tsach כתב:
אנטיגונה כתב:
איך אני אמור לכבד אותו בביתי?
לתקוע מזוזה בביתי? להכשיר את הבית?
סליחה, לי החילוניות חשובה מאד.
כמו שלאחרים חשוב לסמן בגופם ובביתם שהם דתיים, לי חשוב שלא יהיו מסומנים אצלי סממנים דתיים.
אפשר להבין את זה ואפשר לקבל את זה.
אנשים נורמטיביים.
וכמו שאמרתי, אם לא אז לא.
ניפגש רק ברחוב או במקומות אחרים.
ולא, הם לא ילדים בני 5.
הבעיה היא שהם חושבים שכולם צריכים להיות כמוהם.
יש דתיים ויש כאלה טועים, שעדיין לא ראו את האור, ומתפקידם להראות להם אותו.
וחלק מהתפקיד הזה הוא לחייב אותי להתחתן בטקס דתי, למות בטקס דתי, ולצפות ממני כאילו להתחשב באמונתם בביתי ובמקומות מסויימים, ובעצם מה שהם רוצים שאצטרף לאמונתם.
אנטיגונה,
אני חילוני לחלוטין, ואני מסכים עם כמעט רוב דעותייך בנושא הזה, אבל לדעתי אתה מכניס את עצמך לסרטים שכמעט ולא קיימים.
לא קרה לי שדתי ביקש ממני להניח כיפה או להשלים מניין או לא לאכול כשר.
הבעיה היא לא בדתיים עצמם אלא בממסד הדתי, הוא מכריח אותך להתחתן בטכס דתי (אפשר גם להתחמק על יד רפורמי וחול) למות בטכס דתי (יש מלא בתי קברות חילוניים בקיבוצים) ולא לנסוע בשבת בתחבורה ציבורית, כל הדברים האלו הם באשמת הממסד הדתי לא הדתיים.
יש איתי במילואים מלא חברים דתיים ומאולם לא ביקשו ממני להניח תפילין להשלים מניין או לשים כיפה על הראש.
בקיצור, דיון ארוך עם מלא אמוציות שלא קשור למציאות.
במציאות שלי התמודדתי עם דברים דומים.
בצבא ובמילואים כשסירבתי לקחת חלק בקידוש ולשים כיסוי ראש, בהשלמת מניין בבסיס (הייתי בפלוגה קטנה) ובטקסים דתיים כלשהם.
במשפחה שלי, שמצד מסויים קרובים מאד לדת, וקשה להם לקבל עד היום שמצפוני לא מאפשר לי לבוא לבית כנסת לברכות ובכלל, גם לא לשבת בשולחן אחד בחגים ולקרוא דברים שאני לא מאמין בהם וסולד מחלקם.
ועם חברים, או סתם בעלי מקצוע, שמצפים ממני שאתקע מזוזה בבית שלי, ולא מתביישים לומר זאת בפני, ולא מבינים כשגם שזה נאמר בנועם מדובר בבקשה חצופה.
בגדול הדבר שהכי קשה להתמודד איתו זה הציפייה והלחץ המשפחתי לנהוג לפי כללי הדת כשמישהו מהמשפחה נפטר.
וחוסר היכולת של הצד השני להבין שיש אנשים עם תפיסת עולם שונה, ושאם אתה דבק בה זה לא אומר שאתה לא מכבד את הצד האחר.
אבל זה פשטני כשלא מודעים לשם מה נקבעו כל החוקים והמצוות האלה, ומיתממים כאילו מדובר כאן רק במתן כבוד לאחר.