אתן דוגמא כדי שתבינו יותר טוב, אקח כלל אחד (מתוך רבים רבים) שנוגע גם לנושא מדינת ישראל וההשלכות של חוקיה וחובת הציות להם.
הכלל אומר: "דינא דמלכותא- דינא" בפשטות אני מבין שהכלל אומר שדינה של מלכות (שלטון) מסויימים הם מחייבים את היהודי בכל מקום בו הוא נמצא.
ויקיפדיה:
דינא דמלכותא דינא הוא מושג הלכתי בתחום המשפט העברי שתרגומו מהשפה הארמית הוא: "דין המלכות - דין". משמעותו של דין זה היא שבצד הצו ההלכתי היהודי המקובל, במקרים מסוימים קיים תוקף הלכתי גם לדין המקום והמדינה, ולצו שליטיה, ובתנאי שהוא אינו סותר דיני תורה מפורשים. הלכה זו הינה יוצאת דופן, מכיוון שהיא נותנת תוקף חוקי למשפט זר, שמקורו איננו יהודי.
עכשיו, הנה לפניכם מאמר של הרב אריאל בנושא:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=814כמו שאתם רואים, כלל אחד, תראה איך הוא מביא את המקרא, את הגמרא, דברי תנאים ואמוראים, גאונים, את הרמב"ם, את הרשב"ם, את הרשב"א, את הרמ"א את השפתי כהן, את המאירי, את הנמוקי יוסף, את בעלי התוספות, את ר"ת, את החתם סופר ועוד ועוד. במאמר זה בין אלפי אלפי מילים את מפרק את כל ההתייסות היהודית לנושא מכל הדורות שעברו ואז קובע מסקנה:
מסקנה
נמצא אפוא, שהמחלוקת בין התוס' לרמב"ם ויתר הראשונים בגדר מלכותא דדינא היא רק בחו"ל. אך בארץ ישראל אין הבדל ביניהם ודינא דמלכותא דינא נוהג לכולי עלמא גם בארץ ישראל. אלא שבארץ כולם מודים שהסמכות באה מכוח הציבור. אולם סמכות זו כוחה יפה רק לדברים שהשעה צריכה להם, כגון מסים ותקנות נחוצות. אך אין שום סמכות לציבור ולבאי כוחו להחליף חלילה את משפט התורה בשיטות משפט אחרות. אדרבה, דווקא המלכות הישראלית בארץ ישראל מחוייבת לתורה יותר מההדיוטות. שהרי המלך נצטווה לכתוב לו את משנה התורה הזאת על ספר והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. אומנם מצוה זו לא חלה אלא על מנהיג ציבור שנמשח למלך, אולם הרעיון שהתורה צריכה להנחותו בכל החלטותיו חל על כל מוסד שלטוני ישראלי בארץ ישראל. הוא יונק את סמכותו מהציבור ואין הגדרה אחרת לציבור ישראלי מאשר הגדרתו של רס"ג אין אומתנו אומה אלא בתורותיה !
עכשיו, אם יש לך בעיה עם המסקנה ואתה טוען אחרת, עליך להתייחס לכל אותם מקורות, בצורה הנכונה במסגרת ההלכתית-תורנית-יהודית ולהסביר מדוע הוא טועה ובמה. זאת הדרך היחידה שלך להתמודד עם הדברים. עם כל פסק.