סתם כי בא לי אדום כתב:
Frank Serpico כתב:
סתם כי בא לי אדום כתב:
סמל מדיני הוא שלעצמו בעיה, הוא לא רלוונטי והוא חסר משמעות. אבל, כאזרח גרמניה, אין לי שום בעיה עם ההמנון הגרמני, כי על אף שהיותי יהודי אני יכול להשתייך ללאום הגרמני. ערבי ישראלי לא יכול לעשות דבר דומה עם הלאום היהודי.
דוגמה מעולה. ברור לך שיש הבדל בין הלאום הישראלי/אזרחות ישראלית ללאום היהודי, כן?
ומאחר ואתה מסכים איתי שיהדות היא לא רק סתם עוד דת, אלא גם (ואולי בעיקר) לאום, כמו שיש לאום גרמני, אז רק נזכיר שישראל איננה המדינה היחידה בעולם שבה מתקיים חוק שבות עבור הלאום של מדינת הלאום. גם בגרמניה מתקיים חוק שבות מקביל לזה שלנו - "חוק הדם הגרמני" שמו שמאפשר הגירה אוטומטית של כל מי שקשור "קשר דם" ללאום הגרמני אחורה עד למאה ה-18. גם כאלה שלא נולדו בגרמניה. גם כאלה שכל קשר בינם לגרמניה הוא מפוקפק עד קלוש. חוק השבות הגרמני הביא להתאזרחותם של מאות אלפי זכאים בשנות השמונים, שכל קשר בינם לבין גרמניה (תרבות, שפה וכו') היה מקרי ביותר.
לא אמרתי שחוק השבות הוא בעיה, לגיטימי לתת אזרחות רק למי שהוא מלאום מסוים ולמנוע מאלו שהם לא. עם זאת, ברגע שכבר קיימים בשטח שלך אין ספור אנשים בעלי לאום שונה מהלאום שלך, ואתה כבר נתת להם אזרחות, אנא תן להם אפשרות להזדהות עם ערכיך. עם הלאום הגרמני אני יכול להזדהות, עם הלאום היהודי הערבי לא יכול.
העניין הוא שאתה לא יכול להשוות את המצב הפוליטי וההיסטורי שבו נמצאת ישראל לאלו של גרמניה או כל מדינת לאום אחרת באירופה (למשל צרפת). אתה לא יכול להשוות את האתגרים שניצבים בפני ישראל לאלו שניצבים בפני גרמניה (ואני לא מדבר על רמת הקושי או הבהילות, אני מדבר על אתגרים מסוגים שונים לחלוטין). גרמניה משוועת להגירה לא גרמנית של עובדים זרים, של ידיים עובדות, ובעיקר של צעירים. גידול האוכלוסין של הגרמנים עצמם שלילי. ההשלכות הכלכליות של התכווצות האוכלוסין (ובעיקר התכווצות הדור הצעיר, הפרודוקטיבי, התומך בדור המבוגר הגימלאי והנזקק) הן הרות אסון מבחינתה של גרמניה. קרנות הפנסיה נמצאות בסכנה ממשית של קריסה. עוד עשר שנים גרמניה עלולה למצוא את עצמה בברוך כלכלי רציני. מה שיציל אותה זה מהגרים צעירים ופרודוקטיביים - שאינם גרמנים. טורקים, פולנים, צ'כים, סרבים, בוסנים וכן הלאה. האתגר שניצב בפני גרמניה והממשלה הגרמנית זה כיצד לשלבם בחברה הגרמנית בצורה הטובה ביותר. לפתות מהגרים להגר לגרמניה - בזה אין להם בעיה. האתגר שלהם הוא כיצד לשלב את המהגרים בצורה אינטגרלית בחברה הגרמנית - ובצורה הפרודוקטיבית ביותר. (ואפילו על כך יש כיום ביקורת רבה ביותר בגרמניה. בטח בצרפת. גם בהולנד ובשאר מדינות אירופה. לאחר שנות דור של הגישה הליברלית של שילוב המהגרים בחברה המקומית ע"י מתן ביטוי לערכים התרבותיים המקוריים של בני המהגרים, יש היום ביקורת רבה על הדרך הזאת. מדיניות ה"מולטי-קולטי" לא ממש הוכיחה את עצמה, בלשון המעטה).
ישראל, לעומת זאת, משוועת להגירה יהודית (עלייה). משוועת לאיזון דמוגרפי שייטה את הכף לטובת הרוב היהודי. ישראל לא ממש זקוקה לכוח עבודה. בטח לא כזה צעיר. רמת הילודה פה היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי. ישראל עדיין משוועת ליהודים שיעזבו חיים טובים ונוחים במדינות המערב, שיעזבו רמת גבוהה ונוחה, ושיעלו לישראל. את זה ישראל יכולה לעשות רק ע"י ביסוס ישראל כמדינת לאום לעם היהודי. ע"י ביסוס ערכים יהודיים-ציוניים (לעיתים על חשבון ערכים אוניברסליים), ע"י ביסוס גאווה לאומית יהודית ותחושת שייכות וסולידריות יהודית. זה הפיתיון היחידי שישראל יכולה להציב על מנת לפתות עלייה יהודית אליה. לגרמניה יש את הפיתוי הכלכלי, לישראל רק את זה הלאומי-ציוני, הערכי.
בקיצור, ישראל נמצאת במצב פוליטי ודמוגרפי שונה לחלוטין מזה של גרמניה. ישראל גם נמצאת בשלב היסטורי שונה לחלוטין של בניית מדינת הלאום שלה, של בניית האתוס הלאומי (וכל מדינת לאום נבנית על אתוס לאומי. לנו יש את התנ"ך ואת סיפורי הגבורה של החשמונאים או מורדי מצדה, לגרמנים יש את אפוס שירת הניבלונגים, את ימי הביניים ואת האבירים). גרמניה כבר התגבשה לפני למעלה ממאה לכדי מדינת לאום. ישראל עדיין לא. לגרמניה זה כבר לא נחוץ, וכלקח היסטורי אפילו כדאי שירפו קצת. לישראל, מה לעשות, זה עדיין נחוץ. מאוד.
ה"עדיין" הזה, להבנתי, הוא זה שמפריד בין מי שמגדיר את עצמו כציוני, למי שמגדיר את עצמו כבר כפוסט ציוני. לדעתי אנחנו עדיין בשלב ה"עדיין".