אני מניח שאתם צמאים לשמוע יותר על למה עוצמה לישראל ולא מסתפקים בכמה מילים, אז אעתיק לכאן מאמר שכתבתי היום בנושא:
אם ההנהגה במדינת ישראל היא השתקפות של החברה בה, אז כולנו צריכים לערוך חשבון נפש נוקב. אנו צריכים להתחיל בהתבוננות במעשינו ופועלינו והכרה אמיצה בכך שטעינו. כולנו.
אבותינו (או אבותיהם) הגיעו לכאן מכל קצוות תבל, מארצות אירופה, צפון אפריקה, ערב או אמריקה, על גבי אוניות מעפילים או על כנפי נשרים, הגיעו לכאן דומעים ומתרגשים, הם סיפרו לנו על כך שהם חוו תחושה שאין דומה לה עת נפלה בהם ההכרה שאחרי כל כך הרבה שנות סבל בגולה הם חוזרים הביתה. חלקם כינה אותה פלשתינה, חלקם קרא לה "איירץ ישרואל" אבל לכולם היה ברור שהם הגיעו אל המנוחה והנחלה, אל הבית, אל ארץ ישראל שלנו.
עם השמחה וההתרגשות על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ולאחר שלחמו בעוז בתש"ח, מעטים מול רבים וניצחו, הגיעה אליהם גם ההבנה שאת הארץ השוממה יש לבנות בעמל ויזע. גם בימי צנע קשים הם לא הפסיקו לאהוב את הארץ אף לא לרגע. בנו אותה ביום ושרו לה בלילה, הפריחו את השממה ויבשו ביצות, הקימו ישובים, ערים וקיבוצים, בתי חרושת ומפעלים, מתוך תחושת שליחות ושייכות. הערכים הנפלאים של חיבה למסורת ישראל, לארץ ישראל וגם של אדם לאדם היו מנת חלקם של כל הרבדים בחברה ללא יוצא מן הכלל גם אם כל קבוצה או מפלגה שאבה את מקור ההשראה שלה ממקום שונה.
גם ההתייחסות למה שאמרו לנו ועלינו אומות העולם בדרך למימוש הערכים שלנו הייתה התייחסות שבא לידי ביטוי היטב באמרותיהם של מדינאים מכל חלקי המפה הפוליטית, למשל מצד בן גוריון ז"ל שטבע את הביטוי "או"ם שמום" ובאותו מעמד אמר "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים", או בנאומו של הנשיא לשעבר חיים הרצוג אז כשכיהן כשגריר ישראל באו"ם ומעל דוכן הנואמים הבהיר לעולם כולו שהאינטרס היהודי וטובתו של העם היהודי הם העומדים לנגד עיניה של ישראל ולנגד עיניהם קרע לגזרים את החלטת האו"ם המשווה את הציונות לגזענות.
אז מה קרה לנו בעצם? איך אבדו לנו הערכים הנפלאים הללו של עמידה על האינטרס היהודי ותחושת השייכות אל הארץ? מערכת הבחירות הנוכחית היא דוגמא מצוינת לאובדן הערכים הנפלאים שידענו כולנו בעבר. ערכים שהיו ואינם עוד. נדמה שכל כישוריהם של מנהיגנו באים לידי ביטוי בהשמעת סיסמאות ובחישוב כוחם של גושים ובריתות בהתאם לסקר שהוזמן על ידם ביום האתמול. נעמי שמר ז"ל אמרה "כל מה שהיה טוב, עכשיו נחשב רע. התיישבות הייתה מצווה, עכשיו היא עבירה. להתגייס לצבא היה זכות, עכשיו זה חובה. עבודת כפיים הייתה כבוד, עכשיו זו בושה. באופן כללי, זה מעורר בי תימהון".
ישראל של תשע"ג/2013 היא ישראל שלא הייתה כאן מעולם. השיח המדיני האידיאולוגי נע בין גישות המתווכחות זו עם זו איזה שטח מארץ ישראל צריך לתת לאויב, כמה כסף ובאיזה אופן. למעט מפלגת עוצמה לישראל הדוגלת בהתיישבות יהודית בכל מרחבי הארץ ופוסלת על הסף כל ויתור או הענקת אוטונומיה לאוייב, אזרחי ישראל צריכים לבחור בין האפשרויות הבאות:
יו"ר הליכוד ביתנו, נתניהו, שקבע כי "פיתרון שתי המדינות", שם נרדף להענקת מדינה ריבונית לאויב במרכז הארץ, כולל בירושלים, במהלך הכרוך בגירוש רבבות יהודים מביתם- הוא המצע המדיני של מפלגתו. המשך ישיר לדברים שאמר בהזדמנויות שונות בשנים האחרונות. גם ליברמן הבא אחריו ברשימה המשותפת אמר שהוא מסכים להענקת ריבונות לאוייב "במסגרת הסכם שלום סופי". יו"ר מפלגת "קדימה" שאול מופז הפגין כישורי ניהול מו"מ יוצאי דופן כשאמר "אני מוכן לתת לפלסטינים מאה אחוז מדרישותיהם". או לאחד מיתר מנהיגי המפלגות, לפיד, יחימוביץ', לבני או גלאון, שעבורם מתן ריבונות לאויב זה לא אילוץ אלא "אינטרס ישראל ציוני בעל ערך עליון". לא פחות. מצידם גם נשמעו אמירות בנוסח "העולם יבודד את ישראל" , "העולם לא יאפשר את המשך הכיבוש" וכו'.
גם בקרב המפלגות המסורתיות אין בשורות של ממש: יו"ר מפלגת "הבית היהודי", נפתלי בנט, דוגל בפיתרון מדיני זמני המושתת על חלוקת יהודה ושומרון לאזורי A, B וC , חלוקה שנקבעה כידוע באוסלו, סיפוח שטחי C לישראל והענקת אוטונומיה לאויב בשטחי A ו- B. כך שגם בנט למעשה מכיר בשלטון הטרור של האויב כשלטון לגיטימי, גם הוא משתף פעולה עם השקר הערבי-מוסלמי המתיימר להיקרא פלשתינאי אף שידוע ומוכח שפלשתינה היה כינוי לועזי לארץ ישראל בימי טרום הקמת המדינה, שם שהיה שגור בפיהם של יהודים רבים ושימש מוסדות, ארגונים, חברות ועסקים של יהודים בישראל, עשרות שנים לפני שהאויב החליט לנכס אותו לעצמו כאמצעי טקטי שיאפשר לו לזכות זכות משפטית על ארץ ישראל- פלשתינה. לעומת מנהיגים אחרים הוא לפחות פוסל הענקת ריבונות לאויב, פסילה שלא נשמעה באופן רשמי אף פעם ממפלגות ש"ס ויהדות התורה אבל דווקא כן נפסלה דווקא על ידי יצחק רבין.
בימים בהם קדימה זורמת בתנועה ובמרץ אל המלכוד ועקירת ביתנו היהודי, בזמן שהעבודה של מנהיגנו המתנכרים ומתעלמים מהעבר המפואר בן אלפי השנים של עם ישראל בארצו, מסתכמת בהפרחת קלישאות וסיסמאות בדבר ציונות חד"שה לפיה האינטרס היהודי הוא מסירת ירושלים לאויב, כשהעבר והערכים הנפלאים של בנייה, יוזמה, שגשוג והתיישבות נשכחו - ההווה נראה דל ולצערי עתידנו לוטה בערפל, כמאמר יגאל אלון ז"ל.
חוסנה של ישראל ועוצמתה הייתה בשיאה כאשר היא הפגינה עצמאות בחשיבה, בדיבור ובמעשה. לאור ניסיון העבר כבר היה אמור להיות ברור לכל בר דעת שעצם הדיבורים וההצהרות של מנהיגנו על הכרתם בשלטונו של האויב כלגיטימי, על נכונותם להתקפל ולסגת מחבלי ארץ מסוימים, גרמו בעבר וגורמים בהווה לשדרוג כוחו של האויב ולפגיעה ממשית בביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.
האחריות לדברי המנהיגים, היא אמנם שלהם. יחד עם זאת, במידה רבה האחריות היא גם שלנו כיוון שאחרי הכל אנחנו אלה שנותנים להם את המנדט להשמיע את הדברים. הגיע הזמן שניקח אחריות ונצביע אך ורק למי שנאמן לתכלית הקמת מדינת ישראל: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל!
_________________ הפועל את בשבילי מעל הכל, ובלעדייך לא יכול
|