קודם כל, לפותח האשכול - לך על זה ותחפור בנושא. אני לא חושב שאפשר להבין את החברה שאנחנו חיים בה בלי להבין כלכלה לפחות ברמה בסיסית. התיאוריות הן מוגבלות ככל שהן יומרניות יותר, כלומר ברור שכל מיני עקומות שמתיימרות להדביק ערך ספציפי למצב ספציפי הן בעלות predictive value נמוך מאוד, אבל כשמדובר על עקרונות כלליים אלמנטריים אז יש לזה ערך (זה רלבנטי לגבי עקומת לאפר ולגבי כל תיאוריה אחרת). אגב, דוקא בגלל שה-predictability של השפעת החלטה כלכלית בשוק מורכב היא יחסית נמוכה ושהיכולת של הכלכלנים לצפות את התנהגות השוק היא כל כך מוגבלת, זה אחד הטיעונים למה צריך לתת לשוק כמה שיותר "לנהל את עצמו". בכל מקרה אני ממליץ גם להתעניין קצת בפילוסופיה שמאחורי זה, שבמקרים רבים היא מניעה את הגלגלים יותר מהתיאוריות עצמן (הרי שלי יחימוביץ' לא באמת חושבת שהצעדים הכלכליים שלה יובילו לצמיחה כלכלית - היא פשוט חושבת שככה ראוי לחברה להתנהל, ואני חושב שאבוי לכולנו). ויש גם הרבה פסיכולוגיה כלכלית (דן אריאלי, דניאל כהנמן וכו') שזה תחום מעניין מאוד ברמה האינדיבידואלית אבל אני לא יודע כמה הוא רלבנטי בראי המדיני.
אמיר, אמנם לא קראתי את הספר המדובר אבל כשראיתי בדסקריפשן שהוא טוען שמכונת הכביסה שינתה את העולם יותר מהאינטרנט "פה חשדתי". נראה די סנסציוני. אולי אני בכל זאת אקרא את זה מתישהו סתם בשביל הפרספקטיב.
אוגוסטוס, אני ממש לא מסכים עם הניתוח שלך. אפשר להתווכח אולי על מידת ההתערבות הממשלתית אבל כאן חשוב להבהיר שגם קיינס (שאני לא אוהד במיוחד ולדעתי נכשל כישלון חרוץ במבחן המציאות) הוא קפיטליסט. כלומר הוא עדיין פיתח את הגישה שלו מתוך אינטרסים של עידוד צמיחה במסגרת שוק חופשי שבו אמצעי הייצור אינם בידי המדינה וכו'. סוציאליזם, לעומת זאת, זה דבר שכבר מזמן לא קשור לכלכלה. זו תפיסה חברתית (אגליטריאניסטית) לכל דבר שאין לה שום קשר לכלכלה, הרי היום בן אדם בדעת שפויה לא יכול לטעון שהוא סוציאליסט כי זה מביא לשגשוג. כלומר, במסגרת הכלכלה הויכוח הוא כבר מזמן לא בין קפיטליסטים לסוציאליסטים, אלא בין קפיטליסטים מאסכולות שונות. חשוב להבהיר שגם מדינות סקנדינביה (שמכונות "מדינות רווחה") הן מדינות שדוגלות בשוק חופשי ולמעשה השוק שלהן הרבה יותר חופשי מישראל.
יש בעיה קשה עם התערבות ממשלתית וזה שהיא בד"כ מביאה לעוד ועוד התערבות ממשלתית (למשרדים ממשלתיים יש נטייה טבעית להתרחב), עוד בירוקרטיה, הרבה פחות יעילות והרבה פחות חופש ואפשרויות. כמעט כל תחום שמנוהל ע"י הממשלה נעשה פשוט פחות טוב מבידיים פרטיות, זו תוצאה ברורה של הטבע האנושי. כשאנשים רחוקים מהכסף ואין להם אינטרס אמיתי להתייעל, כשיש לך מחלות כמו ה-"קביעות" המטורפת שיש לך פה בארץ (ופשוט מחסלת מוטיבציה - חבורה של אלפי אנשים שיודעים שהם לא יכולים להיות מפוטרים No matter what ללא שום קשר לתפוקה), כשכל משרד ממשלתי מבזבז את הכספים שלו בכל מחיר רק כדי להצדיק את התקציב של שנה הבאה, כשאין תחרות אמיתית על goods & services, כשהרגולציה והבירוקרטיה שמות מקלות בגלגלים עד כדי שיתוק ענפים שלמים, כשיש חיסול של האינדיבידואליזם לטובת הקולקטיביזם - כל הדברים האלה מחסלים את היצרנות והיזמות בשוק. מעבר לזה, ההתערבות הממשלתית מעודדת את הלוביזם שאנחנו מכירים כל כך טוב (ככה בעצם חבורה קטנה יחסית של בעלי אינטרסים מקדמת החלטות שאינן לטובת האוכלוסיה הרחבה - בעיית ה-concentrated benefits diffuse costs) ונותנת הרבה יותר מדי כוח בידי הפוליטיקאים, וכמובן עוד ועוד בזבוז של משאבים (שכן החברות הגדולות היום משקיעות מיליונים על לוביזם במקום בפיתוח).
ברור למשל שמה שהפך את אמריקה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שמשכה מיליוני מהגרים מכל רחבי העולם והפכה למעצמה המשפיעה בעולם, זה החופש הכלכלי ב100-150 השנים הראשונות להיווסדה. זה אותו חופש שגם הפך את הונג קונג מכפר דייגים קטן לאחד המקומות המפותחים בעולם תוך פחות מ-100 שנה, ואת בריטניה למעצמה משגשגת.
ואם מישהו באמת חושב שבישראל מתנהל שוק חופשי או משהו שדומה לזה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Index_of_Economic_Freedomמקום 48 במדד החופש הכלכלי. למעשה כל "מדינות הרווחה" שאנשים כל כך מפארים (הסקנדינביות) ועוד חושבים בטעות שהן סוציאליסטיות, נמצאות הרבה לפני ישראל, אפילו בקטגוריה נפרדת של חופש.
אז גם אם אני לא לוקח מדדים כאלה כאמת מוחלטת, יש פה הרבה ללמוד. למען ההגינות יש לציין שגם למצב הבטחוני יש חלק בזה (הוא מנפח את התקציב הממשלתי ומגביל חופש בהגדרה) אבל זה רק חלק מהסיפור.