החתול של שרדינגר כתב:
אם, נניח, תיהיה תחבורה ציבורית 24/7, אבל בשבת ומועדי ישראל יהיו רק נהגים גויים, האם ליהודים דתיים תיהיה בעיה לנסוע באותם אוטובוסים בימי חול?
ואם לא-האם אותם אנשים יוכלו להשתמש בתחבורה הציבורית בשבת?(הרי הם עצמם לא מחללים שבת ולא מחטאים אף יהודי אחר)
כמו שקומוניסטים כתב, הלכות שבת הן הלכות מסובכות מאוד שמרכיבים הרבה שיקולים.
בעקרון, ברמה הלכתית יבשה, נראה שאפשר לסדר מצב בו יהיה הדבר מותר. (אם כי, אני עדיין מסתפק לגבי דיני עירובין)
אך, כמו שטקנובוי כתב, יש גם שיקולים שמעבר להלכה היבשה.
במקרה הזה השיקולים שמעבר להלכה היבשה יהיו מראית עין (אם כי, אם ניתן להתפרע אם ההשאלה ההיפוטתית ולהניח שזו כבר תהיה מוסכמה חברתית..) ואווירת השבת.
אין בעיה להתיר כמעט כל דבר אם ננסה.
השיקולים הם לא רק הלכתיים יבשים, כי אם נושאים את רוח ההלכה וכללים מטא-הלכתיים אחרים.
לדוגמא, בשבת - "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה".
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" התורה לא נותנת לנו רק ספר הוראות (אם היא כן היתה נותנת, כנראה שזה היה ספר ההוראות הגרוע בעולם), אלא משלבת בו גם ערכים על הלכתיים ותורנים.
הציווי על מנוחת העבד והאמה, הזכרון של יציאת מצרים וההגדרה של שבת כ"מקרא קודש" הם לא ציווים הלכתיים מדויקים, אלא, הם מעין הדרכה כללית כזו לאופי השבת הרצוי.
ולי נראה, ואולי אני טועה, שתחבורה ציבורית תהיה פגיעה משמעותית באווירת השבת שהתורה מנסה לעצב, כיום מנוחה וקדושה.