פורום השדים האדומים

תודה הפועל 2009/10 על עונה מדהימה ופיניש מטורף.
כל כך הגיע לנו, כל כך רצינו את זה,
תודה על היום המאושר בחיי.

ההתחלה של הסוף (?)

תודה תודה תודה
הרגע המאושר בחיים שלי.
15.5.10- אני היתי שם

היום המאושר בחיי.
חצי המלכות - לא, כל המלכות - בשביל לחוות אותו שוב.

אין מצב שבהולדת הילד הראשון שלי אני אשמח יותר
פשוט אין מצב

יום שהגיע אחרי השבוע האומלל ביותר, בו בכל יום אתה נזכר בשבת האחרונה, בפירוטכניקה האדירה, בכמות ההזדמנויות שלא הצלחנו לנצל ובעובדה שמכבי הרסה לנו את האליפות. שבוע אחר כך, שם בירושלים, עלתה הקבוצה הכי טובה אי פעם לסיים לנו את העונה בטעם טוב ובדרך נס, היא הביאה לנו את האליפות המיוחלת. אם היו שואלים אותי ביום ההוא שככה ניראה שנתיים אחרי הייתי צוחק. נשאר רק הגעגוע, הזיכרון, הוידאו והתמונות. תודה לך הפועל תל אביב. אני מתגעגע.

מדויק ! אין מילים ..

איך עברו כבר שנתיים?
לא אשכח לעולם את נעיצת הכדור של ערן ברשת... הטירוף הזה...

היום שסימן את השיא שלנו ואת תחילת הסוף (ועדיין כנארה שלא הייתי מוותר עליו אף פעם,היום המאושר בחיים שלי)
יום אח"כ טביב נכנס לשותפות בהפועל,שנה אח"כ הוא הפך לבעלים יחיד..

המשחק הכי מטורף שהייתי ואני אהיה בחיים שלי.
אני נזכר שכל מתפרצת של ביתר הלב יורד לתחתונים
כל דקה שעוברת אתה אומר איך אנחנו הולכים לפספס את זה ושזה היה אצלנו.
שבטוח שחיפה תכבוש בדקה 90 ותזכה באליפות
אבל אז הגול של זהבי ופשוט דמעות של שמחה.

איזה כייף שהייתי שם.

בשביל רגעים כאלה חיים!

לאשכולות האלה על התאריך המאגי הזה (איפה היית, מה עשית כש..., איך חגגת, צירוף המקרים הנדיר, האם הפנדל המוחמץ היה לטובה,
ערבי מרים צלחת בטדי, איך שמחתם בתיקו, וכו' וכו' ) יש 2 צדדים:
צד נוסטלגי, משכר, שאנחנו חוזרים אליו ושוב ושוב, במיוחד כשהווה שלנו דל והעתיד לוט בערפל.
הצד השני, הוא חוסר היכולת שלנו כקהל (ובשנה שעברה גם של השחקנים) להביא את עצמנו לשיאים חדשים.
יש תחושה שזו היתה החוויה האולטימטיבית, שמפה אין לאן ללכת (למעט ניצחון 4-0 בסדרת של הטוב 7 על מכבי, ביד אליהו, כשדון שימון
מתאבד בחדר ההלבשה שניות לאחר הנפת הצלחת האדומה).
במרחק של שנתיים מאותו משחק מופלא, אני חושב שאני יכול להגדיר את התחושה הזו כעצבות.

חוצפה שאתה משווה בכלל.
ה-15.5 הוא עדיין היום המאושר בחיי, ולעד יהיה מהטובים, ועדיין - המקרה שציינת עשוי להתעלות עליו.

איפה היינו ואיפה אנחנו היום.
פשוט עצוב, זה לא נתפס.
השבוע שאחרי הדרבי היה השבוע הכי גרוע שלי, הרגשה של אובדן מלווה בתחושות תסכול ומרירות קשות.
עשינו עונה מטורפת ומדהימה. להגיע לדרבי כל כך מכריע ולהפסיד בו את האליפות בעונה כל כך אדירה היה יותר מדי. התמונות מאותו דרבי לא יצאו לי מהראש לעולם. אנשים שבורים ומרוסקים מתייפחים ומתאבלים. אוהדים שמרותקים לכסא ופשוט לא מאמינים שזה קורה להם. כל זה כשברקע הצהובים חוגגים וזורעים מלח על הפצעים. פשוט התפרקתי, לא הצלחתי לעצור את הדמעות. רציתי להרגיש בפעם הראשונה מה זה אליפות. שבוע בסימן "אין אליפות להפועל".

לעזאזל! לתת עונה כל כך גדולה, לנצח בחיפה והכל בשביל שמכבי ינפצו לנו את החלום בפרצוף בצורה הכי עגומה ואכזרית שיש? אם הפועל כזו, מהגדולות בהסטוריה של הכדורגל הישראלי, לא לוקחת אליפות השנה, אז מתי כן? חבל שבכלל הייתי עד לעונה כזאת, לעשות כזאת עונה ולהפסיד אליפות בצורה כזאת זה פשוט לא שווה את זה. אוי השמחה בקרית אליעזר, לאלה. למה? ייאוש.

לא האמנתי בכלל שיש לנו סיכוי.
שבוע של דיכאון. לגביע נגררתי בכוח, הניצחון הצליח להשכיח במעט את היגון, לפחות עד ה"We are the champions" שהחזיר אותי למציאות. מסביב הכריזו שוב ושוב שקבוצה ברמה הזו לא תחזור עוד. דאגלס, גילי, שכטר, אניימה יעזבו לאירופה בידיים ריקות ואנחנו נישאר עם הפספוס. לא ניתן לעיכול.

הגול של גילי נטע מעט תקווה, ההרחקה של קנדה ושיוויון של יצחקי דאגו לעקור אותה, חיפה לא מבקיעה, לירוי צעירי נוגח פנימה, התעללות לשמה, הפועל כובשת-הפועל אלופה, שכטר פנדל בן יוסף אדום, אניימה גבוה, הלב נאכל עם כפית, הזמן הולך ואוזל, הדקות נוקפות והתסריט של הדרבי חוזר, שוב חוזר הניגון, חיפה משווה, הפועל מחמיצה, הכדור ברשת, הכדור בפנים! שער האליפות של הפועל ת"א? ערן זהבי שם את זה בפנים, הפועל 2, בית"ר 1, האם אלי גוטמן והאדומים זוכים באליפות שתי דקות בתוך תוספת הזמן בטדי? ששששששששששששש רגע. קרן לחיפה. עטר מחמיץ. נגמר.

הפועל תל אביב אלופת המדינה לעונת 2009/10.
בלומפילד בהלם מוחלט, איזה הישג ענק להפועל תל אביב.
ושוב דמעות,
דמעות של אושר.
תודה לך הפועל


*מצטער על החפירה למי שבאמת קרא את זה, הרגשתי צורך לפרוק.

צר לי להרוס במעט את רגשות הטירוף והאקסטזה סביב התאריך הזה, אבל זו אפילו לא האליפות הכי מטורפת וצמודה שלקחנו. 24.5.86, מכבי חיפה (שוב היא) מגיעה לבלומפילד (שוב המגרש הזה) כשהיא יודעת שתיקו מספיק לה בשביל לקחת אליפות (לא ניצחון, תיקו). וזו לא סתם מכבי חיפה. זו קבוצה שהגיעה אחרי שתי אליפויות רצופות, בדרך הבטוחה לשלישית ברציפות ומולה עמדה קבוצה של אריות לוחמים. לא הפנטזיונרים בדמות ורמוט,שכטר ודה סילבה אלא אריות אדומים כמו סיני,לנדאו ויאנקה אקהויז.
חיפה מעבירים זמן כמעט כל המשחק ולהזכירכם שאז היה אפשר למסור לשוער והוא יכל לתפוס ביד את הכדור.
ואז, בדקה ה 86, מתוך האפילה הגיע 9 לב אדום היחיד בהיסטוריה (כן, כולל שכטר) ושם לאבי רן ז"ל גול מהסרטים.
פעמיים בימי חיי הרגשתי את הבטון בבלומפילד ממש רועד מתחת לרגליים שלי, בדרבי ביז'ו ובמשחק הזה.
לקחנו אליפות בסוף של הסוף, במשחק העונה הכי משחק עונה שיש.
שנתיים אחרי זה לקחנו עוד אליפות. עוד שנה עברה וירדנו ליגה, בהרבה מזל ומלחמה חזרנו תוך שנה.
זכרונות זה יפה וטוב, האדרה של עונת הדאבל הרביעי זה תמיד נחמד ונעים. הדבר החשוב הוא להתמקד בעתיד בלי לשכוח את העבר. מחר נגמרת העונה. התפקיד של כולנו החל ממחר הוא לדאוג שזו תהיה העונה האחרונה של טביב במועדון. אף אחד לא רוצה לחזור ל 1989.
ה 15.5 צריך להיות טריגר בשביל כולנו לדאוג שימים כאלה יחזרו על עצמם בעתיד. מחר בשעה 23:00 בערך נגמרת העונה של השחקנים ומתחילה העונה שלנו.

היית שם?
חוצמזה, מכל סיפורי הגבורה שלך הבן הראשון שלך נולד ממזמן כתוצאה מעוד סטוץ. היה מרגש??

איזה סיפורים בדיוק?
ולא, האמת שאני אומר את זה כי לא מזמן נולד לי אח. אז עוד לא עיכלתי כמה זה גדול, אבל לראות כמה אני מאוהב בו אחרי שנתיים איתו (ברוך השם), ולחשוב שכשיהיה זה הבן שלי האהבה תהיה כנראה כפולה ומכופלת - גורם לך להבין שאי אפשר להשוות.
ושלא תבין לא נכון, נכון לעכשיו הפועל ת"א היא עדיין הדבר הגדול בחיי, וה-15.5 הוא עדיין היום המאושר בהם.

איזה גועל נפש לראות את החגיגות של טביב.

עדיין תלוי בחדר.. מפחד שהכיתוב יעלם עם הזמן

תניילן אותו

למה הייתי חייב להיות בשמירות דווקא בשבוע הזה, למה?!

היה לי את זה עד לא מזמן, נראה לי שזרקתי. איזה טעות! (למרות הכיעור של הכרטיס).

אני אשוויץ עם הכרטיסים המנויילנים שלי מאותה עונה

יש לי את כל אלה + כרטיס של בני יהודה נגד חיפה מהמחזור האחרון.

אה, אבל השאלה היא האם הם מנויילנים* יחד עם כיתוב מרגש בכתב ידך?
(+כל הכרטיסים על שמי, אם תשים לב...)

סתם, אנחנו לא בתחרות.

...

*האמת שהם עברו למינציה. יש שם תואר לזה? "מלומנצים"?

חייב למסגר אותם.
בנוסף לאיזה תמונה מרגשת על הקיר מטדי.

התקשרו מ pawn stars, רוצים לתת לך 50 אלף דולאצ'ים על זה.

היום המאושר בחיי
הייתי באמת בדכאון אחרי הדרבי המקולל ההוא,משהו כמו שלושה ימים לא יצאתי מהבית ולא דיברתי עם אף אחד
אם לא ערן זהבי,כנראה שאני והפועל היינו בפסק זמן עד היום.

זוכר את היום הזה ואת הרגע הזה כאילו זה היה אתמול.
ללא ספק הרגע המאושר בחיי.
העצב והדיכאון של השבוע לפני רק העצימו את ההרגשה.

לא להאמין. ראיתי את הסרטון הזה מעל 100 פעמים ואני מתרגש כאילו זה קרה עכשיו.
שבוע לפני זה באתי לדרבי במיוחד מחו"ל (שם הייתי בשליחות) וחזרתי עם מפח נפש.

את המשחק ראיתי באינטרנט, כשביד אחת הטלפון עם הארץ כדי להבין מה קורה, היד השניה מונחת על החזה כדי לא לקבל התקף לב...
השידור באינטרנט הוא בפיגור של 30 שניות, מה שטימטם אותי לגמרי, כי על הקו מהארץ אח שלי בצרחות שמחה, ואני רואה באינטרנט שחיפה עוד משחקים ושחקני הפועל מחכים לשריקה בבלומפילד.

נס רפאוי - לא יודע איך לא חטפתי התקף לב. ועוד בסביבות הדקה השמונים אני אומר לבנות שלי שכנראה זהו זה, השנה לא הצלחנו לקחת אליפות...