פורום השדים האדומים

עקב טיסה אני נאלץ לחפש פנסיון שיסכים לקבל את שני הקינג צ'ארלס המקסימים שלי, בני שנתיים וחצי שנה.
מחפש פנסיון אמין רצוי עם כלבים קטנים כמוהם באיזור רמת גן-גבעתיים.

ראיתי את dogtrail.co.il, מישהו מכיר?

יש בכפר רות (צומת שילת בואכה מודיעין) את הלוחש לכלבים. את הכלבה שלנו השארנו שם כמה פעמים ונראה שהיא די מרוצה מהמקום..

אפיקים
http://afikimdogs.co.il/

ביקשתי לאיזור גבעתיים-רמת גן, עד לאפיקים אני כבר אשים בקיבוץ אצל ההורים שלי.
בכל אופן הסתדרתי אז תודה על הכוונה הטובה.

לא שמתי לב מצטער.

סתם הרהור - לא עדיף?

זה לא רלוונטי כי אני לא נייד למרחק הזה, וצריך למצוא את הפתרון למרחק הזה כבר מחר. אם היה לי פתרון למרחק הזה הייתי שם אצל ההורים.

קינג צ'ארלס זה כלב שזקוק לפנסיון מהודר ויוקרתי+ ארוחת בוקר כלול(תה+כמה חטיפי ברווז)
אני מת על הכלבה של השכנים(קינג צ'ארלס יפיופה ועדינה)

לא יודעת אם רלוונטי אבל , חוות הדוד משה בכפר טרומן,כ-10 דקות נסיעה מנתב"ג ואז זה נוח בדרך הלוך/חזור לטיסה.

למה, וסתם כלב כמו דינו או בניטו יכול להסתפק בשדה הבור הסמוך...?

כל מילה.

אפשר לדעת בסוף באיזה פנסיון בחרת?
גם לנו יש את הבעיה על הכלבה שלנו,ואפשר לומר שאם היה לנו פתרון ראוי ובטוח לכלבה סופר מפונקת שלא ישנה בחיים בלי אחד "ההורים" שלה מאז שהיא אצלנו (יותר מ3 שנים),כאשר אפשר לומר שזה משבש לנו את החיים,ואני מעריך שהיו לי עוד כמה חותמות בדרכון,או כמה ימי חופש במידה והיה לי מקום ראוי.

בחרתי לשים אותם אצל חברה של אישתי שמאוד רצתה לארח שני כלבים אצלה בבית, מסיבה לא מובנת. מכיוון שאני סומך עליה הסכמתי, למרות שלא הייתה לי בעיה לשלם כסף שמישהו יטפל בהם כמו שצריך.
דיברתי עם בחורה בשם טלי מפנסיון dogtrail.co.il שנמצא בברוכוב בגבעתיים והיא נשמעה לי מאוד מקצועית, גם מאלפת כלבים, אז אם הייתי צריך פנסיון הייתי שם אצלה.

אמנון, במקרה הבאמת ייחודי שלכם (כלבה סופר-דופר-מפונקת) הייתי מציע אולי לא לפנות לפנסיון סטנדרטי (כזה המוני, שמאכלס בכל רגע נתון כמה וכמה כלבים בכלובים אנונימיים), אלא לפנות לאנשים פרטיים (בד"כ דוג-ווקרים וכאלה) שמארחים כלבים אצלם בבית או בדירה למספר ימים. אנשים כאלה (ואני מכיר כמה) יכולים לקלוט אצלם בבית מקסימום של כלב אחד או שניים (בדר"כ בנוסף לכלב הפרטי שלהם), ואז האירוח הוא הרבה יותר אישי ואינדיבידואלי. מה גם שהכלב לומד להכיר אותם באופן אישי ולסמוך עליהם, ואז הפרידה והשהייה אצלם קלה הרבה יותר.

המקרה הספציפי הזה שלנו,באמת משבש לנו את החיים.
אנחנו לא סובלים מזה,אלא פשוט "נחסכים" מאיתנו ההנאות שכרוכות בנסיעות שבהן צריך לעזוב את הבית,לפחות ברמה הזוגית.
בנסיעה האחרונה שלי לאמסטרדם כאשר חברתי גם לא חזרה לישון בבית,היא קראה לחברה שלה שהכלבה מתה עליה לישון אצלנו ומשחקת איתה ללא הכרה,והכלבה פשוט הלכה לפינה,לא זזה מהמקום,לא רצתה לעשות את צרכיה,לא אכלה ולא שתתה.
אחרי כמה שעות חברתי חזרה הביתה,הכלבה שוב התעוררה לחיים.
מאמין שבחודש הבא ניסע לאיזה לילה בארץ ונארגן חברה אחרת שתנסה לתת את המענה,כדי שנוכל לראות כיצד היא מגיבה כאשר אנחנו בארץ,ולא לעשות ניסויים כאשר אנחנו בחו"ל.
הפתרון שלך של אירוח בבית אחר,ועוד עם כלב אחר בבית נראה לי בעייתי משהו.
אני לא גאון גדול בכלבים,אבל אני יודע מול מי יש לי עסק,ואם הכלבה בבית שלה לא מסתדרת,אני לא רוצה לחשוב מה יהיה בפנסיון כזה או אחר.
אשקר אם לא אומר שזה סופר מטריד אותי,אבל אני מקווה נמצא פתרון בהקדם,כי בדרך הזאת זה לא יכול להימשך.

מקרה קלאסי שבו אתם נותנים לכלבה לשבש את חייכם, והיא, בתודעה הכלבית שלה, מבינה את זה.

פשוט נוסעים וזהו. מה יקרה? לא תאכל? אז שלא תאכל כמה ימים. לא תעשה פיפי וקקי? בסוף היא תהיה חייבת לעשות. תהיה ארבעה ימים מתחת למיטה? ביג דיל. באמת, אמנון, זה כולה כלב. לכלב יש שתי תכונות מופלאות שחסרות לנו - לכלב אין עבר או עתיד, כלב חי את הרגע. ודבר נוסף - כלב זה בעל חיים סתגלן בצורה מופלאה. הם מתרגלים לכל מצב (אם אנחנו מאפשרים להם, כמובן).

זהו.
שפעם גם אני חשבתי כמוך.
אבל מישהי סיפרה לפני 3 חודשים שהיא נסעה לחו"ל,והכלב שלה קיבל דיכאון,נכנס 4 ימים מתחת למיטהופשוט מת שם.
הזוי - אבל אמיתי.
והכלב הזה עוד נשאר עם בעלה בבית,למרות שהיא הייתה המטפלת הראשית בו,לעומת הבעל שכמעט לא התעסק איתו.


אבל כמו שאמרת,אנחנו לא יכולים לתת לשזה לשבש את חיינו,ונעשה מהלך.
מה שיהיה יהיה - ואני מקווה שיהיה טוב.

אתה נותן לי דוגמה של אחת לאלף. כמה כלבים באמת מתפגרים כתוצאה מנסיעה של ארבעה ימים של בעליהם מהבית?

כמה כלבים (כולם אומללים אגב כשמשאירים אותם לבדם. אין כלב שאוהב "להנטש" ע"י בעליו. אף כלב לא מבין ויודע שבעליו עתידים לחזור בעוד כמה ימים) "נשארים בחיים" כשבעליהם חוזרים מהטיול או מהנופש?

עשרות אלפי כלבים מתרגלים לסידור הזה של פנסיון או שמרטף לכמה ימים בעת שבעליהם נוסעים לחו"ל/גליל/צימר/טיול/נופש. מתרגלים בעל כורחם כי כלבים הם בעלי חיים סתגלניים. הבאת דוגמה של אחד מהם שמת (לא ברורה אגב מה הסיבה האמיתית), והשלכת את זה על הכלבה הפרטית שלך. במילים אחרות - ניבאת את מה שחייב להתרחש. עכשיו לא פלא שאכן זה צפוי להתרחש.

הסיכוי הוא אחד למיליון שמשהו טראגי יקרה לכלבתם האהובה. הסיכוי הוא אחד למיליון שהיא לא תחיה. בינתיים אתם אלו שלא חיים. וזה קורה אחד לאחד.

אגב, זה מזכיר לי את כלבי הראשון (הייתי אז בן 10). הוא היה בן שלוש. נסענו אז לראשונה בחיי לחו"ל. נסענו לשלושה שבועות(!), ובפעם הראשונה השארנו אותו בפנסיון. פעם ראשונה - שלושה שבועות! (ואז הפנסיונים לא היו מלוקקים ומפונפנים כמו אלו היום, שהרבה מהם, לפי דעתי, שרלטנים. כי כלב לא באמת זקוק לספא, ג'קוזי ולרקיקים של פייב או'קלוק טי).

בקיצור, חזרנו כעבור שלושה שבועות. הכלב היה שמח ונרגש לבואנו. שלושה שבועות הוא לא אכל וכמעט לא שתה, ולא הספיק לנבוח. שום דבר לא קרה לו (מלבד זה שהוא איבד כמה קילוגרמים ממשקלו, ואיבד את קולו מרוב הנביחות). כמה ימים והוא חזר לעצמו ושכח הכל. המשכנו לנסוע מדי שנה ולהשאיר אותו שם. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 15.

אני מוכרח לציין שגם אשתי מאוד חוששת מהשארת הכלבים בידי אדם שהם לא מכירים בבית עם כלב נוסף, לפני חודשיים שנסענו לחו"ל השארנו אותם לשלושה לילות אצל מישהי פרטית שהוטרינר המליץ לנו לשים אצלה את הכלבים תמורת תשלום סמלי, היו עוד שני כלבים בבית וגם ילדים, בית גדול עם גינה בגבעתיים, הם ישנו בתוך הבית על הספות והרגישו מצוין, אכלו ושתו. הכלבים שלי מפונקים יד מפונקים-מאוד, ואשתי חרדתית בכל הקשור אליהם, למרות הכל זה עבד יופי.
כלב זה חיה חברתית שחיה בלהקה, אמנם הלהקה המוכרת לו היא בני אדם אבל הוא חייב להכיר גם את בני מינו מידי פעם, לכן לא נורא אם יהיה בבית עם כלב/ים נוסף לכמה ימים.

אם תרצה את הטלפון של הפנסיון הפרטי אוכל למצוא אותו

זאת הטרגדיה האמיתית של רוב הכלבים בעידן המודרני (או לפחות במדינות המערב) - כל כך הרבה כלבים מפונפנים איבדו את הקשר הטבעי שלהם לבני מינם.

(אני מדבר כמובן על ברי המזל שבהם, שיש להם בית. כמובן שהטרגדיה הבאמת אמיתית היא שואת הכלבים - במכלאות, על שולחנות הניסויים, ובהריגה הסיטונאית).

ששלק אתה תמיד יכול להשאיר את הכלבה שלכם אצלי
פידל מאד ישמח לתוספת הלא צפויה בתפריט שלו

דווקא בבית שלהם הם לפעמים יותר לחוצים ומפוחדים.

כשהייתי בן 10 אימצנו מsos כלב עם נטישת חרדה קשה למדי
כמובן ששם לא טרחו להגיד לנו את זה, ולנו לא היה מושג קלוש בגידול כלבים שלא לדבר על עוד כלב בבית שזה חובה לגידול כלב עם נטישת חרדה
רק שתבינו, כשקיבלנו אותו הלכנו לאכול באיזה מסעדה, קשרנו אותו בחוץ, הוא ישב וראה אותנו, אבל נבח כמו מטורף חצי שעה עד שיצאנו
כשחזרנו הביתה הוא היה חמוד רצח, תמיד היה הולך אחרינו ומאוד חברותי. בלילה שוב הוא נכנס למצב הזה, וכשנרדמתי, בלילה הראשון איתו, הוא לא נתן לאבא שלי להתקרב אלי. כל פעם שאחד ההורים שלי התקרב למיטה שלי הוא ישר הראה שיניים
כמובן שלמחרת שחזרתי מבית ספר גיליתי שהוא קילף את כל הדלת של הכניסה עם הציפורניים ונבח כמו מטורף כל הזמן לפני השכנים. כשחזרתי הוא גם המשיך לנבוח משמחה לאיזה שעה
אגב, הכלב השני שאימצנו היה יותר טוב, אבל גם הוא לא היה משהו, הכלב הכי היפראקטיבי שנתקלתי בו אי פעם...
באמת שבכל המקומות האלה לאימוץ צריכים לעשות דיבור קל עם מי שמאמץ בהתחלה על אילוף ...
הא, זה בגלל חרדת נטישה, טוב נו..

לפי דעתי פק"ל אימוץ חובה חייב להיות פגישה אחת עם וטרינר, ושלוש פגישות עם מאלף.

יכול למנוע כל כך הרבה בעיות ועוגמת נפש.

ברור שהסיכוי שייקרה לה משהו הוא כמו הסיכוי ייקרה לנו משהו,או אפילו פחות מזה.
עדיין,כמו שהצלם ציין,לי לפחות יש חרדה מסויימת כלפי הכלבה.
אבל כמו שאמרתי,יהיה מה שיהיה - אנחנו לא יכולים לתת לה לנהל את חיינו.
אנחנו חיים לפי המוטו של keep on rocking, או לא?....


הצלם,אם אצטרך את המספר אפנה אלייך.
בינתיים אני אנסה למצות את העניין של להשאיר אותה בבית עם מישהי ללילה אחד.
אם לא,נעובר לתוכנית ב'.

גם אנחנו לקחנו כלב מ SOS ואח״כ התברר שסובל מחרדת נטישה בגלל שננטש מאמא שלו ממש בגיל 0..
היה ממש קשה בהתחלה, הוא התנהג כמו מלאך איתנו בבית ושהיינו יוצאים ומשאירים אותו לבד המלאך הפך לשטן, גם אצלנו הוא קילף את כל הציפוי של הדלת, הרס ספות ורהיטים והשתין בכל פינה בבית. התחלנו לסגור אותו במרפסת ובמקביל לעבוד עם מאלף שהצליח למתן קצת את ההתנהגות שלו..
לפני חצי שנה נסענו לחו״ל לחודש וחצי ושמנו אותו בפנסיון (איפשהוא ליד אבו גוש באזור ירושלים).
ידענו שהסיכוי שהחרדת נטישה תחזור לו הוא גבוה מאד..
חזרנו מחו״ל ומסתבר שהזמן בפנסיון רק עשה לו טוב, הוא קיבל עצמאות ובגרות, הוא עדיין לא מבסוט שאנחנו משאירים אותו לבד בבית אבל הוא פשוט נכנס למלונה שלו והולך לישון..

דרך אגב, מישהו פה המליץ על חוות ״הדוד משה״, אני ממליץ לא להתקרב למקום!
אנחנו בהתחלה סגרנו איתם גם כן בגלל המלצות. בטלפון הבחור אמר לי שהכלב כל היום ירוץ ויוציא אנרגיה ואפילו יחזור אליי רזה יותר בגלל כל המשחקים והריצות..
הלכנו לראות את המקום, הכל באמת נראה מפואר, מושקע וחדש אבל בשיחה איתם מתברר שהכלב כל היום נשאר לבד (לפעמים עם עוד שותף) בתוך הכלוב (שהם מגדירים כחדר ולא חלילה ככלוב) ורק אם נשלם אקסטרה, יוציאו את הכלב לזמן משחק בגינות היפות שבחוץ ואפילו יצלמו אותו וישלחו לנו תמונות במייל! בתמורה ל 30 ₪ לכל זמן משחק (20 דק׳). גם ככה עמדנו לחרוג מהתקציב (הם לא זולים ונסענו לחודש וחצי..) אז שאלנו אותם והבנו שאם לא נשלם אקסטרות על זמני משחק הכלב יישאר במשך חודש וחצי בכלוב, סליחה, בחדר!  

אגב, (וזה מופנה בעיקר לששלק) - כשכלב נשאר לבדו, הוא ירגיש טוב יותר ורגוע יותר (בין אם לכמה שעות, כשיוצאים מהבית, ובין אם לכמה ימים, כשנוסעים לחו"ל) אם הוא ישאר בחברת כלבים אחרים (אפילו כאלה שאינו מכיר).

אפקט החברה, הלהקה, הכלבים האחרים שסביבו, ממתן כל התנהגות קיצונית שלו. בוודאי חרדת נטישה.

לכן יעשה טוב גם לתותי, אמנון, אם תשאירו אותה דווקא בחברת עוד כלב אחד או שניים (אפשר לוודא מראש שמדובר בכלבים שיסתדרו ביחד). עצם זה שהיא תשאר לא לגמרי לבד, אלא עם עוד כמה כלבים, יעשה לה רק טוב. עדיף מאשר לבד-לבד (עם עוד בן אדם).

תחשבו על ילד - היכן הוא ירגיש פחות לבד ומפוחד - כשהוא לבד-לבד לגמרי לבדו (אפילו עם בייביסיטר, אפילו אם מדובר בחדר שלו), או כשהוא מבלה לילה שלם לבד עם החברים שלו. או אפילו בקייטנה.

האמת שגם אני שמעתי על זה, זה משהו חדש שלא היה פעם. אני מניחה שכשנוסעים לחודש וחצי זה אכן לא משתלם אבל אם מדובר רק בשבוע או סופ"ש זה לא נורא. אבל ס"כ גם התנאים לכלב וגם היחס מבין שאר הפנסיונים הוא ממש לא נורא ואף מצוין.
אם כבר מקום לא להתקרב אליו זה הפנסיון בכפר הירוק!!

מאחר ואני בעליה של כלבת שנאוצר ננסי, והנושא של טיסות ונסיעות מטריד גם אותי, מספר הערות ושאלות.

נכון להיום אני ממוקם במרכז אירופה, ואני שמח לבשר לכם שכלבים הם כבר מזמן לא מטרד.
אחת למספר חודשים, אני לבדי או עם החברה, עולים על טיסה או רכבת בחברת "מיני" ויוצאים למספר ימי חופש.
ברכבת אין בכלל בעיה, כאשר "מיני" מתחילה את הנסיעה בתוך התיק, ובהמשך עוברת למושב הריק.
אין צורך בכרטיס, כאשר הבעיה היחידה נשארת המלון.
בטיסה, ובגודל של "מיני" ברוב המקרים אין בעיה, כאשר העניין העיקרי הוא המחיר.
יש צורך בהשקעה חד פעמית של תיק נשיאה לכלב.
החברה המועדפת עלינו היא "Air-Berlin", שהם היחידים בעלי מחיר קבוע של 25 יורו לכלב בקבינה (בתוך המטוס בתחת למושב).
רוב החברות לוקחות 10 יורו לכל קילוגרם.

מלונות הם היום סיפור די זול, וברוב הפעמים המחיר זול מיום בפנסיון.
רוב הפעמים אנחנו משלמים 8 עד 10 יורו ללילה.
במשך היום "מיני" נשארת לבדה בחדר, כאשר יש לה בפינה מיים ואוכל יבש.
בבוקר אנחנו מטיילים יחד עם "מיני", במיוחד אחרי ארוחת הבוקר לשחרור וסיגריה.
בשעות אחר הצהריים אנחנו חוזרים למלון למנוחה, ולוקחים את "מיני" לסיבוב נוסף.
בלילה אנחנו שוב עושים איתה סיבוב.
מנסיון, זה אפילו כיף לטייל עם הכלב במקום חדש. מכירים אנשים, והכלב מוביל אותך לכל מיני רחובות ופינות, שבלעדיו אין סיכוי שהייתי מגיע אליהם.
אני בדרך כלל מצטייד בשקיות איסוף ממקום מגורי, או קונה אחד לתקופה גליל שקיות מאיקאה ביורו ( 50 שקיות).
לפעמים אנחנו גם בוחרים מלונות שצמודים לפארקים.

כשהגעתי לפה מישראל, הכנתי מסמכים של וטרינר, ואף אחד לא הסתכל עליהם.
אי אפשר גם להגיד שלא הבחינו ב"מיני", שהיא בדרך כלל די קולנית בתוך התיק שלה.

אני לא יודע כמה אנשים משלמים על פנסיון בישראל ?
אני במקום חלק מהאנשים פה, הייתי בודק את אופציית הטיסה עם הכלב.
זה דורש יותר הכנה, בדיקות ואתם פחות גמישים, אבל זה מונע דאגות מיותרות ו"טובות" מכל מיני אנשים.

בכל הטיסות שלי עם "מיני", ומלבד שדה התעופה בציריך, מעולם לא בדקו את גודל התיק.
ב- "Air-Berlin", הם אפילו משאירים את המושב לידי פנוי, ומעולם אני לא יושב במעבר (הכלב ובעליו תמיד במושב ליד החלון ולא במעבר).
במקרה כזה, ומאחר והתיק של "מיני" לא יכול להיכנס מתחת למושב, "מיני" במושב ליד החלון ואני במושב האמצעי.
באחד משדות התעופה, אחת העובדות התאהבה ב"מיני" ולקחה אותי בדרך קיצור למטוס, מבלי הצורך לצעוד ולעבור בכל המדרגות הנעות.

תמיד שואלים אותנו, איך אנחנו מתארגנים עם אוכל ?
אם מדובר בנסיעה קצרה, אני לוקח שקית של קלו וחצי אוכל יבש.
בנסיעות ארוכות יותר אני מתחיל עם הקילו וחצי, ובמקום השהייה רוכש שקית נוספת.
בנוסף יש לי צלחות מתקפלות מגומי. הן בקושי שוקלות ומאחר והן מתקפלות לתוך עצמן, הם שטוחות ולא תופסות מקום (אני מכניס אותם בתא איכסון צדדי בתיק של "מיני").

לאחרונה היינו יחד עם "מיני" בברלין ומינכן, ויותר קל מזה לא יכול להיות.
השתכנו במלונות 4 כוכבים, ובשניהם לוקחים 8 יורו ללילה, כאשר בברלין שכחו לחשב את השהייה של "מיני".
בברלין לקחנו את "מיני" עימנו ביום הראשון לסיבוב עד אחה"צ.
היא נהנתה, אבל היתה גמורה לגמרי, למרות שנכנסנו עימה לכוס קפה במלון "Adlon" המפורסם.
יש לציין ש"מיני" קיבלה יחס טוב מבעליה במקום, כאשר עוד בטרם נלקחה מאיתנו הזמנה, הגיע כלי של מיים וצלחת עם עוגיות ל"מיני".
בשאר הימים השארנו אותה במלון, כאשר על הדלת שמנו פתק לא להפריע.
מגבות נקיות ונייר טואלת לקחנו מהמנקות בעת הצורך.
במינכן לקחנו את "מיני" לטיול בגנים האנגלים ושם אפילו שחררנו אותה בלי חגורה.

לסיכום, כלב לא צריך למנוע אתכם מלטוס לחופש, הוא יכול להצטרף ולפחות באירופה הוא חלק אינטגרלי מהנוף.
אנשים טסים עם כלבים, לנים עימם בבתי מלון ואם הם רוצים הם גם מצטרפים עימם למסעדות.
באירופה קיימים מוזיאונים, גני חיות ואפילו איצטדיוני כדורגל, שבכניסה אליהם יש מקומות איחסון לכלבים עם מקום למיים ואוכל.

שיהיה לכולם יום אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.