כתבה נחמדה של אמיר בן דוד בוואלה אודות משוש חיינו :
אף אחד לא יודע בעד מי אלי טביב בגמר הגביע - מכבי חיפה או הקבוצה בה הוא מחזיק, הפועל תל אביב. אמיר בן-דוד, הרנטגן של וואלה! גבר, מנסה לנחש מה עלי מוהר היה כותב עליו
באווירה קודרת של שירי "לא רוצים טביב בהפועל" ו"אלי אלי תישאר, תהרוס אותם יותר" מסתיימת היום אחת מעונות הכדורגל העלובות ביותר שהיו כאן. עונה שכל מה שייזכר ממנה זה מצד אחד אליפות מפתיעה אך נטולת ברק וחסרת חן של הפועל קריית שמונה, קבוצת פריפריה קטנה ודלת אוהדים, שנהוג להצמיד לה את התואר "סימפטית" ומצד שני ירידת ליגה אלימה ומכוערת של מכבי פתח תקווה, קבוצת פריפריה קטנה ודלת אוהדים שאיש מעולם לא הצמיד לבעליה אף תואר סימפטי. עונה של כדורגל מקולקל באווירת הכל כלול של אלימות, קטנוניות, תככים, עליבות וגסות.
עוד לפני המשחק היה ברור שלא משנה איזו קבוצה תניף את הגביע: אוהדיה לא יניפו את הבעלים על הכתפיים. יעקב שחר חמור הסבר וחמוץ הפנים לא יעלה על כתפי אוהדי מכבי כי הוא לא איש של חגיגות עממיות מיוזעות כאלה. אלי טביב לא יעלה על כתפי אוהדי הפועל, כי לכולם ברור שאם הם יניפו אותו על כתפיהם, זה רק כדי להשליך אותו לירקון הסמוך. מה גם שאף אחד, מלבדו, לא יודע אם הוא בכלל ייחל לזכייה של הפועל תל אביב בגביע. הרי יש סיבות רבות להניח שטביב קיווה לראות דווקא את אוהדי מכבי חוגגים ברמת גן.
אם הם יניפו את טביב על כתפיהם, זה רק כדי להשליך אותו לירקון. אוהדי הפועל תל אביב, בימים שבהם עוד הורשו להכניס שלטי מחאה למגרשים (צילום: קובי אליהו)
אם איש השנה של הכדורגל הישראלי צריך להיות זה שמגלם באישיותו את מכלול התכונות שהפכו את עונת 2011-2012 למה שהייתה, מי שפעל ללא לאות לקדם את כל הערכים המכוערים שהגדירו אותה וששילובם יחד יצר את התמהיל החד פעמי שלה, אלי טביב הוא בוודאי מועמד ראוי לתואר. ואם אלי טביב הוא איש השנה של הכדורגל הישראלי, הרי שלפחות ביום כזה, ששדרני הספורט הוותיקים נהגו לקדם בברכה המסורתית "הכדורגל הישראלי לובש חג", יש להתאמץ ולמצוא נקודות לזכותו.
לשם כך נזמן לעזרה את רוחו הטובה של עלי מוהר, מלך האנדרסטייטמנט והאירוניה הדקה, האיש שליווה את הפועל תל אביב עשרות שנים בטורים ובפזמונים שעיצבו את האתוס והדימוי של הקבוצה ושל אוהדיה. עלי מוהר מת לפני חמש שנים וחצי ולא הספיק לחבר את "הבלדה על הזהבי-טיל" (וגם לא את "פואמת המספרת").
הוא מת בלי להכיר את איש השנה טביב. אבל לא קשה לנחש מה – ובעיקר איך – הוא היה מסכם את פועלו. ב-1995, כשהפועל תל אביב נמכרה בפעם הראשונה לאיש עסקים פרטי, כתב מוהר: "כולנו נמכרנו. מוישה תאומים קנה את כולנו. הוא ושותפיו... עכשיו אנחנו של מוישה... מוישה אומר שהוא ישביח אותנו במיליון דולר בשנה... אני חושב שאני אהיה ממש משופר, ממש משובח, אם ישביחו אותי כך... אני אהיה מלוטש יותר, בטוח, אם ישקיעו בי מיליון שקל לשנה. או דולר. כמובן, לא מדובר רק בי. מכרו את כולנו, וישביחו את כולנו. כולנו נהיה מלוטשים יותר. השחקנים, שחקני הנוער, אוספי הכדורים, האפסנאים, המעסים, המאמנים, מאמני הנוער, האוהדים, האוהדים השרופים, מפריחי השמועות, ממציאי הבדותות, המשמיצים, המומחים של בתי הקפה, ממלאי הטוטו, מפצחי הגרעינים - כולנו נושבח, וכולנו נלך עם הקבוצה לאן שהיא הולכת, כי כולנו נמכרנו".
מה היה עלי מוהר כותב על אלי טביב? איך היה כותב את הטור "עכשיו אנחנו של אלי"? על השבחה, זה ברור, לא היה טעם לכתוב. מהרגע הראשון איש לא חשד בטביב שהוא מתכוון להשביח את הפועל. אפילו בצחוק קשה לכתוב את זה לשבחו. אפילו לא שבחון. אז איך מוהר היה מסכם את פועלו של טביב ובכל זאת נשמר משפת הביבים העכשווית של תוכניות הספורט והיציעים? אולי היה מזכיר שטביב ידוע כמי שעשה הון ממכירת ג'ינסים לאמריקאים, שזה קצת כמו למכור קרח לאסקימוסים, ושאם הצליח לעמוד באתגר הכביר הזה הוא בטח יכול ללמד אותנו משהו שעוד לא למדנו. למשל על שיטות ניהול מקוריות, שתבונתן חמקה מעיני האוהדים קצרי הרואי, כמו ההחלטה למנות דווקא את דורון ג'מצ'י לדוברו ואז לפטרו ולצאת נגדו למאבק משפטי מכוער. תארו לעצמכם שהיציעים לא היו קמים נגדו וטביב היה דוהר הלאה וממנה את מיקי ברקוביץ' לאחראי על התחזוקה במתחם חודורוב ואת טל ברודי לאחראי על קשרי הקהילה. האם אינכם רואים את גדולתן של בחירות כאלה, היה מוהר עשוי לתהות.
האהובה, האדירה, הכבירה, הנצחית, האדומה, הנפלאה והבלתי מושגת. אוהדי הפועל נפרדים מעלי מוהר (צילום: ברני ארדוב)
ואולי הוא היה מעדיף בכלל להפנות את המבט לעבר דנה אשכנזי, אשתו של טביב, שהכריזה לפני כמה שבועות שהיא "תדאג באופן אישי להרוס את הקבוצה, לשחרר את השחקנים ולהוריד את הפועל ליגה". מוהר, שנודע כבעל חולשה לנשים יפות, היה אולי כותב שאם למישהו יש אומץ לקחת על עצמו אתגר היסטורי כזה, להחריב במו ידיו מועדון כדורגל מפואר כמו הפועל תל אביב, אפשר לשאוב נחמה מכך שמדובר בבלונדינית ארוכת צוואר ובעלת מותניים צרות, גרדרובה עשירה וציפורניים עשויות לעילא.
לסיום הוא בטח היה פונה אל קבוצתו "האהובה, האדירה, הכבירה, הנצחית, האדומה, הנפלאה והבלתי מושגת", מאחל לשחקניה השגיבים שיפרקו את מכבי חיפה 1:0 קטן, ואז מתרה בהם שלא יעיזו להוריד את עיניהם מהגביע בתום המשחק. בימים אלה שבהם גנבי מתכות תאבי בצע מפרקים קברים, שלטים, מסילות רכבת ותרמילי פגזים, לא מן הנמנע שסוחר ממולח כמו אלי טביב יזהה הזדמנות עסקית וברגע שיניח את ידיו על גביע המדינה, הוא ימהר להתיך אותו כדי למכור אותו. או כדי לייצר ממנו תכשיטים לאשתו האהובה.
אלי טביב הוא מועמד בכיר לזכות בסקר "מי הכי הגעיל אתכם העונה בכדורגל?"
|