יום אחד עליתי לשידור אצל אריה מליניאק או מאיר איינשטיין.
אני לא זוכר אם זה סתם היה לעמת אותי עם אוהד מכבי חיפה ערב משחק ( בזמנו מאיר איינשטיין אהב להעלות אותי לשידור טרום עידן הבוכמנים...

) או במקרה של מליניאק-עימות עם שאול אייזנברג.
אולי אני בכלל מתבלבל וזה היה ארי שמאי.בכל מקרה לפני שתחלתי לדבר או להתעמת,שייע היה באולפן וניהלנו דו שיח מרגש,ואז בהתקף של כנות אמרתי לו שבלי שלום תקווה הפועל היתה יורדת ליגה.
שייע נראה לי נתקף זעם וקולו מעט השתנק,והוא ממש לא אהב את מה שאמרתי.
באותו הרגע גם הצטערתי על כך.בכל זאת שייע סמל גדול ואיש מקסים ותמים בתעשיית הכדורגל האכזרית והדוחה.
בכל מקרה תוך כדי שאני כותב לכם את ההודעה הזו נזכרתי שזה היה ארי שמאי,כי החמאר הזה נתן לי להגיד עוד משפט או שניים ובום! חתך אותי מהשידור.
יותר מאוחר אני לא זוכר מתי,היה משחק בוינטר נגד הכח עמידר ר״ג ושייע היה הפרשן.
ניגשתי לעמדת השידור של זוהיר בהלול ושל שייע,דיברתי עם שניהם ואז סיפרתי לשייע על הסרט ״מעל הקו האדום״ שנעשה בצורה פיראטית עם תקציב של פאקט סיגריות,אך התוצאות מרשימות.
שייע כ״כ התרגש ומיד נתן לי את הנייד שלו,שאולי עד היום נמצא אצלי באייפון וביקש שאשיג לו עותק.
לצערי,לא יצא לי עד כה להעניק לו עותק.בין השאר בגלל שלי עצמי לא נשאר כזה,אך הסרט כולו נמצא ביוטיוב.
אדם כ״כ חם ומקסים והלוואי ויצא לי עוד לראות אותו מנצח לנו דרבי כמאמן.
בין כל השלמה שרפים,הקופמנים ומצעד בהמות המשא,האיש הזה הוא שמורת טבע,והוא ישאר כזה גם אם הא קצת מקנא ומתוסכל ממעמדו.זה טבעי.
אוהבים אותך שייע
