צריך להתעורר, או שיום אחד נקום ככה:
ציטוט:
איציק עזוז תולה את הנעליים
המגן הוותיק של הפועל ת"א פורש. משחק הירידה לליגה ב' נגד נס ציונה בשלישי היה החותמת לכך שעונת 24/25 תהיה העונה האחרונה שלו על המגרשים. אני יושב בסלון שלו, מוקף בתמונות מהעבר, חולצות חתומות. איציק מבחין בהתעניינות שלי ומסביר: "כאן זאת תמונה קבוצתית עוד מהתקופה בלאומית. כאן זה אני, משמאלי עומד מחמוד עבאס, מימין שי רביבו ומלפני ירדן כהן. איזו תקופה, שישי צהריים, 1500 אוהדים, אירופה. באותה תקופה אתה צעיר, משחק עם הפועל בלאומית, מתענג על הריחות בבלומפילד". כן, הפועל של לפני 10 שנים עוד הייתה משחקת בבלומפילד עד שהבעלים, אלי טביב, החליט לקצץ בעלויות ולעבור למגרש בבת ים. "היינו אימפריה. קבוצות כמו רעננה והרצליה היו פוחדות מאיתנו. היו לנו 1500 אוהדים כל משחק, מועדון פאר". לאט לאט הוא נזכר במאבקי הישארות בלאומית ובארצית, ומספר על ההשלמה עם ליגה א': "אני זוכר שטביב נכנס אלינו ביום שירדנו לליגה א'. הוא נכנס לחדר הלבשה, ניחם את כולנו, ואז הודיע שהוא עוזב את הקבוצה וביקש את הכיסאות. לא התרגשנו, ידענו שזה יקרה כבר ביום שהוא התחיל לגבות מאיתנו דמי השתתפות. בהתחלה חשבנו שהוא צוחק, רק במחלקות ילדים גובים כסף על השתתפות בקבוצה, אבל אז הוא התחיל לאיים על כולם בתביעות אז פשוט שילמנו. העיקר היה לשחק בישביל הסמל". אני מתעניין בחולצה אדומה משנת 2013, איציק מחייך. "פעם היינו משחקים באדום. היו שירים על הצבע האדום, הפועל הייתה מזוהה עם אדום, אבל אנחנו מדברים כאן על תקופה מאוד רחוקה", הוא צודק, הפועל פעם באמת הייתה משחקת באדום, עד שטביב חתם על הסכם עם פלאפל אורגני מפ"ס והפך אותה לירוקה. אני שואל אותו על תוכניות לעתיד, ונראה שהוא לא ממהר: "עכשיו אני פרילאנסר, יכול לעשות מה שבא לי. כל כך הרבה זמן נתתי להפועל מהחיים שלי, הגיע הזמן לחיות בישביל עצמי. אולי אשקיע 300 שקל בהפועל בלומפילד" הוא קורץ, שולח עקיצה לקבוצת האוהדים שמדשדשת כבר 6 עונות בליגה ג'. הוא מסיים את הראיון בנימה אופטימית, "יבוא יום והפועל תחזור למקומה הטבעי בליגה הארצית. תזכור את מה שאני אומר". ומי יודע, אולי הוא צודק, אבל עד אז מצפה לה לפחות עונה אחת בליגה ב', שיהיה בהצלחה.