יש בי זעם, מין גאות של חוסר הבנה, עומד לי גדוד של דמעות באמצע הגרון ולא מוכן לזוז משם, הוא עומד בדום מתוח,מחכה להסתער החוצה, זה לא עוד סתם בכי על הפסד בדרבי, כאלה חוויתי כבר הרבה, חוויתי ילדות שלמה שהצעיף האדום שלי היה ספוג בדמעות של הפסדים מגולים של דריקס וחגיגות של נימני לכיוון שער 11, אבל הדמעות האלה הן לא כאלה, הדמעות שעומדות לי בגרון הן דמעות של אובדן דרך, היה דרבי ביום שני, אבל על המגרש לא הייתה הפועל, הקבוצה שלי, האדומה, לא הייתה קיימת ,כאילו נעלמה בתוך ערימה של שחקנים שלא משחקים בשביל הסמל ,בטוח לא בשביל הפטיש והמגל , שחקנים שאף אחד מהם לא יודע אם יהיה כאן עוד יומיים, הרי חצי מהם שלחו כבר לקפל את הקריירה במקום אחר, והחצי השני עדיין לא ירד מהמטוס ולא יודע לאיזה כיוון רצים אחרי גול בבלומפילד.., חבורה של חסרי ביטחון ורצון, שלא מעניין אותם קהל, וההיסטוריה, וטביב ומה שהשגנו בקיץ.
הו הקיץ , החם, המרגש שהרגיש שעכשיו הפועל תהיה אדומה מתמיד, כמו בכדורסל .. איזה הזיה.., יש לנו הנהלה שמלאה באנשים שונים עם המון קולות והרבה רישרושים בתקשורת, וככה על כול פיפס ופיהוק ישר יש שבע הודעות בכול אתר מחורבן באינטרנט, איפה טובת המועדון שהאגו האישי חייב לקבל קצת הכרה??
ומאמן? מאמן שמאשים את כולם חוץ מאת עצמו, שהחליף הרכב בכול שבוע, שגרם לכול שחקן לאבד אמון בעצמו ובקבוצה, שמשנה מערך כול שבוע ובעצם לא אומר לשחקנים כלום, פשוט כלום, בדיוק כמו שהקבוצה הזאת נראית בחודשים האחרונים..
איך הגנה יכולה להאמין בעצמה שלא היו שני משחקים שאותם שחקנים שיחקו בהרכב???, אני בטוח שאם ניקח את הרביעייה המושמצת ביותר פה בפורום נגיד: חוטבא, זאב חיימוביץ , תומר בן יוסף ויגאל אנטבי וניתן להם להיות קבוע בהרכב מתחילת השנה עם ביטחון וגיבוי , הם היו נראים טוב יותר ממה שקורה לנו עכשיו.
כל מילה
אני יכול להמשיך עוד הרבה, לשפוך מילים, וזעם, ודמעות אבל בתכלס אני רוצה קצת שקט, שקט , בלי ידיעות על ריבים , בלי תירוצים, בלי מי הולך ומי בא, בלי מי היה היום חודורוב ומי איחר לאימון, נמאס לי מהרעש הזה, בבקשה תנו לי קצת שקט, שאני אוכל לחזור לראות את הקבוצה שלי, ולשיר לה מכול הלב, ולספר לה שהיא האהבה הראשונה שלי, וכזאת היא תהיה לעולם.
בבקשה, שששששש, בבקשה.