אוגוסטוס היל כתב:
נועם שחם כתב:
לא תתפוס אותי כתב:
ראיתי את זה גם, עוד לפני שכתבתי את התגובה. זה לא אומר כלום כי הם לא מספרים כמה לומדים על מלגה מלאה (או מה הקריטריון).
אני לא רואה סיבה שהמדינה תסבסד אופנה עירונית במקרה הרע או איזורית במקרה הטוב, כשהיא לא מתפזרת באופן זהה בכל הארץ.
המדינה מסבסדת חינוך. המדינה צריכה לעודד חינוך. החינוך הפרטי מאפשר לאנשים לבטא את עצמם ולממש את עצמם בתוך מערכות שמנותקות מהחינוך הממלכתי. למה זה כל כך רע בעיניך?
למה למנוע מאנשים את החופש לבחור מוסד שמתאים לתפיסת העולם שלהם, או להקים כזה? בטח ובטח כשמנגד יש לך פה מערכות חינוך תורניות שנהנות מתקציבי עתק. למה להן מותר ולי או לך אסור?
הבעיה בחינוך הפרטי בדומה לבריאות הפרטית היא מאוד פשוטה ומאוד הרסנית, לפחות לדעתי.
השירותים הפרטיים עושים כמה דברים-
הם מאפשרים למדינה להסיר אחריות ומורידים את הסטנדרט המקובל באצטלה של "לאפשר לכל אחד בלה בלה"
הם מורידים את מפלס הלחץ הציבורי הפוטנציאלי (שהרי אנשים בעלי יכולת באים על סיפוקם)
ובעיקר הם מנציחים ומגדילים פערים חברתיים.
הבעיה היא שכל אחד דואג לעצמו
א. המדינה הסירה אחריות מזמן.
ב. המדינה לא יכולה ולא צריכה לתת מענה לאנשים שרוצים חינוך בגישות שונות. המדינה יכולה לתת את החינוך הממחכתי. בי"ס לאומנויות, בי"ס אנתרופוסופי, בי"ס דמוקרטי וכו', המדינה לא בנויה לתת.
ג. אני לא חושב שזה מפחית לחץ, להיפך, זה מחייב את המדינה ובתי הספר להיות תחרותיים ורואים את זה בבתי הספר הקיימים.
ד. בדיוק בגלל זה צריך לתקצב גם בתי ספר פרטיים. כדי שכל אחד יוכל ללכת אליהם ולא רק אלו שיש להם יותר. בבתי הספר שהמדינה לא מסבסדת, שכר הלימוד הרבה יותר גבוה. אני למשל נמנעתי מלרשום את הבת שלי לבי"ס כזה, שהוא בי"ס מצויין, כי לא נראה לי נכון לשלם 2,500 ש"ח לחודש לבי"ס.
ה. בתי הספר האלו הם דווקא מן הסוג שפחות מקדש את התחרותיות והקפיטליזם. אלו לא בתי הספר שבאו לגדל סטראט אפיסטים או מנהלי בנקים. אלו בתי ספר שבד"כ הרבה יותר נותנים דגש לערכים דמוקרטיים, לעזרה לזולת, לאהבת טבע, לאמנות וכו'. משם יצאו אולי הרקדנים של בת שבע אנשי רוח ותאטרון, לא היורשים של האחים עופר.
אני מרגיש שכל ההסתכלות הביקורתית פה נגועה בהרבה דעות קדומות ביחס לענין.