גולדה מאיר כתב:
השנים שלנו בליגות הנמוכות היו כמו טיול למזרח/דרום אמריקה, ארזנו תיק לקחנו מצלמה, כמה בגדים ויומן לכתוב כמה אמירות יפות על החיים, טסנו למקום רחוק שבו הזמן לא חשוב, טיילנו , נשמנו אוויר נקי וטהור בעמקים ובהרים, ראינו אתרים היסטוריים שכולם כבר שכחו שקיימים, זיינו חבורה של מקומיות שלא נזכור את השם שלהן יום אחר כך, חגגנו כמו משוגעים והשתכרנו מהאושר של עצמנו, ואז חזרנו לא מגולחים ועם שיער ארוך הביתה - לארץ הזאת , שבלילות של מעבר לאופק חלמנו עליה כול לילה, על האהבה הראשונה- הרי התגעגענו, אפילו כתבו לנו שהתגעגעו אלינו, אבל אחרי חודש וחודשיים שאנחנו פה, אחרי שפירקנו את התיק, וחזרנו לחדר שלנו בשכונה הישנה, הבנו שזו אותה ארץ שעזבנו עם מלחמות ואבטלה ובכלל לא ממש חלב ודבש כמו שכתבנו ביומן שלנו, והבנו שצריך להתחיל לחיות, שהעולם לא עצר בשבילנו, שכולם מסביב פה במירוץ אחרי החיים ובתוכם ואנחנו רק היינו בהפסקה מתוך כול זה, היינו בחלום, ועכשיו שהחלום נגמר, צריך להתחיל לחיות, יום אחרי יום, בעבודה , בלימודים , בזוגיות ארוכה כזו שאוהבים את אותה בחורה גם אם לא זוכרים כבר למה, עכשיו צריך להילחם , להיאבק בציפורניים , כי אלה החיים , ובמציאות לא הכול עטוף בנייר צלופן וורוד בטעם מסטיק, וכול הדיון הזה של אם לפרק את הפועל או להיאבק בציפורניים, זה דיון של אלה שמוכנים לחיות פה ,בישראל, במציאות הזו, ולהיאבק על האהבה שלהם ובין אלה שהתאהבו בטיול בנדודים ובבחורה הברזילאית שהם לא זוכרים את שמה או איך היא נראית בבוקר שאחרי..
עם כל הפואטיקה היפה שבטקסט הזה, הוא נכשל בלהתייחס לדיון שניסיתי להתחיל. לא אני ולא אף-אחד אחר ביקש לפרק את הפועל תל-אביב, כך שהאופציה הזו, אותה אתה מזכיר, היא לא חלק מהדיון. השאלה שעלתה פה נוגעת במהות של שתי ישויות נפרדות שלא מסוגלות לסבול האחת את השניה: הפועל תל-אביב מחד וליגת העל מאידך. היופי בספורט הוא היכולת שלו להעניק לאוהדיו תמונת מציאות אובייקטיבית: הטוב יותר בהכרח ינצח. כל החוזה הזה מבוסס על כללים שווים ואחידים לכולם. בהעדר כאלה, החוזה הזה בטל. אין לו יותר משמעות.
אני קורא פה את התגובות של בוכמן ואחרים ו-וואלה, משתכנע שחשוב להמשיך ולהילחם על המקום שלנו, גם באכסנייה שבעליל אינה רוצה בנו.
ימים יגידו אם נצליח לשנות משהו, או שהמאבק המתמיד להישרדות יביא לשחיקה. אולי זה באמת עוד לא הזמן לכך, אבל אני כן חושב שבעתיד, הקרוב או הרחוק יותר, חלק מהתפקיד ההסטורי של העמותה הוא להוביל מהלך של הקמת ליגה נפרדת, בריאה ונקייה. מי שבאמת אוהב את המשחק ומבין את הניגוד הבסיסי שמתקיים בין מהות הספורט לאופן בו מתנהל הכדורסל הישראלי כיום, יהיה שם איתנו, אני רוצה לקוות.