גיא האדום כתב:
אני חושב שהטיעון שהוא האריך את הסבל של בנו או כל דבר דומה לזה הוא שטותי. הבעייה לא כאן. יש כאן כמה בעיות. ראשית, זה שהוא נמנע מלדבר על הכוונות שלו או על הדעות שלו בזמן אמת. שנית, שהוא אמר פעם אחר פעם שהוא רוצה לחזור לאנונימיות וכנראה שזה לא היה נכון. שלישית, שאין לו רקורד. הרקורד היחיד שלו, הסיבה היחידה שהוא מפורסם, הסיבה היחידה שיש לו סיכוי טוב להיבחר במקום גבוה, היא שהבן שלו היה בשבי החמא"ס ושעם ישראל, על רקע קמפיין יקר ורחב ממדים מאוד הזדהה עם גורלו (ואני לא אומר דבר כאן על המחיר - שווה או לא), וכל זה נראה קצת לא רלוונטי ואפילו ציני.
דרך אחרת להסתכל על זה היא לחשוב על מישהו שתרם סכום נכבד לקמפיין להשבת שליט - כספים שבזכותם בין השאר נועם שליט הפך לדמות ציבורית כה מוכרת - ומתעב את מפלגת העבודה ואת מה שהיא מייצגת (ואני אגב לא תרמתי וקמפיין ולא מתעב את העבודה). איך הבנאדם הזה אמור להרגיש? הכספים שהוא תרם הפכו למשהו שמשגר את שליט לקריירה פוליטית ותורמים למפלגה שהוא שונא.
אני לא חושב שזאת שחיתות איומה או ארוע מזעזע בתולדות האומה. כמו שאמרתי קודם - זה מוזר וזה מיותר.
אין בזה שום תקדים
אפשר לחשוב מה היה הרקורד של אנסטסיה מיכאלי?
הדבר היחיד שייחד אותה היה היכולת להביא הרבה ילדים לעולם ולהישאר יפה ואסתטית...
ויש עוד הרבה דוגמאות... אני גם חושב שזה מעט חסר טעם, אבל הצקצוקים והזעזוע של אנשים כאילו יש פה איזה תקדים מיוחד ומוזר, לא ברורים לי.
זאת פוליטיקה, אני לא בקיא בהסטוריה האמריקאית, אבל אני לא אתפלא אם גם שוורצנגר (או רייגן) לא בלט בעשיה ציבורית לפני שהפך למושל.
מה יגידו המפיקים ששפכו מליוני דולרים על סרטים בכיכובו? הם בטח היו דמוקרטים... אז הוא בגד בהם?
ושוב, אני לא הייתי מצביע לאף אדם שלא הוכיח עשייה כלשהי בעבר (מה שסותר את רב הפוליטיקאים לצערינו), וגם הדוגמאות הקציוניות שהבאתי פה, מראות שבד"כ מדובר בכישלון צפוי.
אבל לציין את המקרה הזה כאילו זה איזה מקרה קצה, נראה לי לא נכון ולא צודק.