פורום השדים האדומים

פרופ' רוברט קונקווסט הוא אחד ההיסטוריונים החיים הגדולים. את תהילתו בת האלמוות רכש עם פרסום ספרו על הטיהורים של סטאלין "הטרור הגדול". בשבוע שעבר, באיחור מביש, קיבל מישראל סוג של אות הוכרה: את פרס דן דויד.
ביקשתי לראיינו. המארגנים שמחו והבטיחו בלעדיות. שאלתי מה מצבו הבריאותי ואמרו לי שהוא "לא משהו" אבל אין בעייה לראיין אותו. אחרי טקס חלוקת הפרס פקפקתי בכך ושוב שאלתי, האומנם. ביררו וחזרו עם תשובה חיובית. אחר-כך שאלו, האם אכעס אם פרופ' קונקווסט יפגש עם עיתונאי מ"ישראל היום" המעוניין לכתוב על פעלו הספרותי של ההיסטוריון. לא מדובר בראיון, ציינו המארגנים. אינני רגיש לנושא הבלעדיות והסכמתי.
ביום הראיון שמעתי שפרופ' קונקווסט ביטל הרצאה באוניברסיטה משום ש"החליק באמבטיה". אף הרגיעו אותי שוב המארגנים, הראיון יתקיים. באתי לחדרו במלון ופגשתי אדם בן 95 שהוא שבר כלי. לא ארחיב את הדיבור: ישבתי מולו קרוב לשעה עם פנקס פתוח, שאלתי שאלות ולא הצלחתי להוציא מפיו משפט אחד מובן. הפרופסור ניסה לדבר בשקט-בשקט ומיד שקע בעולמו הסבוך והייחודי, מחפש ניסוחים, שמות ואירועים. אודה ולא אבוש: דמעות עלו בעיניי. נפרדתי בידיעה שאין לי ראיון אבל עשיתי סוג של מצווה לאיש רוח ענק.
להפתעתי קראתי בגיליון יום שישי של "ישראל היום" ראיון ארוך ומפורט עם פרופ' קונקווסט. ולא סתם ראיון: הפרופסור הקשיש אמר ל"ישראל היום" בדיוק את מה ש"ישראל היום" רצה לשמוע. שישראל צודקת בכל, שטוב שסיפחה את רמת הגולן , שחששה מפני איראן מוצדק ועוד כהנה וכהנה. ראיון ארוך, שני עמודים מלאים.
קראתי והתביישתי מעצמי.למרות כמה עשרות שנים של קריירה בעיתונות נכשלתי בלראיין את פרופ' קונקווסט - ו"ישראל היום" הצליח. הפרופסור המאוד-מאוד חולה שבפגישה איתי לא הצליח לסיים משפט, בשיחה עם "ישראל היום" התגלה כדובר רהוט המפליג בתשובות ואף מתמצה היטב במצבה המדיני של ישראל.
ומובן מעליו שלפי "ישראל היום" פרופ' רוברט קונקווסט מצביע ליכוד.

https://m.facebook.com/dror.eydar?id=57 ... =594652495

שמעתי שסבר פלוצקר מ"ידיעות" ניסה לראיין את רוברט קונקווסט ולא הצליח משום שהאיש היה "שבר כלי" כהגדרתו. מן השורות עולה התמיהה, כיצד אנחנו ב'ישראל היום' הצלחנו. עוד טען שמסתבר שהאיש "מצביע ליכוד" לפי הראיון.
זה יפה שפלוצקר קורא 'ישראל היום'. מומלץ מאוד. אני מבין שפלוצקר רצה לרמוז משהו ביחס לאמינות הראיון. המממ... מצחיק, משום שהכול מתועד. נכון הוא שקונקווסט היה סחוט. האיש, בן 95, הגיע ביום ראשון בבוקר מסן פרנסיסקו – מרחק לא קטן – ובאותו ערב קיבל את פרס דן דויד. למחרת בבוקר אמרו שהוא לא מרגיש טוב, אבל יסכים לראיון. ישבתי אתו כשעה וחצי. אכן, היה עייף מאוד, אבל עיניו חדות ובורקות. הוא דיבר קרוב מאוד אליי. הכנתי את הראיון במשך שבוע וחצי והייתי ממוקד בשאלותיי ובפינג פונג המילולי והרעיוני בינינו. הראיון כנראה התיש אותו לא מעט והפסקתי כשרק חצי תאוותי בידי.
פלוצקר הגיע לאחר מכן. נו, אז הוא לא היה במיטבו עם פלוצקר. זה די מובן, לא?
באשר לטענה שקונקווסט הוא "מצביע ליכוד" – ובכן, קונקווסט הוא אינטלקטואל בעל עמדות שמרניות, וטבעי שדבריו יילכו בכיוונה של הממשלה הנוכחית שגם היא – כמה מפתיע – שמרנית. ככלל, קונקווסט לא אמר שום דבר יוצא דופן שלא אמר ב-70 השנים האחרונות. אפשר להתרשם מדבריו בספרו היחיד שתורגם לעברית "הרהורים על מאה רבת מכאוב" (דביר, 2005), ספר מדהים שאני ממליץ לכולנו לקרוא ולהתעמק בו.

ביקשתי מאידר לשלוח לנו קטע אודיו מהראיון כדי לחזק את דבריו אך הוא סירב.

לא מבין איך עוד יש אנשים שקוראים את בנימין היום, אפילו אם דוחפים להם אותו ליד בחינם.

יש עיתון שלא נגוע באג'נדה פוליטית או נוקט קו מערכתי ברור? ידיעות אולי? הארץ? מעריב?

הבעיה מתחילה כשהקו המערכתי לא תואם את העמדה הפוליטית שלך. למי שנמצא שמאלה ממרצ למשל, הארץ נוח לקריאה ומסתדר עם האג'נדה האישית.

אין לי ויכוח איתך ואני לא אהיה הסנגור של ידיעות, מעריב או הארץ. אבל אף אחד מהם הוא לא השופר הפרטי של ראש הממשלה.

1. איזה שגיאות לאדם שמתעסק בכתיבה כ"כ הרבה זמן

תופעה נפוצה אצל אנשים שהיגרו (כולל כאלה ש"עלו לארץ הקודש") בגיל מבוגר. שים לב גם למבטא שלו.

וודאי, שלא תבין שאני מתנשא עליו או חלילה מזלזל בו. אני מכיר היטב את התופעה שאתה מדבר עליה
אבל במקרה הזה, בכל זאת מפתיע אותי גם כי הוא חי כאן איזה 50 שנה, אבל בעיקר כי הוא בעל עבר והווה עיתונאי מרשים ובכיר כל כך. כולל תארים באקדמיה כאן.

אני מניח שאתה יודע שאיות ודקדוק הם לא לב עבודת העיתונאי (ואפילו לא לב עבודתו של הפובליציסט).

שאלה לא עניינית, אך מסקרנת לפותח האשכול :

איך הבנת לינק לסטטוס הספציפי?? איפה זה מופיע?

לוחצים על תאריך הפרסום בסוף הסטטוס ואז יש לך לינק ישיר לסטטוס

ובכל זאת, מאחר ומילים והתנסחויות הן הכלים העיקריים בעבודת העיתונאי, היית מצפה שהוא יפתח מעט שליטה בהם. אולי אפילו שליטה טובה.

קצת כמו שידיים יציבות הן לא לב עבודת הרופא הכירורג, אלא הידע המקצועי ברפואה, ובכל זאת היית מצפה מרופא מנתח שידיו לא ירעדו ושיידע לאחוז היטב בסקלפל.