פורום השדים האדומים

רק לפני ארבע שנים היינו על גג העולם, עם הקבוצה הכי מפחידה שנראתה פה שנים ואיפה אנחנו היום???
בעונה ההיא היו שלישיות, רביעיות, ואפילו שביעיה
בעונה ההיא כל התקפה הייתה שלושת רבעי גול, וזה היה חייב להגיע ממהלך קבוצתי דינמי, כשכל שחקן נוגע נגיעה שתיים מוסר ועושה תנועה לקבל כדור בחזרה,
בעונה ההיא היינו מגיעים לבלומפילד בידיעה שהיריבה תקבל ארבע חתיכות
בעונה ההיא ארבע מחמש היריבות שלנו לפליאוף העליון קיבלו מאיתנו רביעיה במהלך העונה הסדירה
איזה כיף שאחרי הקיזוז היינו רחוקים פער דו ספרתי מהמקום השלישי

אחרי שסיימנו להתרפק על עונת הדאבל יש לי כמה דברים לומר:

1. אנחנו צריכים להבין ששכטר וורמוט לא יהיו אותם שחקנים של אותה עונה: הם לא שיחקו הרבה זמן, אין להם את אותם שחקנים לידם, אין להם את אותו מאמן, על כן אסור לנו לצפות שהכדור יגיע אליהם ומשם יהיה נס. וביננו שני שחקים נשארו רציניים מאז אותה עונה: ביברס ובובה זהבה.
2. אל לנו להשוות בין הקבוצה של הדאבל לקבוצה ההיא. אתמול אוהד ביציע אמר שהיה דבר אחר גרוע בעונת הדאבל, עכשיו כל קבוצה שתיבנה פה תושווה אליה ואם נחשוב ככה זה יאכל אותנו מבפנים. קבוצה כזו כמו שהייתה לנו ב-2010 לא תחזור על עצמה בשנים הבאות!!!
3. רב"ש מאמן קבוצה אחרי שבמשך שנה וחצי (מאז פיטורי קשטן) לא מצליחה ליצור לעצמה מצבי הבקעה (שזה הדבר שהכי מתסכל אותי), לכן אי אפשר בחודשיים כבר לגזור את דינו, אנחנו צריכים סבלנות, ואני באופן אישי הולך להתחיל לשאול שאלות בסביבות נובמבר דצמבר ולא לצאת בהצהרות כבר באוגוסט, ובכלל אני רוצה שרב"ש יישאר את השנתיים שיש לו בחוזה ואז בסופן נקבע אם זו הייתה החתמה טובה או לא (אלא אם הוא יחליט שהוא עושה לנו עונת לוזון ואז נצטרך להיפרד לפני).

נ.ב גם את עונת הדאבל פתחנו עם שני ניצחונות משישה משחקים כולל תיקו עם אשדוד ומכבי פת בבית, אז בואו ניכנס לפרופורציות

מההטפות לדברים הטובים:
אנחנו הקהל הכוח של הקבוצה, צריך להמשיך להגיע, לצבוע את בלומפילד באדום, לעודד לדחוף קדימה כדי שקבוצות יגיעו ויירעדו להם הרגליים בשלב הראשון מאיתנו ובשלב השני בעזרת עבודה קשה גם מהקבוצה

שיהיה שבוע טוב לכולם
ויאללה

* הכותב הוא אחיו של המשתמש

בלי לקרוא שום דבר ממה שכתבת
ממה לא מעניין אותי עונת הדאבל ולא שום עונה אחרת
אין לי לא צפיה לאליפות , לא לגביע ובטח שלא לדאבל
אני מחכה סוף סוף שנחזור לימים שכיף להגיע לבלומפילד לראות כדורגל
האמת אתמול חוץ מהפקק שהיה באמצע המגרש , יחסית לא היה כזה רע
סוף סוף משחק כדורגל שלנו שיש מצב שהתוצאה שלו לא הייתה שונה אם היינו עולים גם בלי שוער .
נקווה שישתפר בהמשך.

לגמרי. אנשים שכחו שבשנה שעברה מול קבוצות פח יצאנו אחרי 90 דקות עם 3 איומים לשער ו 1 למסגרת.

ברגע שאנשים ינמיכו ציפיות ויבינו שאנחנו קבוצה למקופ 3-4 וזאת עונה להציב תשתיות לעונה הבאה שאותה יובילו ספורי גורדנה שכטר ורמוט ועדן שרם אז אנחנו נהנה בבלומםילד גם בימים של תיקו כמו אתמול.

קבוצה ממקום 4 מנצחת את ההרכב השני של סכנין בבלומפילד

+1

באוטופיה כן במציאות אין לזה משמעות וגם לא עומד במבחן המציאות


נשמע אוהד חכם

גילוי נאות: לא הייתה לי הרבה הנאה אתמול.
הכוונה שלי היא מאוד פשוטה, אני לא מדבר על האנשים בפורום (למרות שגם כאלה יש לא מעט) אלא ביציע (כי אלה אנשים אמיתיים שראיתי ולא משתמשים וירטואליים), אני רואה המון אנשים מאוכזבים וצועקים על רב"ש, ועל שחקנים כאילו עד השנה שעברה שיחקנו כמו ברצלונה.
אתה יכול לקרוא לזה להנמיך ציפיות, אני קורא לזה להיות מציאותיים ולחשוב בצורה תהליכית, אנחנו צריכים לראות מגמה לאורך זמן, כי עכשיו שנה וחצי לא הייתה לנו קבוצה.
לתת לרב"ש את ההזדמנות, לא לאבד סבלנות לא לצעוק על כל שחקן שעושה שגיאה כי לחבר קבוצה ייקח זמן, צעקות והפעלת לחץ שלילי לא יועילו.

ולהיות מציאותי הכוונה: אדחף את השחקנים ואקווה לנצח כל משחק, מקווה להגיע למקום הראשון, אבל לא אשבור את הכלים אם יהיו משחקים שבהם לא ננצח כי, לצערי, הקבוצה שלנו לא שווה ברמתה היום לנבלות מעבר לכביש או לאשדוד סניף צפון וכמו שאתה רואה כל קבוצה שתעשה נגדנו בונקר אנחנו נצטרך מאוד להתאמץ כדי לכבוש.
כשמבחינתי, חודשים דצמבר וצפונה אנחנו צריכים להתמודד בצורה טובה ושווה מול שתי האלה שהזכרתי ולהיות שתי רמות מעל כל השאר.

*קרדיט למשתמש סימרוטיץ'
*הכותב הוא אחיו של...

ידידי, לפני שאתה בא בטענות לאוהדים שלא מרוצים מיכולת השחקנים, בדוק כמה משלמים להם ואיזה פרסים נתנו להם לפני תחילת העונה למרות הכדורגל הבזיוני שהציגו בעונה הקודמת.

איפה שנה שעברה ואיפה אנחנו היום.

צודק, אבל יש אנשים שלוקח להם זמן לצאת מהדיכאון של העונה הקודמת, ושל התקופה האחרונה בכלל, לא כולם יודעים להחליף דיסק באותה מהירות, לא כולם מושלמים.
יפול לאנשים האסימון אולי אם המשחק נגד באר שבע לא יהיה נפילה.
אנשים כועסים על זה שמשלמים להם הרבה כסף והם לא מסוגלים להציג כדורגל ברמה גבוהה. אז למה משלמים להם כל כך הרבה?

מה שהיה לא יחזור יותר. צאו מהסרט.
זה לא אומר שגילי ושכטר לא יכולים לחזור לכושר שיא, אבל זה אומר שהפועל של גוטמן לא תחזור-לא יהיה שוער כמו אניימה ולא יהיה בלם כמו דגלאס.

אני בטוח שיש פה אוהדים הרבה יותר מבוגרים ממני שאמרו אחריי הדאבל של 2000 , : " לא תהיה פה עוד קבוצה כזאת "

ונחש מה קרה.

אני אומר לך מה קרה, עברו 10 שנים עד האליפות הבאה. יותר מדי זמן למועדון הזה.

זה שלא לקחנו אליפות סבבה , אבל היו להפועל קבוצות חזקות מאוד בשנים האלה
גביעים ודרביים על שמאל ועל ימין
שלא נדבר על אירופה..

לגמרי סבבה.

בעשור האחרון, שנחשב עשור טוב של הפועל, היינו צריכים להוסיף לפחות עוד 2 צלחות אליפות לארון שלנו.
אליפות אחת בעשר שנים זה לא משהו "סבבה" למועדון כמו הפועל.

נחמד בתיאוריה, בתכלס גם שחקנים שמרוויחים פי 10 מהם לא תמיד עומדים בלחץ. כאוהד אתה יכול או ללכלך על הקבוצה לקלל שחקנים ולקפוץ בעצבים אחרי כל פעולה לא טובה או שאתה יכול לתת לשחקנים את התנאים הכי טובים להצליח.

העונה אחריי הדאבל זה פשע עצום.
אשכרה קבוצה שהבלמים שלה זה בנאדו ועוד ליצן אחר וסיידו יא יא בקישור לקחו מאיתנו אליפות.
אבל אנחנו יותר הפסדנו את האליפות הזאת מאשר הם לקחו.

אני מניח שלכל אוהדי הפועל אין ציפיות שהעונה הנוכחית תהיה דומה לעונת הדאבל.
אבל רוב האוהדים מצפים שהקבוצה תהיה בצמרת הליגה (לפחות פלייאוף עליון) ומקווים שנסיים את העונה עם לפחות כרטיס לאירופה.
לגבי ציפייה ליכולת טובה יותר, מהלכי כדורגל טובים, הבקעת שערי שדה וכדומה - כל אוהד ומידת הסבלנות שלו.

אם אני מסתכל על לוח משחקי הליגה, אז המשחק הקרוב בב"ש הוא מוקש לא קטן, אבל לאחריו יש להפועל הזדמנות לצבור רצף נקודות (וזה ידרוש ממנה גם לפרוץ סוף כל סוף בונקר של "קבוצות תחתית").

באופן כללי, הייתי מחלק את משחקי הסיבוב הראשון לשניים , כאשר אני מתעלם מהמשחק הקרוב נגד ב"ש:
1. רצף המשחקים שממכבי פ"ת ועד עכו.
2. רצף המשחקים שלאחר מכן (החל מהמשחק נגד בני-יהודה).

וביתר פירוט:
מהמשחק הקרוב נגד ב"ש אני מקווה שלפחות נוציא נקודה. גם אם נסיים בתיקו ולא ננצח - מבחינתי זה זה יהיה סביר בהחלט. אם חלילה נפסיד בב"ש, אז למרות התסכול המצטבר (כולל מההדחה מאירופה) והחגיגה (עליהום) התקשורתי שיהיה אחרי זה, צריך יהיה עדיין להתאזר בסבלנות.
לאחר מכן תהיה פגרה ממושכת ולאחריה רצף משחקים שיהיו ההזדמנות שלנו לצבור נקודות על מנת להתברג בצמרת הליגה ולהקנות שקט למועדון ומסביבו:
נגד מכבי פ"ת בבית ; נגד הפועל חיפה בחוץ ; נגד רעננה בבית ; נגד בית"ר בחוץ ; נגד רמת-השרון בחוץ ונגד עכו בבית.
6 משחקים, שמתוכם אני מקווה ומצפה ל-לפחות 4 ניצחונות ו- 2 תיקו . ובמקרה הגרוע: הפסד בודד ומינימום 3 ניצחונות.
כלומר לפחות 14 נקודות ממשחקים אלה (ובמקרה הכי גרוע - לא פחות מ-10 נקודות).

לאחר רצף המשחקים הללו, ממתין לנו רצף משחקים, שלפחות על הנייר - קשה הרבה יותר:
נגד בני-יהודה ("חוץ" בבלומפילד) ; מכבי חיפה בבית ; ק"ש בחוץ ; אשדוד בבית ; דרבי חוץ.
אז חוץ אולי מהמשחק נגד אשדוד בבלומפילד, מדובר בסט משחקים נגד קבוצות יחסית חזקות בליגה.
לכן, מאוד חשוב שנגיע לרצף המשחקים הללו, כשאנו כבר מדורגים בצמרת הליגה, כי אחרת - סיר הלחץ ירתח והסיכון להדרדרות לתחתית הליגה עלול לגדול ומסביב תהיה חגיגה של עליהום תקשורתי.

אין לי שום טענות לאוהדים שלא מרוצים, אין לי שום בעיה עם אוהדים שמאוכזבים - גם אני חש את אותן תחושות של אכזבה ושאפשר לקבל יותר.

האמירה שלי הייתה מאוד מכוונת, הרבה אוהדי הפועל, בין אם תרצה ובין אם לא, משווים את כל קבוצה לזו של הדאבל, ושוב אין לי כוונה רק לאנשים בפורום אלא בעיקר לאנשים ביציע מכיוון שאותם אני רואה בעיניים, וזה דבר שגוי.

נכון שהוציאו משכורות עתק, ונכון שהם קיבלו רכבים שאנשים ממוצעים בגילם לא יכולים להרשות לעצמם, אבל אל תשכח שקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב לא שיחקה כדורגל טוב כבר שנה וחצי, ומשכורות העתק ביחד עם המעמד שהיה להם לפני זה לדעתי שמות את שכטר וורמוט במקום שיש עליהם עוד יותר לחץ, ועל כן עלינו האוהדים לתת להם זמן, לא לחרוץ את דינם ולתת לרב"ש את הזמן שלו, כי לחץ רק יפריע לו וחילופי מאמנים זה לא בא בחשבון (גם כי למאמן חדש ייקח עוד שלושה חודשים לפחות לעשות את הדברים כמו שהוא רוצה, גם כי יש לזה השלכות כלכליות נוספות וגם כי רבאק את מי תביא במקומו).

לאט ורגוע, אני סומך על רב"שינו!!

*הכותב הוא אחיו של המשתמש

בעונת הדאבל יצאנו בשני המשחקים הראשונים שלנו בתיקו. במשחק הבית לקול קללות צורם לעבר אלי גוטמן.

ומכבי בשני ניצחונות.

לא שזה אומר משהו אבל רק במחזור השביעי נכנסו לקצב , אחרי וויציצביץ וב"ש הגיע הפסד לחיפה

נכון.
ניצחנו בחוץ בנתניה (3:0? יבואה ושכטר...?)
ואז תיקו עם אשדוד ואם אני לא טועה 8-9 משחקים רק ניצחונות עד תיקו במשחק השלמה נגד עכו.

אבל בעונה ההיא, במקביל לפתיחה קצת צולעת בליגה, התקדמנו באירופה עד לכדי סיום מקום ראשון בשלב הבתים (ניצחונות בית בלתי נשכחים על המבורג וסלטיק וצמד ניצחונות מרהיבים על ראפיד וינה).

אתם יודעים מה היה מיוחד בעונת הדאבל?
הגישה שלנו, של הקהל של הקבוצה של כל המערכת
שבא לעודד וגם כשמכבי חיפה פתחה עלינו פער עצום עודדנו והמשכנו ולא חשבנו על אליפות, קיוונו אבל לא ייחלנו אליה למרות שהסיכויים שלנו היו יפים
היום אנחנו בוכים על זה שאנחנו לא רצים לאליפות שבכלל מלכתחילה אין לנו סיכוי

אנשים צריכים להבין שהכדורגל עבר שינויים קשים בשנים האחרונות והדבר היחידי שמשחק היום זה כסף
ללא כסף יהיה לנו קשה להתחרות במכבי ובחיפה ולכן אם לא נייצב את הקבוצה ונמשיך עם הניסיונות ההזויים האלו להציל את המולדת בכל עונה ולעשות רכש לא מבוקר, להחליף מאמנים ולהכניס לחץ אינסופי למערכת בחיים לא נצמצם את הפער

המטרה היחידה שלנו לעונה היא לייצב את הקבוצה ולבנות בסיס חזק מספיק כדי להצליח לבנות אולי בעונה הבאה קבוצה איכותית ומגובשת

גם עונת הדאבל הגיעה אחריי עונה לא רעה של הפועל עם חיזוקים נקודתיים

זה לא קשור לעונת דאבל כזו או אחרת. קשה לנו בתור קהל עם העובדה שההם הולכים לדפוק פה שושלת. כשזה היה חיפה או בית"ר של ארקדי זה היה נסבל. אבל לא כשזה נוגע אליהם. זו הסיבה ללחץ שלנו וזו הסיבה להתנהלות תחת פאניקה מצד ההנהלה.

זאת אומרת שאם לא מקללים את רב"ש בשבת אין סיכוי לאליפות ?

יכול להיות שיהיה שוער כמו אניימה. ובהחלט יכול לבוא בלם לא פחות טוב מדוגלס.

מה שקרה ב-2010 הוא שכולם היו באותה קבוצה ובאותו הזמן ורובם הגיעו לשיא הקריירה שלהם באותה עונה ספציפית או שהצטיינו במיוחד: אניימה (למרות שכבר ב-2009 הוא זכה בתואר שחקן העונה), דוגלס, באדיר (שהחמיץ אימון אחד כל העונה וגם הוא רק בגלל בעיות אישיות ולא רפואיות חרף גילו וחרף העומס), דדי עם השערים שלו, ביבראס לפני שנרכש, ידין, זהבי (בעיקר מאז שביבראס הלך), שכטר וגילי. נחת פה זר כמו ווצ'יצ'ביץ שחבל שנפצע אבל כששיחק היה רמה מעל כל מה שזז כאן. אפילו לאלה כבש שערים מכריעים ברגעים קריטיים.
מעבר לכך היתה תכונה אחרת בקהל. היה (עדיין) רומן בין טביב להראל. גוטמן השתנה תוך כדי העונה והעז יותר מבעבר. וכמובן היתה אלילת המזל.

היה שילוב חד-פעמי בהחלט של כל המרכיבים לעונה אחת קסומה ומהנה. זה באמת דבר שקורה במקרה הטוב אחת לעשור ובמקרה הפחות טוב פעם בדור, 20-25 שנה בערך.
תחשבו על הסגל של 2000: כמה מהמצטיינים ומהצעירים של אז הציגו אותה רמה בעונות שאחרי? רובם המכריע לא חזר ליכולת של הדאבל ההוא, בין אם בשל הגיל בין אם בשל פציעה ובין אם כי פשוט מה שהיה לא חזר עוד.

זה מה שמיוחד בעונות כאלו, שאגב לכל קבוצה יש (נתניה ועוד 15 ב-83', בית'ר של 87' או 97', חיפה של 91 או 94, מכבי של 1996 ועוד), שהן משהו שקורה בד"כ אחת להרבה שנים.