חברים. קראתי את מה שהבחור כתב בדיוק כמוכם, והחלטתי לדבר איתו בשביל באמת להבין מה קרה אתמול, מתוך כעס שלי על ההתנהגות שלהם ומתוך רצון לשמוע.
אחרי שדיברנו על מספר עניינים, הוא ביקש ממני להעביר לכם את התגובה הבאה:
ציטוט:
חשוב לי להגיב על הנאמר ועל האירועים, בעיקר מתוך רצון להרגיע את הרוחות. למרות הרושם האחר שנוצר, בשום שלב לא היתה לי כוונה להלהיטן, ואני מאמין כי ניתן להרגיע אותן.
אז כך נראו האירועים מהצד שלי:
לפני פתיחת המשחק, פרשתם שלט גדול לכל אורך המגרש. הקהל שלנו רוכז ביציע צדדי, כולכם יודעים היכן, בקצה המגרש. כשניסיתם לפרוש את השלט גם עלינו, התעצבנתי. יתכן כי תגובותיי היו מתריסות וזועמות יתר על המידה, אבל אני מניח שרבים מכם חוויתם את תחושת המיעוט במשחקי חוץ. זה לא נעים כשלא סופרים אותך, וזו היתה התחושה שלי.
בשלב זה ביקשתי כי לא יפרשו את השלט מעלינו, בקשות שלא נענו. אז החזקתי את השלט, ומנעתי את פרישתו מעלינו.
כאן מתחיל הוויכוח בינינו - רבים כאן טוענים כי ניסיתי לקרוע את השלט. אני שואל אותם - האם ראיתם אותי במו עיניכם מנסה לקרוע אותו בצורה זו או אחרת, או שראיתם את השלט קרוע לאחר מכן, והנחתם כי קרעתי אותו?
נכתב כאן כי האישה המבוגרת ניסתה לקרוע אותו, אקבל את דבריכם, כי אני פשוט לא ראיתי אחרת. אם היא אכן עשתה זאת, אין ספק כי זה חמור.
באותן דקות, אני אישית הייתי עסוק באירוע אלימות שגם לגביו יש טענות כי הוא לא נעשה, אבל אני אחזור עליו - בא אוהד, דרש ממני לעזוב את הדגל, החל לדחוף אותי, לאיים עליי, בהמשך אחז בצווארי ונתן לי מכה חזקה בעורף. האם זה איום ונורא? בוודאי שלא. האם זה צריך לקרות במגרשי ספורט?
עכשיו אשאל אתכם חברים, כיצד היה עליי להגיב. דיברתם כאן לא פעם על כך שכמיעוט יש לנהוג בהתאם. האם היה עליי להשיב לו ולהכות אותו חזרה? אני בחרתי שלא לעשות כן, ופניתי לסדרנים. פנייה זאת זיכתה אותי בעוד מטר קללות ואיומים.
עניין התוף פחות חשוב בעיניי, למרות שגם הוא חמור. אך לנושא הפרובקציות אני חייב להגיב. נכתב כאן שוב ושוב על כך שבאנו רק לעצבן ולעשות פרובוקציות.
קודם כל, המטרה שלי, כמו שלכם, בכל משחק אליו אני הולך היא לעודד את קבוצתי. איתרע מזלי, ואני אוהד את עירוני רמת גן. יצא לי לצחוק על זה עם כמה אוהדים שלכם לפני המשחק, שאתם מתלוננים על אהדת הפועל, בעוד יש מסכנים כמוני שאוהדים את רמת גן. לא מאחל לכם את החוויה של להיות עם עוד חמישה אוהדים כנגד אלף. נעים וקל זה לא.
אז אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. ואם זה לצעוק צעקות לא שגרתיות, זה קורה. האם אנחנו עושים זאת כדי לעצבן? לא, אנחנו עושים זאת כדי להישמע. כי אם נצעק כמו כל אוהד, לא ישמעו את החמישה מול האלף. אם נעשה זאת אחרת, מסתבר ששומעים.
אילו פרובקציות אחרות עשינו, מלבד הדגל עליו אקווה שתקבלו את גרסתי, למרות שכשאינכם מכירים אותי, איני יודע כמה שווה היא בעיניכם.
האירוע היחיד אשר עולה בדעתי, מעבר לטענה כי עודדתי לכיוונכם (ויתכן כי זה אכן קרה, יודעים מה, יתכן כי בלהט המשחק אף רציתי מעט להתגרות. לא זוכר. אבל שוב, בבקשה, נסו גם להבין את הצד השני - במיעוט מטורף חוטף קללות ואיומים וכלוא ביציע שלו על ידי האבטחה, מתוך דאגה לביטחונו.)
בכל אופן, אותו אירוע התרחש בסוף הרבע השלישי, בו ביקשתי לקרוא לשוטר מתוך רצון להתלונן על אותו אוהד בסיום המשחק, ובקשה מהשוטרים כי לא יברחו לי.
בשלב זה, החלו שלל אוהדים לקלל אותי, לנופף ולאיים. בתגובה מחאתי להם כפיים. האם זאת התגובה הבוגרת והטובה ביותר שיכולתי למצוא? כנראה שלא. האם מישהו מכם יכול בכנות להגיד שכשהמון היה מקלל אותו, במשחק חוץ, לאחר שחווה את החוויה הסובייקטיבית שלי, הוא היה מגיב פחות מכך?
תגובה לטענה אחרונה - בשום שלב לא שרנו על אוסישקין או כל שיר אחר כנגדכם. יודעים מה, אומר אחרת. אני לא שרתי ואני בטוח ב99 אחוז שגם אף אחד אחר לא. הזמן היחיד בו יתכן כי מישהו שר שירים כאלו (למרות שזה לא סביר, כשאני לא שר לרוב אף אחד לא שר), היה בזמן העימות עם אותו בחור. יתכן כי אוהד שלנו בצד שר את זה, אבל ממש קשה לי להאמין. שרנו שלושה שירים במשחק - הו רמת גן (גם כן שיר), סגול עולה, והבאנו שלום עליכם. זהו.
כך או אחרת, אשמח להסברים, אשמח לתגובות (גם לפייסבוק שלי, שפורסם כאן) וכל דבר אחר.
אני מרגיש שהדברים הגיעו לאן שהגיעו מתוך אי הבנה מסויימת, ובאמת אשמח להבהירם. אני גם מתנצל אם בהתנהגותי פגעתי במישהו. לא היתה לי כוונה כזאת בשום שלב.
לילה טוב, ותודה לאור על כך שפנה אליי כדי להגיב על האירועים, ולאחר מכן היה מוכן לפרסם את תגובתי.