redrony כתב:
joshsoos כתב:
redrony כתב:
joshsoos כתב:
גם אני מקנא, הלוואי עלי להיות כל כך מנותק, הייתי חוסך לעצמי כל כך הרבה עצבים וכאב.
אתה מנותק. בצורה אחרת, אבל מנותק.
ההבדל הוא שאני מנותק בגלל שמנתקים אותי.
לא, אתה מנותק כי אתה מיליטנטי ואין אצלך שטחים אפורים. הכל או כלום. אתה רוצה לשנות את העולם ואני באמת מעריך את זה אצלך, אפילו אם אני לא תמיד מסכים. יש לך תשוקה שלי אין, אני מודה.
הפועל זה בשבילי סוג של בריחה מהמציאות. משהו אחד שאני מתמסר אליו בלי כמעט יכולת להשפיע עליו. אני מאושר שמנצחים, לא מדבר יומיים שמפסידים, מבלה בפורום, קם באוגוסט בהתרגשות כל בוקר אולי החתימו מישהו. זה הניתוק שלי.
אחרי כל זה יש לי משפחה לפרנס, עבודה ועוד מלא דברים שבזכותם הפועל נשארת מה שהיא. זה נותן לי אדרנלין, משהו לצפות לו כל שבוע. זה כל כך חשוב לי שאני מוכן פה ושם גם לעגל פינות. אני יודע שזה לא הכדורגל הכי טוב בעולם, שהמערכת קצת דפוקה, שהאנשים שמנהלים אותה אלה אנשים שלא הייתי נותן להם לנקות לי את הבית. הכל אני יודע. ועדיין, בסוף שעולים על המגרש, אני מאמין שהם יכולים להיות הכי טובים ולנצח ובסוף גם לקחת אליפות. זה מה שמעניין אותי.
אני מודה, לפעמים זה מעוור אותי, פה ושם אני מפספס, אבל וואלה, אני חי עם זה מצוין במשך 30 שנה.
אני מבין שלך זה כבר לא מספיק ואלי גם לעוד איזה כמה חבר'ה. אני מצטער בשבילך ובאמת חושב שהיית יכול לחסוך לעצמך הרבה עצבים אם היית יכול להיות "מנותק" כמוני. אני קורא את המשפט הזה וצוחק...
יאללה, יש ילדים להשכיב, נתראה מאוחר יותר.
via con dios
אתה לא מפרש אותי נכון, מצטער. אני לא התאהבתי בהפועל בגיל קטן, אני התאהבתי במשחק ואז בהפועל. ילד קטן שהתחבר לכדור ולמשחק בטלויזיה וחלם לשחק בהפועל ובמנצ'סר יונייטד ובגביע העולם, ובא מאהבה, מתשוקה ומתאווה למשחק הנפלא הזה, ונוסע עד היום אלפי קילומטרים כדי לראות קבוצה אחת שלו כמה פעמים בשנה, ונוסע המון שנים מרחק לא קטן למשחקי הקבוצה המקומית, ובעיקר חי את המשחק כאילו הייתי אותו ילד קטן, כי אין דרך אחרת עבורי, במובן הזה אכן הכל או כלום, או שחי או שלא. והמשחק הזה לא שווה שום דבר אם הוא לא מתקיים בתנאים ספורטיביים, במובן הזה הכל או כלום. בשבילי זו לא בריחה מהמציאות, זו המציאות, מאז ומתמיד. אני יכול לחיות עם יכולת גרועה, עם טעויות שיפוט מקריות, מאמנים שלא יודעים מה הם עושים, כל מה שמקצועי. אתעצבן ואקטר, אבל אחיה עם זה, אלה חיי אוהד. אני לא יכול לחיות עם מה שנוגד את אופי המשחק ואת הצדק הבסיסי, אם זה בתחום הניהול, מיחס כלפי אוהדים, עבור בתשתיות, המשך בניהול שמדרדר את המועדון וכלה בשחיתות, אם זה בחוסר אחידות בהחלטות שיפוטיות ובבתי דין, ובגזענות והתנהגות מכוערת של אוהדים. אני יכול לסבול חלק גדול מזה עד גבול מסויים, לנשוך שפתיים ולהמשיך כי זה חלק ממני ומאוד לא פשוט לקרוע אותו מעצמך, אבל היו כבר תקופות שלא הגעתי למשחקים בשל דברים כאלה שעברו את סף הגבול מבחינתי, ואז נשכתי שפתיים ונשארתי בבית. במקביל ניסיתי במהלך השנים האחרונות לעשות כמה שרק יכולתי כדי לתקן, ולא זזתי מעמדותיי גם אם רוב העדר לא מת על עליהן. אני לא באמת נהנה רוב מוחלט של הזמן מחוויות הכדורגל בארץ, בשביל זה יש לי את אנגליה, כאן אני מתמרן בין האהבה הגדולה להפועל, לבלומפילד, לחברים והצורך לחיות את המשחק , לבין הגועל נפש של לראות כדורגל כאן. ולכן בין הכל לכלום יש עדיין חלל לא קטן, כמו עם בני משפחה או חברים קרובים כי לא כל כך מהר מנתקים מגע, וצריך לא מעט על מנת שהוא יתמלא. אז אחרי כל כך הרבה החלטות לא ספורטיביות, מגיע גם היום הזה. בפגרה כבר גייסתי כוחות עצומים כדי לעשות מנוי אחרי אירועי הדרבי, ועכשיו באמת ובתמים לא יודע איך אני ממשיך, כי אין טעם.
בשורה התחתונה בשבילך זו בריחה ממציאות ובשבילי מציאות ואלה שתי גישות שונות שיתקשו מאוד להיפגש כאן. זה אולי "בסה"כ כדורגל", אבל גם לבסה"כ הזה אין טעם אם לא משחקים אותו לפי הכללים.
שיהיה לך המשך ערב טוב, ואם אתה מתפנה רק בתשע וחצי להשכיב ילדים מצבם טוב
