הפועל כתב:
vangroder כתב:
purvis short כתב:
ראצ'ו כתב:
צר לי אופטימי ידידי, אני לא מאמין שללכת למשטרה ולהסגיר את חבריי ליציע זו הדרך. וזה בטח לא מה שיוביל לפתרון אותו אנחנו רוצים.
אולי, אבל אם זה יימשך ייתכן ולא תהיה לך ברירה. כי שמירה על מועדון הפועל תל אביב היא ערך חשוב הרבה יותר.
מחשבה מסוג זה שפרוויס מציג תמיד גורמת לי לתהות מי הם האנשים שמקיפים אותי ביציע, כנראה ש-"כוחנו באחדותנו" זה קוריוז ותו לא...
וברור לי שהדברים נאמרים מתוך דאגה אמיתית, כי אני גם חש אותה.
מה זה "כוחנו באחדותנו"? איזה אחדות יש לי עם מטומטמים שכאלה, שדי ברור שטובת הפועל תל אביב ואחווה עם הקהל האדום זה הדבר האחרון שבראש מעייניהם? מי פה מתעסק באחדות הקהל, אלו שעוצמים עין כלפי ההתנהגות של חבר הגאונים הזה, או הם עצמם עם המעשים האלה למרות שברור להם שמרבית הקהל סולד מהם לחלוטין?
אולי מאחורי הקלעים נעשים צעדים כבירים לשנות את המצב. כלפי חוץ לא נראה כלום
וכל מה שיוצא זה שאנחנו הופכים לאט לאט לסוג של מיני ביתר ירושלים
עם הכחשות מההנהלה, גינויים לקומץ, התגוננות כלפי חוץ
תיוג כל העולם בצורת "האם איתנו האם לצרינו" וכן הלאה
קומפלט עם חוסר הסבלנות הגובר בציבור הרחב ובקרב הקהל ה"שפוי" לתופעות האלו.
ובשורה התחתונה קומץ קטן ביציע ממשיך לעשות בינתיים מה שבא לו.
אז אנחנו יכולים לספר לעצמנו את כל ההצטדקויות שבעולם שזה מעט אנשים, והעיקר זה לא גזעני, וזה מותר תחת חופש ביטוי, ושהרוב מגנים, ושניסו להפחית. ושוב ושוב ושוב לספר כמה כולם שונאים את הפועל.
בשורה התחתונה המצב לא משתנה, וכלפי חוץ הדקויות האלו לא מעניינות אף אחד, וגם כלפי פנים הן כבר לא משכנעות. את האמת - גם אותי הן כבר לא משכנעות.
הספיק לי ששמעתי על זה ש"מפסיקים את שירי השואה", לא כי זה מפריע למישהו, רק בגלל סיפור טביב. וחודש אחרי זה הן חזרו כמו גדולות, למשחקי הכדורסל, בזמן שפה מתפארים ש"מה אתם רוצים הפסיקו לשיר".
או שאנחנו נעשה משהו, או שנמשיך בתהליך הפירוד בקהל, והדה לגיטימציה של הפועל תל אביב בעיני מרבית מאוהדיה ובוודאי בעיני התקשורת, המשטרה והקהל הרחב שכבר גם ככה בקושי מבדיל בין הקהל האדום לשאר קהלי הגדולות.
על כל המשמעויות הנגזרות מכךף שמתבררות לנו כשלפתע בניגוד לאתוס של "לא אוהבים אותנו, לא אכפת לנו" אנחנו צריכים תמיכה בדעת הקהל הרחב בנושאים שונים (טביב, אוסישקין, אלימות משטרה, ספונסרים ועוד)
לתלות ולמסגר.
ההתעלמות, ההתכחשות המצטדקת, השכנוע העצמי, ההליכה מסביב, התירוצים ("לפחות זה לא גזעני" או "הם היו שיכורים"), האשמת התקשורת וכל שאר העולם חוץ מאיתנו
גם אני חטאתי בעבר בחלק גדול מהדברים האלה, גם אני סיפרתי לעצמי כל מיני סיפורים על איך ולמה
אבל הגיע הזמן לפתוח את העיניים.
כוחנו בהחלט לא באחדותנו, מכיוון שאין אחדות עם אנשים שבהגדרה מחפשים את הפילוג. בהגדרה מחפשים להיות המגניבים שלא יחנכו אותם, ושלא אוהבים אותם אבל לא אכפת להם. אבל מעבר לפילוג, מדובר במחרבי הפועל לכל דבר ועניין, כי טובת הפועל מעולם לא עמדה לנגד עיניהם וכנראה לעולם לא תעמוד. אתם יכולים לדבר על "ניפוח" מפה ועד להודעה חדשה, אבל אני לא יושב על שום מגדל שן. בתוך עמי אני חי. אני מנוי לשער 5 מעל 10 שנים, ובאוסישקין הייתי עוד משנות ה-90. הרבה לפני שוירוס האהבה העצמית התחיל להתפשט ביציע.
תבינו, לחגוג עליה ולעשות כתובות כאלה זו צביעות. כי אי אפשר להגיד שלא אכפת לנו מכלום מצד אחד, ולחגוג הישגים מצד שני. כי אם לא אכפת לנו מכלום, מספונסרים ומקהל ומדעת הציבור ומרוכשים, אז לא יהיו הישגים. אז טביב ינצח. אז לא יהיו רוכשים. אז אין "שמעון מזרחי אני בא". אז נחזור בכדורסל בדיוק לאן שהיינו.
זה פשוט לא עובד ככה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ומי שלא מבין את זה, חברים, וכבר מזמן הבנתי שלשכנע אותו או להסביר לו בהיגיון אי אפשר - אז מקומו לא איתנו.
ראצ'ו, אני לא אפול עליך פה בפורום בגלל שאתה עובד קשה ומתייחס לכל טענה ולכל בקשה. אני לא מצפה ממך וממאור ללכת ראש בראש עם אף אחד ובטח שאני לא אבקש מכם את הדברים שחלק מהאנשים פה מרשים לעצמם לבקש.
אבל אנחנו, כולנו, צריכים להבין שאי אפשר לעמוד בצד.