עוזי דן, "הארץ"
ציטוט:
מה שקרה ביום שני האחרון בקניון מלחה אחרי המשחק של בית"ר ירושלים נגד בני יהודה, כאשר כ-300 אוהדי בית"ר תקפו כמה עובדים ערבים, הוא חמור במיוחד מכמה סיבות - המדאיגה שבהן היא כמובן התנהגותם של מאות צעירים (שטענו כי כך חגגו בעצם את ניצחון קבוצתם). הם השתלחו בקריאות גזעניות כולל קריאות "מוחמד מת" ואחרי כך הפעילו אלימות פיזית בוטה נגד מיעוט, תרתי משמע. יאיר, בעל מאפיה בקניון, סיפר שחלק מהמתפרעים "תפסו כמה מהעובדים ופוצצו אותם במכות, זרקו אנשים לתוך חנויות, השליכו אותם על שמשות, אגרופים, בעיטות, מה לא". לדבריו, כ-20 מהמתפרעים "נתנו מכות לעובד ניקיון. אח שלו שעובד פה בפיצה יצא וניסה להתעמת אתם. גם הוא חטף".
אבל בעייתית לא פחות היא התנהלות של המשטרה. מילא הזמן שלקח לה לבוא לאחר שהוזעקה, מילא 40 הדקות שלקחו לה כדי לפזר את המתפרעים, למרות שהיו שם כוחות יס"מ ומג"ב - שכנראה היו פועלים אחרת כנראה אם היו אלה אוהדים ערבים. משום מה, איש מהמתפרעים לא נעצר, איש מהם אפילו לא עוכב לחקירה. כל זאת למרות שיש עדויות קשות, חותכות ומהימנות למה שקרה בקניון ("לא ראיתי התפרעות כזאת בכל השנים שאני עובד פה", אמר ל"הארץ" מנכ"ל קניון מלחה, גדעון אברהמי. "אירוע מביש, מזעזע, גזעני, נורא"). כל זאת למרות שמצלמות האבטחה של הקניון תיעדו את האירועים. התירוץ של המשטרה, שלא עשתה דבר מיום שני בערב ועד הפרסום ב"הארץ" ביום שישי, היה ש"איש לא הגיש תלונה".
כ-300 חוליגנים מכלים את זעמם בעובדים תמימים מסיבות גזעניות - עובדים יהודים לא הותקפו, רק ערבים. הם מבצעים שורה של עבירות - כל זאת לעיני עדים ולעיני מצלמות. המשטרה באה לשם, ולמרות זאת אינה עושה דבר אחרי פיזור האירוע, כי איש לא הגיש תלונה. האם לפי ההיגיון הזה, גם אם ההתפרעות הזאת היתה מסתיימת בפצועים, או חלילה בהרוגים, המשטרה לא היתה חוקרת? ואם, נאמר, כ-300 אוהדי בני סכנין היו תוקפים ארבעה יהודים אחרי משחק של קבוצתם, גם אז לא היתה נפתחת חקירה או נעשים מעצרים, כי "לא הוגשה תלונה"?
רק אחרי הפרסום ב"הארץ" הודיעה משטרת ירושלים כי תבדוק את ההתפרעויות ותחליט אם יש מקום לפתוח בחקירה רשמית של האירוע. במשטרה אמרו כי יבקשו מהנהלת הקניון לקבל לידיהם את צילומי מצלמות האבטחה שמתעדות את האירוע. ההודעה מעלה חשש שאם המקרה לא היה מתפרסם, לא היתה נפתחת חקירה.
אסור אולי להשוות את האירועים בקניון מלחה למה שאירע בטולוז בשבוע שעבר, אבל ברור מה היתה התחושה בארץ אם מאות אוהדים בצרפת היו תוקפים יהודים בקריאות אנטישמיות ומכים אותם - ואיש לא היה נעצר או מעוכב לחקירה, למרות עדויות ותמונות וסרטונים. ב-2006, כאשר אוהדי סן ז'רמן תקפו יהודים אחרי שהפסידו להפועל תל אביב (ושם היה מדובר במעטים מול מעטים), נקטה המשטרה יד קשה ואחד התוקפים אף נהרג מאש השוטרים.
חוליגניות בכדורגל לא מתחילה ולא נגמרת בתוך האצטדיונים. למעשה, חלק גדול מהתקריות, הפצועים וגם הרוגים, מתרחש לפני ואחרי המשחקים ובקרבת האצטדיונים. במדינות מתוקנות באירופה - אנגליה, גרמניה - יש מעקב אחרי החוליגנים, לא פעם פעילי ימין קיצוני. הם נדרשים להתייצב בתחנת המשטרה כשקבוצתם משחקת, והעונשים על אלימות הם קשים - כולל מאסר בפועל. הנוכחות המשטרתית מחוץ לאצטדיון היא כמובן מאסיווית.
משטרת ירושלים טענה שתתגבר מעתה את כוחותיה במשחקים של בית"ר מחוץ לאצטדיון, אבל זה לא מספיק: הגיע זמן שהמשטרה תעשה סוויץ' ותתייחס לחוליגנים מתפרעים באופן הראוי. אמנם רק בשבוע שעבר נפגש מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, עם יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, וקרא לעקור את תופעת האלימות והקריאות הגזעניות במגרשי הכדורגל מהשורש. "המשטרה תהדק את הפיקוח נגד המורחקים ותמצה את הדין עם מפירי הסדר והחוק", אמר. לקציני מחוז מרכז אמר: "אירועי הדרבי האחרון לא יחזרו על עצמם. אנחנו ננהג ביד קשה מול כל האוהדים האלימים". זה יפה, אבל כרגע מדובר בדיבורים ריקים. צילומים מהדרבי התל אביבי גרמו מבוכה גדולה למשטרה, כאשר מפקד מרחב יפתח, ניצב-משנה דוד גז, שהיה אחראי על הכוחות, נראה כשהוא סופג מקלות שהושלכו עליו ולא מגיב בשום צורה.
עם זאת, המשטרה אינה אחראית על האווירה בקרב אוהדי בית"ר, מועדון שבמשך כל שנות קיומו לא שיחק בו ולו שחקן ערבי אחד. הסיבה המרכזית היא ההקצנה של "הקומץ", שם קוד למי שהם אולי מיעוט, אבל מיעוט גדול ומשפיע של ימין קיצוני בקרב האוהדים - ובייחוד ארגון "לה-פמיליה" שבו יש אלמנטים כהניסטיים ברורים. בבית"ר ירושלים מגבירים את עוצמת המוסיקה באצטדיון כאשר האוהדים עוברים על החוק וקוראים קריאות "מוות לערבים". אולי זה בעצם כל הסיפור: במקום להילחם בקריאות, הקבוצה מחרישה אוזניים. מדובר באוהדים קיצונים וגזענים, מיעוט אולי, אבל כזה שמשליט פחד. אפשר רק להיזכר בדבריו של אבירם ברוכיאן, בעבר שחקן בית"ר, סמל שלה וקפטן, שאמר ב-2009 בכנס נגד גזענות בספורט כי ישמח אם בבית"ר ישחק ערבי. בלה-פמיליה מיד נפגשו איתו לליבון עניינים, וזה עזר. אחרי כמה ימים הוא עשה פניית פרסה: "אני מתנצל שפגעתי באוהדים. אם הם החליטו שלא יהיה ערבי בבית"ר, אז לא יהיה".
יו"ר בית"ר, איציק קורנפיין, טען בסוף השבוע כי לא שמע על האירועים אחרי המשחק. צריך לקרוא את תגובת המועדון כדי להאמין: "האירוע שהיה בקניון אינו קשור לבית"ר ירושלים ולא היה אירוע מתוכנן. כנראה שהתגרה בקניון החלה במסגרת ויכוח בין אחד האוהדים לאחד הפועלים. לא מדובר כאן באירוע אלימות על רקע גזענות". גורם אחר בבית"ר הוסיף: "לא מדובר בארגון לה-פמיליה. ראשי הארגון כלל לא ידעו על האירוע. מדובר באוהדים שהלכו לקניון אחרי המשחק כדי לאכול, כמו אחרי כל משחק בטדי. אחד הפועלים התגרה באוהד בית"ר והכה אותו, ואז אוהדי בית"ר שהיו בסביבה הגיעו כדי לעזור לו והחלה המהומה, שנמשכה בדיוק שתי דקות". ייתכן שהאירוע לא היה מתוכנן, אבל קשה לומר שלא היה גזעני, ולבטח לא נמשך שתי דקות.
חברת הכנסת זהבה גלאון ממרצ פנתה בסוף השבוע לראש הממשלה, בנימין נתניהו, וקראה לו לפעול אישית כדי להביא למעצרם של האוהדים שהיו מעורבים בתקיפה. לדבריה, מעשי התקיפה זכו לא רק לתגובה חרישית, כמעט אדישה, מצד המשטרה, אלא גם מצד המערכת הפוליטית ומצד דרגי השלטון המחרישים כאשר מדובר בתקיפה של ערבים. "אני קוראת לך לגנות את התקיפה הזו, ולהנחות את השר לביטחון הפנים, המופקד על המשטרה, לנקוט מיידית צעדים הנדרשים להבאת הפורעים לדין. צעדים שלא רק יענישו, כי אם ירתיעו ויבהירו שאין מקום לתופעות מן הסוג הזה". חבר הכנסת אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) טען כי הסלחנות של המשטרה מחד, ושל ההתאחדות לכדורגל מאידך, היא הסיבה להמשך התופעות המבישות כמו זו שנראתה בקניון ירושלים במלחה.