אדום אופטימי כתב:
אורביט כתב:
ה"שוער" שעמד עם דגל ישראל בשער 5 באין מפריע עם עליית השחקנים,למשל,או היציאות בדקה ה-80 של היושבים לידי בשער 2.
לא נהנתי בכלל...
.
הלו הלו פרופורציות. האוייב של הטוב מאוד הוא המצויין.
בכניסה למשחק בשער 7 היה דביל שצעק שתהיה שואה למכבי. נו ? זה מעיד משהו על הקהל ? האם צריך להתבייש בהתנהגות הקהל בגלל מטומטם אחד.
אז היה אחד עם דגל ישראל כדברך ( ד"א לא ראיתי) ואני אישת מברך על כך. והיו כמה אנשים בשער 2 שיצאו לפנ י הזמן .
אגלה לך סוד בהרבה מקרים ולא דווקא כשמפסידים יש כאלה שהולכים לפני הסיום. נכון ! פחות ממקרים שבהם חוטפים שלישיה.
אז עם ננניח 5% יוצאים לפני הזמן , למי זה מפריע ?
עושה רושם שזה מפריע לכאלה שבד"כ צוחקים על היריבות כשזה קורה אצלן ואז נוצרת להן בעיה שזה קורה ירחם ה' גם בקהל של הפועל.
אם הקהל היה שר "שתהיה שואה למכבי",אז כן.היה צריך להתבייש.
אני לא מאלה ששורקים להם בוז,ומעולם לא שרקתי,חרף היותי יושב שער 2.אבל בשנתיים האחרונות אני בהחלט מתנגד(אמנם פאסיבי) לשירי שואה.לא כי אני מייחס חשיבות לתוכן,אלא רק משום שזה מפריע להרבה אוהדים,ואסור שיהיו פלגים בקהל.
אבל הקהל לא שר זאת שלשום(למרות "ורק מבקשים **** למשטרה" מיותר),וזה לזכותו.בגלל דביל אחד באמת לא צריך להתבייש.
בקשר ל"מברך על הדגל",ברצינות? זה יותר גרוע משירי שואה!
לא שיש לי משהו נגד ישראל ודגלה מחוץ למשחקי הפועל,אבל כשמדובר בספורט,רגש וזהות-זה לא מתאים במשחקים של קבוצה כמו הפועל,ולבטח לא בזירה האירופית,שבה הייצוג,הזהות והרגש מקבלים חשיבות.
הפועל לא קבוצה לאומית,ובטח לא לאומנית.היא מייצגת את עצמה-וכשמה כן היא,ולא את המדינה ששולחת אותה.וזה מהות ההבדל.
לאוהד שמניף את דגל המדינה,צריך לבוא להעיר,ולשכנעו(מילולית,כמובן) להפסיק לנופף בו.כי הוא מייצג גם אותי,גם אותך וגם את הקבוצה שהגענו לעודד.וזה לא מתאים.
באשר לאלו שיצאו,אתה טועה.אני ממש לא נהנה לצחוק על קבוצות אחרות שקהלן יוצא לפני הסיום,אלא אם מדובר באוהדי מכבי או בית"ר או שונאים אחרים שלנו.ולרוב לא נעים לי לראות קהל שיוצא לפני סיום המשחק של קבוצתו,גם אם נצחנו אותה.
מפריע לי שאנשים לא מכבדים את הקבוצה,ועוזבים את מושביהם לפני שהיא מסיימת לשחק.זה לא תרבותי.באנגליה לא קורים דברים כאלה,ואפילו במקומות כמו גרמניה.
האם גם מהצגה בתיאטרון ראית מישהו שיוצא לפני סיומה,גם אם היא לא השביעה את רצונו? אני לא ראיתי.
אז נכון שבהצגה אין רגשות של נצחון או הפסד,אבל בכל זאת-כולם נשארים לכבד את השחקנים שהופיעו בשבילם,גם אם הם "לא היו טובים".
בכדורגל-גם כן יש שחקנים שמשחקים בשביל קהל,אבל לא כולם נשארים לכבדם עד הסוף,רק כי הם "לא ריצו אותם מספיק".
לכן זה מפריע לי.
רבאק,תשארו לכבד את האנשים שהתאמצו בשבילכם,בנסיון לרצותכם,גם אם נכשלו במבחן התוצאה!
בשביל מה הגעתם,אם לא בשביל הרגעים האלה?