Fez כתב:
מתנחל אדום כתב:
Fez כתב:
אני חושב שאתה דוקא מפספס את הבעיה, ובענק.
אנטיגונה לא טוען שיש בעיה עם הפרטים הדתיים באופן "אינהרנטי". ברור שהם בסה"כ אנשים. וכמו כל אדם, יש ביניהם טובים יותר וטובים פחות.
אבל הפואנטה של אנטיגונה, ואני מסכים איתו לחלוטין, היא שהאמונה הדתית עצמה מכתיבה להם גישה מסוימת. כשאתה "קדוש" והאחר "חול" ו-"כופר", כשאתה עושה דברים "לשם שמיים" והאחר עוסק ב-"הבל בלים" ו-"דבר חטא", כשאתה "ראית את האור" ולאחר רק צריך לתת דחיפה קטנה כדי שגם כן יראה (הרי יש לו "ניצוץ אלוהי") - את כל הדברים האלה אתה לא יכול לנתק מהפרט הדתי. ואני בכלל לא מדבר על היחס בהלכה לגויים, נשים וגם לחילוניים, שהוא פשוט מחפיר. שוב, זה לא ב-"אשמתו" של הדתי, לא מכיוון שיש בו משהו פגום באופן אינהרנטי, לא משום שהוא אינו מעוניין לכבד. אלא משום שהאמונה שלו מקדשת ערכים שהם בעיתיים, ולעתים אף איומים. האמונה שלו היא זו שלא מכבדת. ואי אפשר לנתק את הדתי ממה שהוא מאמין בו. ההפרדה שאתה עושה כאן היא מלאכותית לגמרי.
אני שוב חוזר לאותה נקודה - ההתייחסות בארץ היא אך ורק ל-"אורח חיים". דתי, חילוני, מסורתי, ממסד, כפייה. אבל אי אפשר לנתק את "אורח החיים" מהאמונה שמובילה אליו, פשוט אי אפשר. כשהאמונה של מגזר גדול היא שהמדינה הזאת צריכה להתנהל על פי איזה ספר מתקופת הברונזה (שהערכים שלו הם בהתאם) ופרשנויות שלו מתקופות בהן שוביניזם, גזענות ועבדות נחשבו לתקינים לחלוטין, וכשהאמונה הזאת גם מקבלת גושפנקא בעיניהם מכוח עליון, ברור שיש פה בעיה. ולא ניתן לנתק אותה מהפרט שמאמין בה.
הכל תלוי בחינוך. הכל תלוי איך לוקחים את ההלכה ואיך מלמדים אותה.
כן, אני דתי. וכן, אני חושב ומאמין שזו דרך החיים הנכונה (רק שלכל אחד גם יש הגדרה אחרת מה זה להיות דתי). וגם אני למדתי מה הם הדברים ה"חשובים" ו"קדושים" ומה הם הדברים שהם "הבל הבלים" וכו'. אבל אם חונכת נכון אתה תלמד לתת כבוד לכל אדם באשר הוא (ואפשר גם לראות איך כל סקטור בציבור האורתודוקסי מתנהג אחרת לגויים, נשים וחילונים, וכל זאת למרות ההלכה האחידה כביכול). ונכון, לפעמים ההתעסקות של חבריי החילונים בדברים מסוימים תרגיש לי זולה, שטחית, ופשוט לא נכונה (וכן, אני יודע שזה נשמע מתנשא אבל זו ממש לא הכוונה). אני אישית בוחר למרות זאת לקרוא למספר לא קטן של אנשים חילונים חברים שלי. יש אנשים דתיים שכנראה יעדיפו לא להתחבר לחילונים ולא לקרב "ערכים חילונים" לילדים שלהם, ועם כמה שזה עצוב, זה גם מובן. אבל אני חושב שאם הדת מובילה אותך לזלזול באחר וחוסר כבוד- אז לפי עניות דעתי יש משהו מאוד דפוק בדת של אותם האנשים.
אגב, אני לא רואה באנשים ש"רוצים לדחוף אותך אל האור" אנשים רעים, ואני מקווה שגם אתה לא. אולי הם קצת הזויים, אבל אני לא חושב שהם פוגעים באף אחד או מכוונים לפגוש במישהו, ולכן גם אין סיבה להיפגע מהם. ואותם אנשים בדרך כלל גם נותנים כבוד לאחר לפי מה שאני יודע.
אני כמובן לא מפקפק בטוב כוונותיך באופן אישי, ואני גם לא טוען שהדת לא משאירה שום מקום לאינדיבידואליות (אם כי היא בהחלט מצמצמת אותו). בוודאי שיש גם אינדיבידואליות מסוימת בתוך הדת, וכפי שאמרת נכון אפשר גם לראות את זה בין הסקטורים השונים ובתוכם.
עדיין, צריך להבין שמה שאתה בעצם אומר זה "אני לוקח את הדת ומתאים אותה לערכים מודרניים של סובלנות ושיוויון". אתה (כנראה) לוקח מהיהדות את הדברים שנראים לך ערכיים ע"פ תפיסת עולמך (המודרנית) ומתעלם מאלה שלא. וגם אם חלק גדול מציבור ה-"מאמינים" ברוב הדתות הוא כזה בסופו של דבר, הדת היא עדיין נקודת פתיחה ערכית רעה מאוד, ותמיד יהיו אלה שיתייחסו אליה כלשונה. למעשה, כשמתייחסים אליה כלשונה, היא אסון ערכי (לא כי יש בה רוע אינהרנטי - אלא כי היא מותאמת לערכיה של חברה עתיקה מאוד). ומעבר לערכים הספציפיים בתוך הדת, עצם הקונספט של פעולה מתוך ציווי שמימי וכוח עליון הוא דוגמטי ומסוכן, ויכול לגרום לאנשים להתנהג בדרכים קיצוניות להחריד.
אם לחזור לנושא הדיון - בוודאי שאני לא רואה באנשים האלה אנשים רעים, ובכלל אני לא רואה בדתיים "אנשים רעים". מה שאני טוען כאן זה שזו כלל לא הפואנטה. הבעיה עם הדתיים היא שהם אוחזים באמונה דוגמטית שמשרה עליהם מערכת ערכים נוראית, שמעבר לזה שהיא רואה אותי בתור נחות (במקרה הטוב), היא גם שואפת להשריש את עצמה אצלי באופן אישי ובמדינתי באופן ציבורי (וזה לא עניין של "הממסד", אלא עניין שנובע ישירות מהאמונה). כלומר, הבעיה שלי היא כמובן לא אישית עם אף דתי אלא עם האמונה הדתית ומה שהיא גוררת בעקבותיה. וכאן ההפרדה בין "הממסד הדתי" לבין "הפרט הדתי" היא בסופו של דבר מלאכותית.
וקצת על "התאמת הדת לערכים המודרניים", בגרסא הנוצרית (גם ככה כמעט כל הדוגמאות השליליות שם הן מהתנ"ך):
http://www.youtube.com/watch?v=PK7P7uZF ... ure=relmfuיכול מאוד להיות שרוב הדתיים הם כאלה, והם באמת מחפשים את הטוב באמונה שלהם. זו עדיין אמונה בעייתית מאוד.
לא מסכים איתך. ואני לא בטוח שאני אצליח להסביר בדיוק למה, אבל אני אנסה.
דבר ראשון, אני לא אוהב את ההשוואה לנצרות. גם בגלל שמלכתחילה אני חושב שזאת בדיחה טובה שאם האליל שלהם יקום לתחיה הוא לא יוכל לאכול אצל נוצרי בבית, אבל אצלי הוא יאכל בכיף, וגם כי הרוב הנוצרי המוחלט הוא חילוני, ואני לעומת זו מדבר איתך על היהדות האותודוקסית.
קשה לי קצת (בלשון המעטה) עם ההצהרה שהדת היא "נקודת פתיחה ערכית רעה מאוד", בייחוד בגלל שאם או בלי קשר לדת, כל פעם שאני רואה ילדים ואנשים שחונכו בחינוך הדתי (לאומי) לעומת אנשים שחונכו בחינוך החילוני ב99% מהמקרים הדתיים נראים לי אנשים ערכיים יותר (גם הדתל"שים למיניהם)- אבל אתה יודע.. אני אומר כך.. אתה תאמר אחרת.. למרות שכמובן שאפשר לגבות את הנתונים בצורה מסוימת בכמות הנתינה והערות החברתית של הציבור הדתי לאומי.. כגון- גיוס לצה"ל.. התנדבות.. תרומה לנזקקים וכו'.. (ואגב, כל מה שאני אומר בערך זה מתנשא ומגעיל ואני שונא להיכנס לדיון הקטנוני הזה, אבל להגיד בכזו נחרצות שסולם הערכים שלך יותר טוב משל אדם אחר, במיוחד במצב שבו זה לא כל כך ברור לעין זה קצת מעצבן).
אם היהדות האורתודוקסית הייתה נכחדת והיו רוצים בעוד 500 שנה נגיד לחדש אותה כמו שהיא הייתה באמת בעזרת ספר אחד, על איזה ספר היית ממליץ? (רמז: לא מדובר בתנ"ך)
ה"מודרניות" הזו היא סימן ההיכר של היהדות בכל דור ודור. מאז ומתמיד היהדות התאימה את עצמה למציאות שנוצרה, כשהבסיס של היהדות נשאר שם תמיד ברקע.
כיום יש כמה ערכים ביהדות שמתנגשים זה עם זה בסוגיות מסוימות, ולצערי ולצערינו ישנם מספר לא קטן של אנשים שבוחרים בתפל (הכל סובייקטיבי כמובן) ולא במה שחשוב באמת. עושים ריבים ומזיזים עולמות על פרנציפים קטנים בצורות מגעילות ולא קולטים שהם עושים עוול הרבה יותר גדול, ובשפה הכי פשוטה- חוטאים.
אני חושב שהדת היהודית נותנת נקודת פתיחה ערכית הרבה יותר טובה לכל אדם (ואפילו בייחוד אם הוא באמת ירא שמיים), השאלה היא לאן מנתבים את העניין.
DON'T HATE THE GAME- HATE THE PLAYER (ולא, אני לא בקטע של שנאה, אני פשוט אוהב להפוך משפטים

)