אי שם בחודשי הקייץ של אחרי עונת הירידה לארצית, הבנתי שאין יותר ערך למושגים "שחקן בית" ו- "סמל".
האיש שאחראי לכך הוא שחקן הפועל, הגדול מכולם שאני ראיתי, העונה לשם: משה סיני.
הבחור זרק אותנו לקיבינימט, בעבור כסף ומשחק בליגה הלאומית, שהבטיחה לו מקום בנבחרת של אז ( למיטב זכרוני נטען ששניאור הודיע לסיני, שאם הוא יורד לארצית הוא לא יוזמן לנבחרת).
היום, יותר מאותם ימים, הכסף, ועוד כסף, ורק הכסף מדבר.
כל שחקן עושה את החשבונות שלו, ומנסה להרוויח, כששם הקבוצה והאוהדים שלה זה לא ממש העיקר.
אז זה היה סיני, בהמשך טועמה, גרשון, העזיבה ההמונית של שנה שעברה, וזה רק מהזכרון המתנוון של הכותב.
לכן, גם אימצתי לעצמי את הגישה שקודם כל הפועל, ורק אחר כך השחקנים.
עוד סיבה למה אני מעולם לא שר שירי עידוד לשחקנים, שלא קשורים למהלך המשחק.
טועמה יקבל את הכבוד שלו, כמו כל שחקן הפועל, כל עוד הוא לובש את המדים האדומים, אבל הוא מעולם לא יהיה סמל, אלוהים ועוד דרגות שהשייכות שלו אליהן מעליבות את הערך.
כל שחקן שלבש בעשרים שנה האחרונות את המדים של הפועל, לא יהסס/היסס לשניה ועזב/יעזוב, אם הוא קיבל/יקבל הצעה יותר גבוהה.
לכן, גם להפועל, שהיא ההעדפה הראשונה שלי, מותר להתנהג כמו אחרון השחקנים.
מאחר והפועל, ובעיקר ההנהלה שלה לא ממש להיט בחודשיים האחרונים בקרב חלק מהקהל, אז אתן דוגמא להתנהלות מאזור אחר ביבשת האירופית.
במקרה, ומאחר ועקבתי אחר ההתפתחות של העברת מרטין פנין להפועל, נחשפתי ביומיים האחרונים לשוק העברות הגרמני.
על פניו אמור להיות דוגמא ומופת לכל העולם, והנהלת הפועל רק יכולה ללמוד מהגדולים מכולם.
דוגמא ראשונה:
איך אפשר בלי מרטין פנין.
הבחור עבר מחנה אימונים מלא עם איינטרכט. שיחק למיטב זכרוני ובדיקתי בכל משחקי האימון, כולל משחק הגביע הבודד בחודש יולי.
הליגה התחילה ועדיין לא היה לפנין רמז, על העתיד הצפוי לו.
6 משחקי ליגה, 4 מתוכם הוא בסגל, כשרק באחד מהם, מול סט. פאולי הוא שותף כמחליף ל- 23 דק'.
פנין בציטוט אחרי משחק הליגה האחרון של איינטרכט מול פדבורן " זה ברור שהם לא רוצים אותי ומראים לי את הדרך החוצה".
איינטרכט באופן גלוי בימים האחרונים "הוא לא בתכניות של המאמן, עדיף לו למצוא קבוצה".
בסופו של תהליך, שנסגר בדק' האחרונות של מועד העברות בגרמניה. פנין מוצא את עצמו באנרגי קוטבוס, עם כנראה חצי מהמשכורת שהיתה לו באיינטרכט.
איינטרכט בדיעבד, היתה מקבלת מהפועל יותר כסף ממה שאנרגי קוטבוס משלמת על השאלת פנין.
אז מסתבר שגם בליגות גדולות משלנו "מקרה טועמה" הוא לא נדיר.
לכדורגל מקצועני יש מחיר.
דוגמא שניה:
מהמעקב אחר שוק העברות הגרמני, נחשפתי לתכנית טלוויזיה, שסיקרה את השעות האחרונות של סגירת חלון העברות הנוכחי.
באותה תכנית כיכבו קבוצת וולפסבורג ומאמנה, פליקס מאגאת.
מסתבר שהקבוצה העבירה, השאילה, מכרה, קנתה בסך הכל כ- 26 שחקנים, רק בחלון העברות הנוכחי.
למיטב זכרוני, לא ממש בדקתי את הנתון, לקבוצה הגיעו רק בימים האחרונים, 6 שחקנים חדשים.
לא מדובר בשחקנים לספסל, אלא בשחקנים להרכב.
כל זה, אחרי שהקבוצה השלימה מחנה אימונים, והליגה כבר במחזור ה-4.
וולפסבורג מככבת במקום ה- 15 של הבונדסליגה.
אם למאגאת מותר להביא 6 שחקנים חדשית להרכב, ועוד אחרי 4 מחזורים ומחנה אימונים, אז גם להפועל מותר.
בהבדל אחד:
בגרמניה זה אפשרות לשדרג ולתקן את הליקויים, בהפועל זה תמיד ייחשב להתנהלות בזיונית של ההנהלה.
דרך אגב, רק אתמול עברו עשרות שחקנים בשוק הגרמני, ובכל השווקים האירופאים, כאשר קבוצות ניסו לתקן את הסגלים הקיימים.
לא שמעתי כל כך הרבה תלונות על ההתנהלות של אותן קבוצות, כמו שאני שומע מצד אוהדים פה.
מדובר בקבוצות שמכניסות את הפועל בכיס הקטן מבחינה תקציבית.
ברוכים הבאים לעולם הכדורגל המקצועני, הרומנטיקה נשארת בחוץ (או לפחות שומרת על כבודה ברגעים כמו ב-15 למאי, ומול מכבי חיפה ב-86. בלי אינפלציה).
שיהיה לכולם יום אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
