ציטוט:
כשאני מגיע הביתה אני נכנס להתקלח כדי להוריד מעליי את הספורטיביות המיותרת שהצטברה בי במהלך השעות האחרונות. עדיין אינני מוצא מנוחה. דודו ומיקי, שאיתם אני תמיד נוסע למשחקים של בני יהודה, נראו די מרוצים מהנעשה על כר הדשא, מיקי אפילו התחיל לחשב את מספר ימי החופש שייקח כשייצא ללוות את בני יהודה במסעותיה באירופה. רק אני עדיין לא מרוצה. זה מרגיש לי לא אמיתי, קצת מזויף, הבני יהודה הזאת: עם כל הילדים שעולים מהנוער, דופקים רבע עונה מוצלחת, וכבר ממהרים לעבור לידיים של קבוצה עשירה יותר. אז למה שאהיה מרוצה?
אני לא יודע איך להסביר את זה בדיוק אבל שחקני הנוער של בני יהודה שעולים לקבוצה הבוגרת
בשנים האחרונות לא מרגישים לי שחקני בית תוצרת שכונת התקווה, כמו אלה שהיו בתקופות
אחרות.
הם יותר מדי מקצועיים, מלוטשים, מצוחצחים, יש סביבם יותר מדי סוכנים ודוגמניות סוג ד'. יש
בהם איזשהו אלמנט מלאכותי מטריד. לב לבה של בני יהודה תמיד היה הנוער. אם אתה רוצה לדעת מה שלומה של בני יהודה תסתכל על שחקני הנוער שלה שעולים לבוגרים.
יש פה מס' אלמנטים שאני בטוח שהרבה מהותיקים יזדהו איתם,בלי קשר לאיזו קבוצה אתה אוהד