אשכול חוויות מפולין

כיפה אדומה

המקום הראוי לאשכול שנפתח בקנסו:

סנוקר פיקדילי כתב:

http://www.shedim.com/forum04/viewtopic.php?t=37874

ציטוט:

חוויות מפולין (ניסיון לאשכול מרכזי)

אוגוסט 1999. שרים "אפר ואבק" בטרבלינקה. "נראה כמו הפארק הלאומי". שיחות בחדרים במלון. אין מה לעשות בוורשה. כיכר המשלוחים. קיבלתי פקס מהבית: "ניצחנו את הפועל פ"ת מגול עצמי וגול של אודי. בישול אדיר של תקווה. מכבי הפסידו למכבי פ"ת - עדיין עם מינוס 4 נק'". הר האפר במאיידנק. ויכוחים יומיים עם המורה הדתייה למתמטיקה. "עם נבחר" זו לא המצאה של הנאצים. ילדה צוענייה שורטת אותי בשוק בקראקוב - אולי קיבלתי איידס. אוף, כולם קונים אדידס. וחולצות כדורגל. נסיעות ארוכות באוטובוס. הקב"טים אינפנטילים. הומור שחור. "למה כולם נהיים לאומניים פה?". מעבירים את הזמן בלילה. 5 אצבעות. פוקר. סטריפ פוקר. עוד פעם "הבריחה מסוביבור" באוטובוס. אושוויץ. ארבייט מאכט פריי. ביתן הילדים. עוד פעם זו בוכה. התגנבות הצידה - מצטלמים בתוך דרגשים. וגם שכובים על פסי הרכבת. ויכוחים בלילה. "מעין תחת עין כולם יוצאים עיוורים". דלקת גרון. חנוך לוין נפטר. רעידת אדמה בטורקיה. סוויד לא יבואו לארץ. מערות המלח. המבורגר מבשר חזיר.הכי טעים שאכלתי. אבנר המדריך: "כשתהיו חיילים ותגיע אמא עם תינוק למחסום תיזכרו במסע הזה". פקס מהבית: "הפסד 2-1 בשכונה, סימרוטיץ' מחטיא פנדל בסיום המשחק". הלכה עוד עונה?. נסיעה לפראג. "גבעת חלפון אינה עונה". כולם נרדמים בתיאטרון השחור. הביתה. מדהים.

"ערן".

כיפה אדומה

מרץ 2012. לילה לפני הדרבי. מה לעזאזל אני בבית ספר ב-1 בלילה. נסיעה לנתב"ג. מתנהג כאילו נוסעים לדרבי. טיסה 6 בבוקר. נוחתים בקטוביץ. למה לא שמתי גטקס. מגיעים למלון רבע שעה לפני הדרבי. החדר אדום אני מאושר. מפסידים דרבי. חצי עצוב חצי אדיש. דיווחים מפיסהופ על הבלאגן. אושוויץ. הכל משוחזר פה. פאקינג ביצת קינדר. פורים בפולין. בורות ירי ביער כלשהו. הרכזת מזייפת בשיר שאמור להיות מרגש. שוק בזקופנה. כובע צמר פולני מרגש. מאיידנק. הר האפר. כולם בוכים למה אני לא. לובלין. KFC. מאבד את הפלאפון. יא בן זונה מה חשבת שזה מצחיק להחביא אותו בכספת?. קרב תרנגולות ב-4 לפנות בוקר עם השומר של המלון. עונש השכמה לכל הקומה. דופק על הדלתות בצעקות יודן ראוס. וארשה. גטו וארשה. "שימו לב לבית הקברות המקושט והצבעוני מצד ימין של האוטובוס" "ממש שוקק חיים" כל האוטובוס נקרע. קבלת שבת. לודז'. מתקשר ללאן להזמין כרטיסים לחיפה. לילה אחרון. לילה לבן. הבחורה הלא נכונה. טרבלינקה. גוש נזלת תקוע לי באמצע הטקס מרים את החם צוואר לאף. מינוס 3 מעלות סוחב מגבר נתפס כל הגוף. ארוחת סיכום. שדה תעופה. נתב"ג. מה אני עושה בקריית אליעזר. הרביעייה יותר הזויה ממה שראיתי עד לפני 24 שעות.

kobster

מסכים.
יאללה בוא ננסה.

מרץ 2011. מוצ"ש. פרננדז מנצח בקושי את לטביה. הכי חשוב שגילי ובן לא נפצעו. מגיע לשדה בשתיים בבוקר. דווקא יפים מדי הייצוג של הצבא. כומתת טורקיז בת 11 שנה על הכתף. גאווה. טיסה בלי שינה. נחיתה בורשה. ראבאק איזה קור. בית העלמין היהודי. י.ל פרץ. הליכה לגטו. נראה כמו השיכונים בכפר שלם. הנה מישהו שדומה לדוד גורדנה.מדריכה חופרת.הליכה לאנדרטת רפפורט. ראבאק איזה קור.טקס של הצוות שלי באנדרטה. בלי מעיל. ראבאק איזה קור.יום שני.יער לופוחובה. בני זונות הגרמנים האלה. בני זונות המשת"פים הפולנים. טרבלינקה. עוד טקס. ראבאק איזה קור. יום שלישי. מיידאנק. אלוהים ישמור. מחנה השמדה מרוחק 50 מטר מהבית האחרון בשכונת מגורים. סבתא יוצאת לטיול בעגלה עם הנכדה שלה מסביב למחנה. הזוי. הזוי. ראבאק איזה קור. תאי הציקלון בי. בני זונות הגרמנים היעילים האלה. צריפי המגורים. כולם נבנו כמו פלס. המשרפות. שולחן לגופות עם זווית מיוחדת שהדם לא ינזל על הרצפה. בני זונות הגרמנים היעילים האלה. אמבטיה של מפקד המחנה ליד התנורים. כבר לא קר לי. להם היה בטוח הרבה יותר קר. מכתב מהבית מהאישה והילדה. צובט את עצמי דרך הכיס של המכנס כדי לא להזיל דמעה. נסיעה לקראקוב. פרננדז מנצח בקושי את גרוזיה (מתי הם הפכו לגאורגיה?). הכי חשוב שגילי ודני לא נפצעו.יום רביעי. על אזרחי בקראקוב. המון שלטים של מאור מליקסון. בוא'נה הוא ממש כוכב פה.הפועל פראיירים שלא הביאו אותו.שעתיים חופשיות בקראקוב. מה הקטע שלהם עם הדרקון הזה ?. KFC. סוף סוף בשר. יום חמישי. אושוויץ. העבודה משחררת. בני זונות הגרמנים האלה. מגיעים למוזיאון הנעליים. ראבאק,הנעל הורודה הזו במידה של הילדה שלי. בירקנאו. מפעל להרג. רוח מטורפת. לא קר לי. להם היה בטוח יותר קר. טקס סיום. מצדיע וצועק את התקווה. לא קר לי. להם היה בטוח יותר קר

סנופקין

סנופקין כתב:

ספטמבר 11. לא הוציאו אותי עם השכבה. מזל, חזרו שבוע לפני לגיה בחוץ. בתכנית: מיידנק, גטו ורשה ואצטדיון פפסי. נוחתים ונוסעים ישר למיידנק. אוטובוס מלא אוהדי הפועל ישנוניים, נהג אוהד ויסלה וארי שמאי קולני במיוחד. מגיעים. צועדים עם דגלי הפועל מונפים. לא מרגיש כלום. מקום יפה דווקא. הולכים בשביל להר האפר. כמה הם היו יעילים. בטלפון: יגאל ולריסה מתקשרים לברך חג שמח. שרים להם שירים על רבין. לא נעים. מצחיק. קרימטוריום. מנסה להפרד מהציניות ולהתרגש. לא מצליח. ורשה. גטו. זה גטו זה? מילא 18. אבא המליץ. לא מתרגש. אצטדיון. הליכה בין אוהדי לגיה משפיעה עלי יותר מכל תא גז או משרפה. מבין לראשונה מה זה פחד באמת. יהודי בין אנטישמים. ועוד אני עוכר ישראל. אצטדיון מדהים. יורו. קהל מדהים. נאצים. משחק מטורף. גול לפה. גול לשם. גול לשם. גול לפה. אוי, לאלה. מפסידים. לא מספיק שישה מיליון עכשיו גם 3-2?

Adriano KD

ספטמבר 11. נתב"ג. המנהלת לוקחת אותי לשיחה לדאוג שאני אתנהג יפה. אפשר לחשוב שאני התלמיד המופרע של השכבה. צחוקים. טיסה. מוותרים על הסיגריות כי שמענו שהסיגריות בדיוטי חזרה הרבה יותר זולות. מקדנולדס ישראלי. יקר.
גטו ורשה. בתי קברות. בתי כנסת. הולכים לישון כל יום ב3 בבוקר. נסיעות באוטובוס. כמה נסיעות באוטובוס. מקדנולדס פולני. מדהים. למה אני עדיין לא מתרגש? טרבלינקה. עכשיו אני מתרגש. רק בשביל הטקס הזה היה שווה לטוס. צחוקים באוטובוס. צחוקים במלון. רצינות באתרים. מזג אוויר אירופאי. יער לופוחובה. קולה בארוחת צהריים. מיידנק. קבלת שבת. כולם אוכלים ואני מוותר בפעם הראשונה בחיי ומסתפק בנשיקה בשביל לרדת להיות בקבלת שבת. בלבול. אני בפאקינג פולין וחושב על בנות. אושוויץ. איזו עייפות. רק עכשיו אני מבין כמה גיבור מי שהצליח לשרוד את הזוועה הזאת. איך התגעגעתי לתל אביב.