גם תואר שני. הרב אף היה מגיע לברך את הבוגרים כשקיבלו את התואר. הם עם כובע אקדמי שחור, הוא במצנפת.
גם ההקמה של בד"ץ בית יוסף הייתה מהלך מכריע בשוק המזון הישראלי. פעם הבשר הכשר למהדרין היה יקר, והבשר הכשר רק ברמה הבסיסית היה זול. הרב עובדיה יוסף — שנים לפני שהבד"ץ שהקים הפך לאימפריה מסועפת — רצה ששחיטה ספרדית מהודרת גם תהיה זולה עבור משפחות שאין להן כסף.
ויש עוד השפעה שלו על החיים של ישראלים חילוניים רבים: הוא עיצבן אותם.
4 . אבל לשם כך צריך לעבור אל הדרשות. מדי מוצאי שבת במשך עשרות שנים יצא הרב לבית הכנסת של היזדים בשכונת הבוכרים בירושלים. כבר כשפגש את מי שתהיה לימים רעייתו, מרגלית, אמר לה שתהיה מוכנה לכך שהוא ייצא ללמד תורה מדי ערב. זה היה שיעור תורה ארוך ועממי, מלא בדיחות ומשלים שבהם שזורות הלכות יומיומיות. שלום בית, גידול ילדים, הכל עלה על השולחן.
עם השנים המועדון הקטן שבו הרב הכיר כל אדם בשמו ובו ידעו איך בדיוק להכין לו את התה, הפך לשיעור התורה המשודר בעולם, עם נקודות לוויין בכל רחבי הארץ וגם בקהילות יהודיות בחו"ל. ופה השפה העממית החלה לסבך אותו. התבטאויות חריפות כלפי שופטים, חברי כנסת ומגזרים שלמים הובילו לסערות, חקירות ואף התנצלויות והבהרות. היו שנים שבהן נהגו לומר שעורכי העיתונים משאירים במוצאי שבתות משבצת ריקה בעמוד הראשון לקראת הפנינה השבועית.
האם ידע שהדברים פוגעים? האם תיכנן זאת מראש? מדוע בחר לעיתים להתנצל ולהבהיר ולעיתים לא? איני יודעת. אי־אפשר לומר שזה לא היה חלק מדמותו. אבל גם אי־אפשר לומר שזו הייתה חזות הכל.
5. מצחיק, אבל אחרי סוף הקדנציה כרב ראשי אמרו רבים שברור שהרב שלמה גורן יפרח, אבל מסכן הרב עובדיה יוסף, מה יהיה עליו? ואז קמה ש"ס והפכה את מי שהיה תלמיד חכם — למותג־על. הרבה מעל לדרעי, ישי ואטיאס, היה הרב לאחד האייקונים החזקים, המוכרים והפופולריים בישראל.
בפורים אפשר היה לראות מחוץ לביתו ילדים מחופשים לרב עובדיה, מגיעים לפגוש אותו בחג. אין רב שה"חרצופים" בערוץ 2 עשו לו חרצוף, אין רב שיש לו דמות ב"ארץ נהדרת". רק לו. בש"ס גינו כמובן את חילול הקודש הפרובוקטיבי, אבל בין השפם והזקן גם חייכו. אין על הרב שלנו. אפילו בליל שבת בטלוויזיה מחקים אותו.
6. האם הרב היה חרדי? תלוי את מי שואלים. בעיניי הוא היה סוג של תפר בין החרדיות לבין הדתיות והמסורתיות. היה מי שראה בכך גשר מבורך, היה מי שראה בכך קרבה מסוכנת.
לפני כמה שנים נכנסתי לבית הרב יחד עם נכד שלו, עדיאל צ'יקוטאי. עדיאל קיבל תעודת חייל מצטיין בסיום קורס מחשבים צה"לי והגיע מהטקס החגיגי בבסיס בצריפין לירושלים, לקבל את ברכת הסבא. הוא התקבל, כמו רבים רבים, בצ'פחות המפורסמות על הלחי ובברכות להצלחה בהמשך השירות.
רבקה צ'יקוטאי, אמא של עדיאל, שמנהל היום חברת סטארט־אפ קטנה, ניסתה להסביר לי כבר אז למה המעמד הזה לא מוזר כמו שהוא נראה מהצד. למה יש נימים דקים שמחברים את ש"ס לציונות, גם אם לא במובן הפורמלי המקובל. "אני אף פעם לא זוכרת שהגדרנו את עצמנו בבית כחרדים. גם לא הגדרנו את עצמנו כציונים־דתיים. הגדרנו את עצמנו כספרדים־דתיים".
7. לפני כמה שנים ראיינתי את הרב. ש"ס הייתה אז באופוזיציה, והרב זעק מול המצלמה של ערוץ 2 על הגזירות של ממשלת שינוי־מפד"ל, על קיצוצי הקצבאות, על הלנת שכר. "שרון לא רוצה אותם בכלל", אמר לי בראיון על טומי לפיד ועל הכוכב החדש דאז של הציונות הדתית, אפי איתם, שהתאחדו במפתיע. "הוא לא רוצה כאלה שותפים, הם מכריחים אותו". מבחינה פוליטית זה נשמע היום מוכר.
אבל הרגע הראשון בראיון לא שודר בטלוויזיה. כשנכנסתי לחדרו עמוס הספרים התיישבתי כמובן במרחק מה ממנו. "תתקרבי", הוא אמר, ואחרי שהתקרבתי סנטימטר בערך אמר: "תתקרבי שוב". בני הבית צחקו עליי. "איזה דיסטנס את שומרת מסבא, את לא מכירה אותו בכלל".
כנראה באמת לא הכרתי. התקשורת מגיעה במצבי קיצון וקצה, לא בשגרה. לכן לפני כמה שנים ניסיתי לעבור בבקרים בבית המפורסם ברחוב הקבלן 45 גם לא בימי משברים קואליציוניים ודרמות פוליטיות. בלי לחפש את אריה דרעי על המדרגות בפתח הבית. גיליתי שם מדי בוקר לפחות שתי משפחות שמגיעות מרחוק, מהפריפריה. דימונה, אופקים, ירוחם, קריית־שמונה.
הם קמו לפנות בוקר ובאו להצטרף לתפילת שחרית עם הרב כדי שיהיה סנדק בברית המשפחתית. הם שמו כיפה על הראש רק בכניסה לבית, ועם התינוק הרך נכנסו אל הרב נרגשים. בסוף הברית קרא הרב תמיד להורים לשיחה בחדר צדדי על חינוכו העתידי של הילד. הבקרים האלה גרמו לי להבין את סוד כוחה של ש"ס. הוא לא מגיע מהח"כים בחליפות היוקרתיות והעניבות החדשות המסתופפים שם בבוקר לתפילה, אלא מאישה שילדה לפני שמונה ימים בבית־שאן וקמה בארבע בבוקר כדי להגיע לבית ברחוב הקבלן.
8 . שאלת "היום שאחרי" הקדימה והפכה בתקופה האחרונה לשאלת "היום שלפני". קרבות הירושה פרצו בטרם עת, ומחנות שונים מנסים להכריז מבעוד מועד על היורש, על המרן הבא. מבלי להיכנס לשמות המועמדים, הדיון עצמו נראה מגוחך. כי לא מדובר בתפקיד טכני שניתן פשוט להעביר. מדובר ברב עם משנת חיים שצמח מלמטה וצבר אהדה והשפעה במשך עשרות שנים והגיע לבסוף לעמדה נדירה.
את מאות אלפי הקולות של ש"ס ניתן יהיה לנייד כמובן. הליכוד חושק מאוד בציבור המזרחי־מסורתי־ימני הזה, וגם הבית היהודי. נתניהו יודע שאולי ש"ס תתפלג לש"ס־דרעי וש"ס־ישי, ואחת מהן תסכים לתת לו אצבעות במליאה.
אבל לא בגלל זה ביקשו מאות אלפים בחודשים האחרונים להתעדכן כל דקה במתרחש בקומה השמינית של הדסה עין כרם. כשיצאתי מהדסה באחד הלילות, ראיתי רגע קטן כזה שמעיד על עוצמת האהבה: המאבטחים הדפו משפחות שהגיעו מרחוק כדי להתעניין במצבו, ואז גילו שגם המאושפזים והחולים עצמם נוהרים לקומה הזו, לבדוק מקרוב מה שלום הרב.
לכן כשמדברים על יורש צריך להבין שזה כמו לשאול מי יירש, להבדיל, את מייקל ג'קסון. מדובר באייקון, בפנומן, בתופעה. לא בג'וב שהתפנה ושאפשר לתפוס ולהגיד להמונים: הנה, עכשיו תעריצו מהר רב חדש.
כרגע נראה שכל מי שינסה להיכנס לנעליים, יגלה שהן פשוט נופלות לו בצעד הראשון.
_________________ מי שטוב לו ושמח- כף ימחא
|